המקנה קכג

יבום ובאמת התוספות בעצמם תירצו ביבמות שם בד"ה הבי' שתי שערות וכו' דאם הבי' זקן אחר עשרי' אין בכך כלום ודבריהם דהכ' צ"ע

בתוספות ד"ה דכי כתיב וכו'. וי"ל דניח' ליה וכו'. נראה דא"ש טפי לפמ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם דסביר' ליה דגלי ג"ש דפאת פאת דכולה פרשת' אינו בבנות אהרן ע"כ צ"ל דגבי כהנים דכתיב בהו ובבשרם לא ישרטו שרטת ג"כ לא הפסיק הענין ואפילו לרבנן דאיס' ע"כ הדר ערבי קרא דפאת זקנם אם כן נימא דשריטה אינו בנשים וקשה דהוי ליה למיחשב שריטה ג"כ אע"כ צ"ל דשריטה אתרבי לכ"ע מכי עם קדוש ומצד שהם עם קדוש אינו ראוי שיעשה בהם שריטה א"כ שפיר מקשה דל"ל לסרס המקר' ולמידרש בני' ברחוק ולא בקרוב הוי ליה למימר דכי עם קדוש קאי רק אשריטה לחוד' ועל זה משני דסביר' ליה דשריטה וגדידה אחת הוא ודו"ק

דף ל"ו ע"א בתוס' ד"ה א"כ וכו'. דבריהם צ"ע דהא בברייתא קאמר להדי' אין לי אלא כהנים וכן משמע מלשון אביי דקאמר אם כן נכתוב רחמנ' קרח משמע דבלאו גז"ש דקרח לא הוי ילפינן ישראל מכהנים ותו דלחייב על כל קרחה וקרחה לאו פירוש' דקר' הוא ותו דגם לחייב על כל הראש לאו פירוש' דקר' הוא כמ"ש התוספות בסמוך גבי תפילין. ולולי דבריהם ז"ל נראה לפרש על דרך שכתבנו לעיל דבאמ' הא דילפינן קרחה קרחה מגז"ש היינו כמפורש בבריית' אלא דהוי ליה למיכתב בשניהם קרח וכתיב בשניהם קרחה היינו דליהווי מופנ' משני צדדין דאל"כ כיון דקיי"ל דגז"ש שאינה מופנ' למידין ומשיבין לא הוי ילפינן ישראל מכהנים משום שיש להשיב שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות אם כן ממיל' מוכח דבני אהרן קאי נמי אקרחה דאי דקרחה קאי נמי אבנות אהרן אם כן נילוף נמי מגז"ש מבנות אהרן דליכא למיפרך מידי דלית בהו מצות יתירות וממילא מוכח דאין בנות אהרן בכלל לאו דקרחה ובהא מתרצ' נמי הא דלא תקשה לאיסי דיליף מקרחה דלא הפסיק הענין דל"ל גז"ש דפאת פאת ולפי מ"ש אתי שפיר דכיון דאיכ' למיפרך שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות צריך לאפנויי' גז"ש דבעינן גילוח שיש בו השחתה כמ"ש לעיל

ועוד נראה לענ"ד דיש ליישב קושי' התוספות והא דקרחה מופנ' משני צדדין דהוי ליה למיכתב קרח אם כן י"ל דאיסי ס"ל כר' ישמעאל דסביר' ליה בר"פ המפלת דאפילו במופנה בצד אחד למידין ואין משיבין אם כן סגי אי הוי כתיב קרחה בחד מינייהו ומדכתיב קרחה בשניהם ילפינן דאתא למעט בנות אהרן ובהא אתי שפיר הא דמקשה לקמן על רבא מאי טעמ' לא אמר כאביי ומשני קרח קרחה לא משמע ליה ולא מקשה הכי אף לאביי לרבנן דאיסי ולפמ"ש אתי שפיר דלרבנן י"ל דסביר' ליה כרבנן דר' ישמעאל דמופנה מצד אחד למידין ומשיבין ואיצטרך קרחה לאפנויי משני צדדי' לגופייהו כדתני בברייתא אבל על רבא מקשה שפיר מאי טעמא לא אמר כאביי דמפרש דאיסי סבירא ליה כרבי ישמעאל ואין להקשות על זה אפילו על רבי ישמעאל כיון דצריך למיכתוב קרחה בה"א בחד צד ע"כ צריך למיכתב גם בצד שני קרחה בה"א דהאיך נילוף בגז"ש קרח מקרחה כיון דלא דמי זה אינו דהא אמרינן ביבמות בר"פ כיצד ובכמה דוכת' אף על גב דלא דמי כגון אחים מאחיך ילפינן כדתנ' דבי רבי ישמעאל זו היא שיבה וזו היא ביאה אם כן י"ל דסביר' ליה לאביי דה"ה דהוי ילפינן קרח מקרחה ואפשר לפרש דהיינו דקאמר הש"ס באמת לרבא קרח קרחה לא משמע ליה דסבירא ליה דלא ילפינן קרח מקרחה כיון דלא דמי ודו"ק

בד"ה תפילין גופייהו וכו'. וא"ת מה בכך וכו'. לכאורה היה נראה לפי מה דאיתא בזבחים דף נו"ן לימא בהא קמפלגי דמר סבר גז"ש עדיפא ומר סבר הקישא עדיפא ומסיק דכ"ע דהקישא עדיפא וכתבו שם התוספות דהיינו משום דגז"ש איצטריך למילי אחרינא אלא דאין גז"ש למחצה בהא אמרינן דהקישא עדיפ' אבל היכא דלא מצריך גז"ש למילי אחרינא בהא אמרינן בפ' השולח דגז"ש עדיפא אם כן י"ל דהכא כתיב כי עם קדוש אתה אלא דקאי אגדידה כמ"ש לעיל דע"כ לכולהו תירוצא צריך לומר כן מדלא חשיב איסור שריטה וגדידה ולא ממעט להו מבני אהרן ולא בנות אהרן דהא הדר ערבי' קרא בקרחה ע"כ צ"ל דשריטה וגדידה אחת הוא ונתרבו מעם קדוש אם כן לא גרע מהקיש' דכל שישנו בגדידה ישנו בקרחה והיינו דקאמר אביי כיון דאיצטרך הגז"ש לתפילין גופייהו ממילא דהקישא דלא תתגודדו עדיף מגז"ש דתפילין ונראה דסבירא ליה להתוספות דע"כ לאו היקש גמור הוא דאל"כ קשה לרבא נהי דסבירא ליה לאיסי דגז"ש עדיפא אכתי קשה כיון דהא דנשים פטורות מתפילין לא ילפינן אלא מהקישא דת"ת אם כן מנא ליה לאיסי למיגמר להאי לקולא משום הקישא דתפילין לת"ת אדרבה נימא איפכ' לחומרא דילפינן בהקישא דקרחה מגדידה דנשים חייבות והדר ילפינן מקרחה בגזירה שוה דנשים חייבות בתפילין ועיין מה שכתבתי לעיל די"ל דהכי ס"ל לרבי יהודא ע"ש אם כן צ"ל דהאי לא תתגודדו לאו היקש גמור הוא ודו"ק

בגמרא בזמן שאתם נוהגי' מנהג בני' וכו'. והנה אמרו בר"פ קמא דבבא בתרא דף וי"ו קרויין עבדים וקרויין בני' בזמן שעושים רצונו של מקום קרויין בני' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום קרויין עבדי' ופרשתי ענינו שהעבד הוא מחוייב לעבוד את אדונו בלי שום תשלום שכר שלכך קנה אותו ואם יתעצל ולא יעבוד אותו יחייב בו העונש שלא השלים חיובו אך העבודה איש את רעהו ואת אוהבו כעבודת הבן לאב וכיוצא בו שהוא מצד הנדבה יתחייב בו מצד השכל הגמול הטוב ויתר שאת בראותו התנדבות לבו ולהיפוך אם יתעצל בעבודתו לא יתחייב שום עונש והנה מצינו בתורתנו הקדושה שהבטיחנו השי"ת גמול טוב כשיעשה רצונו ומפורש בפרשה בחוקתי ובפ' כי תבא וזה הוא במצות הבן והוא כסתירה למה שאמר אח"כ ואם לא תשמעו וגומר והוא מדת העבד להענישו אם יתעצל מחיובו ע"כ בהכרח צ"ל שכעושין רצונו של מקום קרויין בני' וראוי' להם שכר בעבודתם וכשאין עושין רצונו של מקו' קרויי' עבדים וראוין לעונש:

ועפ"ז פרשנו הא דאמר ביומא גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות שנאמר שובה בני' שובבי' דמעיקרא שובבי' ולפמ"ש ס"ל הטעם בזה דכיון שעושין תשובה נקראים בני' כאילו לא נתחייב בעבודתו וממילא לא יגיע עונש על החטא הקדו' כמדת הבן כנ"ל נמצא שהתשובה אשר יעשו אח"כ במשקל החטא שזהו מדת תשובת המשקל יחשיבהו השי"ת בחסדו בזכיות כמידת הבן זהו דקאמר דמעיקרא שובבי' כאילו לא חטא כלום אלא ששובב בדרך לבו והיינו דכתיב בהושע ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו ר"ל דכיון שעשה תשובה יחשוב הקב"ה התשובה לנדבה כמדת הבן העובד את אביו בנדבה והיינו דקאמ' כי שב אפי ממנו מלהיות לו דין עבד אלא יהא כבן ולפ"ז י"ל דהא דאמר ר"מ בין כך ובין כך היינו ע"י תשובה כדפי' רש"י בד"ה בני מעליא עוד לעולם וכו' והיינו דמייתי ר' מאיר ראי' מקרא דהיה במקום אשר יאמר וגו' אף דמיירי ע"י תשובה כדפי' רש"י ז"ל בשמעתין אלא דמשמע ליה מקרא דקאמר והיה במקום וגו' דאפילו בשעה שראוי להאמר עליהם ולא עמי יאמר עליהם וגו' שבאותו שעה הם בני אל חי והיינו אפילו בשעה שלא נהגו מנהג בני' ואפ"ה קרוין בני' כשעושין תשובה למפרע ובזה יש לפרש הפסוק בישעי' סימן ס"א לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך וגו' כי לך יקרא חפצי בה ולארציך בעולה כי חפץ ה' בך וארציך תבעל וגו' יש לדקדק דהוי ליה למימר כי יחפוץ ה' בך לשון עתיד כדקאמר וארציך תבעל לשון עתיד אך הענין היא שיש הפרש בין ישראל עצמם לארץ ישראל כי א"י בהיותה שממה היה קרוי שממה וכשיחזור ה' ויבנה אותה תהיה קרוי באותו שעה בעולה אבל ישראל עצמם כשישובו הן קרוין בנים אף בשעת החטא וכאילו לא היה עזובי' מעולם והיינו דקאמר כי חפץ ה' בך ר"ל גם על עתה נקרא לך חפצי בך כי חפן בך לעולם והענין מ"ש הכתוב בני' אתם גבי לא תתגודדו מפני שאמרו חז"ל השמחי' ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וזהו שאמר הכתוב בנים אתם לה' שאין עליכם יסורין כמו יסורי העמים שהם דרך נקמה להשמדם עדי עד אבל בישראל הוא תוכחה מגולה ואהבה מסותרת וכמו שאמר הכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' אם כן האומות ראוי' להם להתגודד על רעתם בלי מרפה אבל ישראל בנים הם והם לטובתם אין ראוי להם להתגודד וק"ל:

שם וכ"ת סכלי הוא דמקרי בני וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל בזה ולענ"ד י"ל כפשטא על דרך שאמרו לעיל דף כ' כיון שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר ובארנו שם בתחילה כשהיצ"ר הטעיהו נקר' סכל ששומע ליצרו שבשביל הנאה מועטת יאבד טובה הרבה ונקר' רשע וע"ז אמר הכתוב אשר לא הלך בעצת רשעים ואח"כ כשעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר ואבדה ממנו אמונת קבלת שכר ועונש וע"ז נאמר בנים לא אמן בם דלית להו מהמנותי' ונקר' חוטא וע"ז אמר הכתוב ובדרך חטאים לא עמד אבל כשנשתרש בחטאו הוא אשר קראו הכתוב לץ והוא מ"ש הכתוב ובמושב לצים לא ישב ואמרו חז"ל כל המתלוצץ כאילו עובד ע"ז שהוא משחית שורש נפשו שהוא חלק אלוה ממעל וע"ז אמר הכתוב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ועל דרך שפירש"י ז"ל גוזל אביו ואמו הוא הקב"ה וכנסת ישראל והיינו דקאמר ואמר אין פשע שמתלוצץ על התורה ועל מצוותיו ואז חבר הוא לאיש משחית שהוא כעובד ע"ז ונקראי' בני' משחיתים ואחז"ל בסוף יומא שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ועכ"ז כשישובו בתשובה יקבלוהו ה' כמו שאמר הכתוב והיה במקום אשר יאמר וגו' ופשוט וק"ל

ברש"י ד"ה דבר אל בני ישראל וצו את אהרן וכו' והנה באמת גבי תנופות החזה לא כתיב לשון והניף אלא להניף תנופה וצ"ל דלא דק בלישנ' והא דלא פירש"י ז"ל דהאי קרא דבר אל בני ישראל והניף היינו בפ' אמר גבי תנופות העומר דכתיב ביה ממש לשון והניף ונדחק לפרש על תנופות החזה דפ' צו דלא כתיב ביה לשון והניף משום דבתנופות העומר לא שייך לומר בני ישראל ולא בנות ישראל דהא דכתיב ביה לשון והניף הכהן ולא שייך למעוטי בנות ישראל אלא בנות אהרן והא לא ממעט אלא היכ' דכתיב בני אהרן ונראה הא דבאמת נפק' לן למעט נשים מתנופות העומר משום דוודאי היא מצות עשה שהזמן גרמ' כמ"ש התוספות אלא דה"א משום