המקנה יב

מסדר לפניו הוראת איסור והיתר טומאה וטהרה ודינין. ואמר מפרי כפי' נטעה כרם היינו מו"מ של הלכה הדומה לפרי הכרם כמ"ש בכרם ביבנ' ואמר ע"ז חגר' בעוז מתני' על לימוד התלמו' כמתניי' המעמידי' את האד'. ותאמץ זרועותי' היינו היגיע' והאימון במו"מ של תור' שהוא חידוד השכל להבין שורש הלכה וזהו ותאמץ זרועותי' כדאיתא בב"ק דף צ"ב גבי יהודא לא הוי ידע למשקל ומיטרח בהדי רבנן ידיו רב לו כי אילולי זאת גירסתו דומה ללילה וז"ש טעמה כי טוב סחרה פי' מו"מ של תורה למען לא יכבה בלילה נרה והארכנו בזה בפנים דף ל' ע"ב בפסוק שוא לכם משכימי קום וגו' ע"ש. והנה בתחלת לימוד האדם אף שאין עדיין שכלו עולה יפה לישא וליתן בהלכה אפ"ה אחז"ל ודגלו אף אהבה אפי' לגלוגו עלי אהבה והוא ע"י האמונה כי ברוב הימי' יזדכך שכלו להבין אמיתה של תורה כמ"ש יגעתי ומצאתי תאמין ונרא' שזה שאחז"ל בסנהדרין דף כ"ו ע"ב למה נקרא שמה תושי' דברים של תוהו שהעול' משותת עליהם דאף דמו"מ של קטנות הוא דברי' של תוהו חביבי' הם לפני הש"י ויאמין כי ע"י יגיע' זו ימצ' שכל הטוב וזהו נשאת ונתת באמונ'. אמנם עיקר למודו יקבע בגירסא וז"ש קבעת עתים לתורה וכל זה בילדותו אבל כשיגיע לימי בחרותו יזכה לחדש כפי חלקו בתורה כמ"ש ותן חלקינו בתורתיך וכמ"ש אין כל חדש תחת השמש אבל למעלה מן השמש שהיא התורה יש חדש וכל מה שישתדל ויהרהר בתור' יזכה להוליד בשכלו לפרות ולרבות בחידושי תורה ואעפ"כ צריך להתמיד בגירסתו וכיון שאמרו לאוקמי גירסא סייעתא מן שמים היא לכך אמר צפיתה לישועה דהיינו סייעתא דשמיא להיות תורתו שמור בלבו וכל זה בימי בחרותו אבל כשיגדל בתור' יזכ' שירחי' ה' גבולו בתלמידים להרביץ תורה בפלפול התלמידים וז"ש פלפלת בחכמה כי אז יזכה להיות מעיין הנובע במקור החכמה ואף שכבר תורתו משתמר בלבו צריך לקבוע עת לחזור על למודו כמ"ש דדי' ירווך שכל שאתה ממשמש בהם אתה מוצא בהם טעם וז"ש הבנת דבר מתוך דבר הרי כי כל השאלות הם בת"ת בזמני' שונים ובז' מתורץ מה שהק' התו' שם מהא דאמרינן תחילת דינו של אדם על דברי תורה דלפמ"ש קאי הכל על לימוד התורה:

(מא) וכיון שכל המשא ומתן של תור' ועיונה ופלפול התלמידים אינו אלא ביגיע כבר כתבנו בזה בפתיחה דמס' כתובות לפרש מ"ש שהמע"ה אשת חיל מי ימצא וכמ"ש חז"ל למ' נקר' שמ' תושי' שמתש' כחי של אדם ואמרו לא יגעתי ומצאתי אל תאמין וז"ש אשת חיל מי ימצא שיזכה בתורה ולעמוד בכחו וחילו אין להאמין במציאתו ואמר ע"ז רחוק מפנינים מכר' שצריך להתיגע מאוד במו"מ שלה אבל יבטח בה' כי יאזריהו חיל וכח רוחני מן שמי' וז"ש הכתוב וקוי ה' יחליפו כח שמחליפים כח הגשמי בכח הרוחני וז"ש בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר שיבטח בה' שמה שנשלל ממנו כח הגשמי לא יחסר בכח הרוחני עמ"ש שם עוד בזה. ויש לפרש עוד מ"ש אשת חיל מי ימצא הוא תוכחת מוסר בתלמידים שישמשו את רבם כל צרכם כמ"ש חז"ל משרבו התלמידים שלא שימשו כל צרכם וכו' וכמו שמצינו בסוף פ"ק דמגילה דף י"ו ע"ב אמר רב גדול תלמוד תורה יות' מבנין בהמ"ק שכל זמן שברוך בן נרי' קיים לא הניחו עזרא ועלה וכן מצינו בשבחו של יהושע דכתיב בי' לא ימוש מתוך האהל אף שכבר הגיע למעלת גדולות ללמד את אחרים לא מש מתוך אוהל לקבל תורה מפי רבו וע"ז אמר שהמע"ה אמת קנה ואל תמכור שכל זמן שיכול לקני' התורה מפי רבו אל ימנע עצמו מבית מדרשו למכור לאחרים. (מב) ויש לפרש בזה מ"ש אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי לפי שקראו הקדמונים המשפיע בשם איש והמקבל בשם אשה כבר פירשו חכמינו ז"ל בפ' זה אלף נכנסי' למקרא וכו' יצא אחד להוראה הרי א' מאלף וע"ז אמר ואשה בכל אלה לא מצאתי שיהי' בבחינת מקבל מרבו כל צרכו אלא במעט שקיבל נעשה בבחינת איש והיינו דאמר אשת חיל מי ימצא להיות במדרגות אשה לקבל בכל חילו כמש"ה אמת קנה ואל תמכור אלא בעוד שהוא רחוק מפנינים לקבל פנימיות החכמה כמו שמצינו שאמרו דבר זה צריך לפני ולפנים כבר נעשה מוכר לאחרים וז"ש רחוק מפנינים מכרה לכך צריך התלמיד לקבל בכל חילו וכחו אשר אמצא לו כדי שיתקרב לפנימיות החכמה:

(מג) וכמו כן מצוה על הרב להשפיע לתלמידיו כל עצם פנימיות חכמתו בפנים המסבירות ולא ימנע דבר מתלמידיו כמ"ש חז"ל כל המונע הלכה מפי התלמיד וכו' וכמו שמצינו בקבלת התורה פנים בפנים דיבר ה' עמכם פי' הרצון ברצון כי הרצון נקרא פנים. כדכתיב ישא ה' פניו אליך ומניעת הרצון נקרא סתירת פנים כדכתי' והסתרתי פני מהם וכתיב ושבנו אחור וכן נזורו אחור. וכבר כתבנו בזה בפתיחה דמסכת כתובות לפרש בזה מ"ש ר' יוסי מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי ע"ש:

עוד אחז"ל בחגיג' דף ט"ו אר"י תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות תור' יבקשו מפיהו וכו' נר' הא דדימה אותו למלאך ענינו דכתיב ונתתי לך מהלכי' בין העומדי' האלה כי האדם נקרא מלאך ע"י עסקו בתור' הוא מתעלה בכל יום ממדריג' למדריג' כדכתיב יום ליום יביע אומר וגו' והמלאכי' נקראים עומדים שעומדי' במדריג' אחת כשע' שנבראו והיינו דכתי' בתהלי' סי' קמ"ח יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעול' פי' שעומדי' לעולם כשעת בריאת' ואמר כי צבא השמים יהללו את ה' על אשר צוה ונבראו לפי שאמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והיינו מפני שהוא עלול לחטוא משא"כ במלאכי' שהם עומדי' במעלתם כתחילת בריאת' יאות להם להלל לה' על בריאתם וכוונת ר' יוחנן שהרב בשע' שמלמד לתלמידיו ישים כל מגמת פניו להעלות את תלמידיו ולהסביר' בפנים יפות ולא יחשוב באותו שעה תועלת עליות עצמו כי חשבו עליות עצמו הוא מניעת עליות תלמידיו וצריך להיות באותו שעה כמלאך הנקרא עומד ולא יחשוב הרב כי בזה יתמעט חכמתו ע"ז נא' בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר כפירש"י בפ' בהעלותך ושמתי עליה' למה משה דומה באותו שעה לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום:

(מד) ולא עוד אלא שאחז"ל מתלמידי יותר מכולם והטעם הוא כי אחז"ל לא מכל רב אדם זוכה ללמוד אלא מחכם שהוא משורש נשמתו והחכם הוא מקבל כל חלקי התורה של תלמידיו ומשפיע לכל אחד חלקו כמו שכתבנו בחידושי תורה בפ' ואברהם זקן בא בימים שאחז"ל זקן ויושב בישיבה וזכה להשפיע לתלמידיו להנחיל לכל אחד חלקו בתורה והיינו דכתיב וה' בירך את אברהם בכל שהוא הי' צינור שקיבל כל חלקי התורה של תלמידיו להשפיע לכל אחד חלקו ופירשנו בזה מ"ש איזה חכם הלומד מכל אדם דהיינו אף שחכם משפיע לתלמידיו מ"מ כיון שהוא מקבל חלקי תלמידיו כדי להשפיע להם הרי הוא כאלו לומד מהן והוא כענין מ"ש חז"ל יותר מה שעשיר עושה עם העני. עני עוש' עם העשיר כי העשיר מקבל כל חלקי העניים כדי לפרנסם ומ"ש יותר מפני שמה שהוא משפיע לעניים הוא גלוי לעין כל אבל מה שעניים משפיעין לעשיר הוא מתן בסת' שא"י ממי מקבל ולמי נותן שהו הצדק' המובחרת כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכן הוא בחכם הלומד עם תלמידיו כי חלקי החכמה הראוי לתלמידיו הוא מקבל להשפיע להם:

(מה) הנה אחז"ל לא המקום מכבד את האדם אלא האד' מכבד את המקום כשהית' השכינ' על הר סיני נאמ' השמרו לכם וגו' נסתלקה השכינ' במשו' היובל המה יעלו בהר נר' דאין הכונ' שהש"י מכבד את מקומו דזה א"צ לפנים דכתי' ברוך כבוד ה' ממקומו ואין מזה ראיה שהאדם מכבד מקומו אלא הכוונ' הוא לפי שמצינו שקדושת הר סיני הי' יותר מקדוש' ישראל שהוזהרו ישראל מליגע בו ע"ז אמ' שלא יעל' על הדעת שמעלת ההר יות' ממעלת ישראל שהרי לא שרת' השכינה על ההר אלא בשביל קדושת ישראל במתן תור' והראי' ע"ז שהרי אחר זמן מתן תור' נסתלק' השכינה וחזר ההר לקדמותו הרי האדם מכבד את המקום שהרי כל קדושת הר סיני הי' בשביל ישראל אלא שבשעת מתן תור' ששרת' עליו שכינה כדי ליתן התורה לישראל נתפשט ההר מגשמיות יסוד עפר בזוהר ובהירות וחיות רוחני מאוד לשכון עליו כבוד ה' כדכתיב ויתיצבו בתחתית ההר שהיה בו חיות רב מאוד ונעקר מיסוד העפר ועלה למעלה כמ"ש חז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית וכ"ז בשביל קדושת ישראל וקבלת התור'. ובחידושי תורה כתבנו שמשחז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם אין זה מדין עונש אלא מדרך הטבע כיון שלא שרתה השכינה על ההר אלא בשביל קבלת התורה ומכח זה הי' בהר חיו' רב לעמוד באויר למעלה מכל ישראל שהש"י נושא את נושאיו ואם ח"ו היו ישראל ממאני' וחזרו מקבלת התור' ממילא היתה השכינה מסתלק' מן ההר והי' ההר חוזר לגשמיותו ליסוד העפר הנופל לארץ ממילא ח"ו הי' שם קבורתם ויותר מזה אחז"ל שלא נתייחד הדיבור עם משה אלא בשביל ישראל וכשחטאו ישראל דכתיב לך רד אחז"ל לך רד מגדולתך נלמוד מזה לכל חכם אשר הופיע ה' עליו ללמוד וללמד להרביץ תורה לעמו ישראל לא ימנע הטוב להולכים בתמים להנחיל לכל אחד מנת חלקו פנים מסבירו' והתלמידי' ישתו בצמא ממקור מים חיים הם למוצאיהם ויעלו על ראשם מורא רבם כמורא שמים. ואראה לחתום מעין הפתיח' כי בעבור חביבות התור' קראה הכתוב אשת חיל וכן אחז"ל תורה צוה לנו משה מורש' אל תיקרי מורשה אלא מאורסה וכן פירש"י בפ' כי תשא בפ' ויתן אל משה ככלותו ככלתו בלא וי"ו כתיב שנמסרה לו התורה ככל' לחתן. והטעם כי באותו שעה הי' גלוי וידוע לפני הש"י שכבר חטאו ישראל וניתנה לו לבדו ככלתו ובזה פירשנו משחז"ל בפ' ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו' והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה כמ"ש בפנים דף ל"ג ע"ב ע"ש אבל אחר שנתרצה הש"י ניתנו הלוחות שניות למשה בשליחות לכל ישראל והיינו דבלוחות אחרונות כתיב כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברי' ואת ישראל וכתיב בתרי' ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדו' ביד משה ברדתו מן ההר דהיינו שקיבל בתורת שליחות לכל ישראל. ובחידושי תורה כתבנו מה שפירש"י ויהי ברדת מש' כשהביא לוחו' אחרונות ביוה"כ ונר' להבין רצונו בזה דמה ששינה הכתוב ולא כתי' ויתן אל משה וירד כמו בלוחו' ראשונות ועוד כפל הלשון ברדתו מן ההר היינו מפני שנצטווה למסור הלוחות לישראל וכיון שההר הי' רה"י כדין תל המתלקט עשרה מתוך ארב' ומחנ' ישראל הי' רה"ר וקי"ל דיש עירוב והוצאה ביוה"כ לכך כתיב ויהי ברדת ושני לוחות עדות בידו ברדתו מן ההר דהיינו שלא ניתן לו עד שהתחיל לירד וקי"ל דבהטעינו חבירו אפי' נכנס ויוצא כל היום כולו אינו חייב כיון שלא היתה עקירה מרה"י. וה' צבאות יראנו מתורתו נפלאות. עדי יגלה כבודו יתברך עלינו בקץ הפלאות. במהרה בימינו אמן

ועתה אשא לבבי אל כפים ואתנפל לפני אל בשמים. פניך האר בעבדך יבואונו רחמיך וחסדיך. נשא עלינו אור כבודך חמוקי גנזי רזי סודך סתרי הדר כבוד הודך