המקנה יא

דעתו על למודו כמ"ש הרא"ש אבל בעת עסקו בתורה יעשנה קבע ויסיר מלבו כל טורד עסקיו:

(לג) עוד אחז"ל בברכו' דף ה' אמר ר"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתור' שנאמר אמרו בלבבכם וכו' ואם לאו יקרא ק"ש שנא' על משכבכם וכו ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה נר' לפרש ענינו לפמ"ש מרע"ה החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים וגו' וע"ז אמר דהמע"ה ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי ופרש"י אתה הוא אשר הנחת ידי על החלק הטוב שנאמר החיים והמות וגו' ואומר את זה בחר לך. לכאורה יפלא מה צריך לזה עצה וכי מי הוא אשר יבחר מות מחיים. אמנם הענין הוא כי לכבוש את יצרו הרע הוא בשני ענינים הא' בזכרון האד' בשורש נשמתו שהוא חלק אלהים חיים ממעל ונאצל ממקור החיים ואחריתה אליו תאסף כמ"ש דהמע"ה כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספיני ענינו כי הגוף הוא חלק מאביו ואמו כמ"ש שלשה שותפין יש באדם והם כלים ונפסדי' אבל חלק הש"י אליו תאסף וז"ש וה' יאספיני ועתידה ליתן לפניו דין וחשבון כדי להתטה' ולהתקדש לחזור לשורשו העליון וז"ש ה' מנת חלקי שהוא חלק אלקי ממעל וכוסי שהוא לשון חשבון וכפי' רש"י שם דהיינו שעתיד' ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה והתעוררת הזה הוא חיות הנשמה כדכתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וגו' והבחינ' הב' לכבוש יצרו בזכרון יום המות כי יתעצב בשפלות הגוף ומרירו' אחריתו כדכתי' ואחריתו כיום מר והוא הענין מ"ש חז"ל בקדושין דף מם אם ירא' אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים כמו שיבואר שם בס"ד אך הפרש גדול בין שני הבחינות אלו כי בבחינה ראשונה הוא הדביקות בתורת ה' ובשורש כנסת ישראל ע"ז נאמר אז תתענג על ה' וכתיב עוז וחדוה במקומו וז"ש הנה נותן לפניך שתי דרכים להכניע את יצרך האחד הוא בחינה ראשונ' שהוא הדביקו' באלקים חיים ע"י התורה וק"ש שהוא מסירת הנפש אל ה' וכמ"ש בזוהר הקדוש כי הדביקות התור' הוא הדביקו' בש"י דהוא ואוריית' חד כמ"ש לעיל וזהו ובחרת בחיים והיינו דאמר ה' מנת חלקי וכוסי כנ"ל בזה אתה תומיך גורלי (לד) וז"ש ישעי' בסי' נ"א אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ותשכח ה' עושיך וגו' ענינו כי עיקר הנחמה לעתיד בהגלות כבוד ה' לשמוע שנית אנכי ה' אלקיך כמו שהי' במתן תורה כמ"ש לעיל בשם מדרש שמואל דרבנן אמרי אין הואיל אלא לשון שבועה פירשנו לעיל דהיינו בכפילו' אנכי ה' אלקיך במתן תורה וכן לעתיד דכתיב ראו עתה כי אני אני הוא וגו' הוא עיקר הנחמה וע"ז אמר מי את פי' וכי עיקר אדם הוא הגוף שתיראי מאנוש ימות שהוא הבחינה השני להכניע יצרו בזכרון יום המות ובן אדם שהוא חלק אביו ואמו אשר חציר ינתן ותשכח ה' עושך שהוא הנשמה שהית חלק אלקי ממעל (לה) וזהו שתקנו לומר בכל יום אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתינו שהוא חוט המשולש לבחור בחיים שהוא דביקות הנשמ' בשורשה באלקי' חיים האחד מה טוב חלקינו שהנשמה היא חלק אלקי ממעל ומה נעים גורלינו כמ"ש אתה תומך גורלי כי ה' הטוב בעצתו ינחני הבחירה הטובה ומה יפה ירושתינו הוא הברית כרותה לנו מאבותינו כמ"ש רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם וגו' וז"ש אתה תומך גורלי חבלי' נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי פי' ירושת נחלה היא לנו מאבותינו וז"ש רז"ל אם יכול לנצח את יצרו בתורה וק"ש מה רב טובו אך אם גבר עליו יצרו כ"כ מבלתי הנצחו בתורה וק"ש בהכרח יכניעהו ביום המות כבר כתבנו בזה בפתיחה דמס' כתובות לפר' מ"ש דהמע"ה בתמני' אפי' מפקודיך אתבונן ע"כ שנאתי כל אורח שקר לפמ"ש חז"ל שיצר הרע בתחילה דומה לאורח דכתיב ויבוא הילך לאיש עשיר וגו' אז יכול להכניע בתורה וז"ש מפקודיך שהוא התורה אתבונן לדחות מעלי האורח השקר וכן אחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבה"מ והיינו בתחיל' פגיעתו שדומ' לאורח אז בעסק התור' יכיר נוולתו כמ"ש אם אבן הוא נמוח אבל אם כבר נתגבר עליו יצרו אז בהכרח להכניעו ביום המות (לו) ובזה פרשנו מ"ש חזקי' המלך בישעי' סי' ל"ח הנה לשלו' מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי והוא על דרך שאמר עקבי' הסתכל בג' דברי' ואין אתה בא לידי עביר' וכו' דע מאין באת מטפ' סרוח' ולאן אתה הולך וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כבר כתבנו כי המובחר הוא בחשבו בשורש נשמתו להיות זכה ונקי' ליתן דין וחשבון ורמז במ"ש מר לי מר ג' דברים אלו דהיינו מאין באת מטפ' סרוח' והוא עצבון הנפש בשפלו' גופו גם לשון מר הוא לשון טפה כדכתי' הן גוים כמר מדלי וגם בחשבו ולאן אתה הולך דכתיב ואחרית' כיום מר אבל בחשבו בשורש נשמתו שממנו נחצב' ואליו תאסף הוא נקרא לי שהוא שורש אמית' חיותו כדכתי' ואבדיל אתכ' מן העמי' להיות לי והוא מ"ש התנ' אם אין אני לי מי לי דהיינו כשאין אני חושב בשור' נשמתי שהוא עיק' חיות' אין שום דבר לי וז"ש הנה לשלו' להשקיט מלחמ' יה"ר הוא בי' בחינו' מר הוא תחיל' לידתו ולי הוא שור' נשמתו שהוא אמית' עצמותו מר שהוא יום המות ואמר ע"ז אתה חשק' נפשי משחת בלי כי רצון הש"י הוא למלט נפשו משחת בלי דהיינו שורש נשמתו כמ"ש אתה תומיך גורלי (לז) ונראה עוד כי אמרו חכמים ג' תקנות אלו לפמ"ש חז"ל הקנא' והתאו' והכבוד מוציאין את האדם מן העולם הם בחינות ג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד כי הכבוד וגסות הרוח אמרו כי המתגאה כאילו עובד ע"ז והתאוה הוא בחינת גילוי עריות והקנאה הוא בחינת ש"ד ואם גבר עליו היצה"ר בבחינת התאוה יכבשיהו בעסק התורה שהוא משבר כח התאוה כמ"ש כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ענינו כי לא יזכה בכתר תורה עד כי יפנה תאות הגופניות מלבו ויסתפק באשר ימצאיהו הש"י אם רב אם מעט וכן כתבו התו' בכתוב' דף ק"ד בד"ה לא נהניתי אפי' באצבע קטנה דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תור' לתוך גופו יתפלל שלא יכניסו מעדנים לתוך גופו וכו' כבר כתבנו שם בחידושינו מענין זה והוא בחינת יעקב אבינו דכתיב ויעקב איש תם יושב אוהלים כי במיעוט תאותו לא הי' חסר לנפשו כלום כמו שפירש"י מ"ש יעקב וכי יש לי כל כדכתי' כי אין מחסו' ליראיו לכך הי' נקרא איש תם ועי"ז הי' יושב אוהלים של תורה ואם יגבר עליו יצרו בקנאה שהוא מדת הגבורה ואכזריו' יכבישהו בהיפוכו שהם גבורת אלקים קדושים בק"ש שהוא מסירת נפשו אל ה' והוא בחינת עקידת יצחק כמבואר בזוהר ובמדרשים ואם יגבר עליו יצרו במדת הכבוד והגאוה יכבשיהו בזכרון יום המות והיינו דכתיב אין שלטון ביום המות ויש לפרש בזה מ"ש דהמע"ה ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו' וזכה למידת הנשתוה שיהי' שוה אצלו הכבוד והקלון וע"ז אמר אם לא שויתי ודוממתי כשרצה היצה"ר לדחותו ומדת המשתוה לרדוף אחר הכבוד ודוממתי שהוא זכרון יום המות כמ"ש ודומו סלה שהוא זכרון יום המיתה והוא מדת אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ויש לפרש בזה מש"ה וזכרתי את בריתי יעקב היינו זכות התורה כנ"ל ואף את בריתי יצחק היינו זכות ק"ש שהוא מסירת הנפש ואף את בריתי אברהם היינו זכות הענוה שאמר ואנכי עפר ואפר כמ"ש חז"ל גדול הנאמר באברהם וכו' ואמר ע"ז והארץ אזכור כי ארץ ישראל הוא בחינת ביטל שלשה דברים אלו ביטל הקנאה וש"ד כמ"ש בנדרים דף כ"ב בההוא דשחטי' לחברי' תמה ר' יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב א"ל ההוא שעתא לא עברינן ירדנא וביטל התאוה וג"ע דכתיב בפ' אחרי מות אחר פ' העריות ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכן בחינת הכבוד וע"ז כמ"ש חז"ל בכתובת דף ק"י ע"ב ועמש"ש בזה כל הדר בא"י כאלו יש לו אלהי שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכל שאינו דר וכו' והיינו דכתיב והארץ אזכור

(לח) עוד יש לפרש מ"ש יעסוק בתורה הוא הנצוח המבחר לבעל התורה כמ"ש משכיהו לבה"מ אם אבן הוא נימוח וא' עוד במס' סוטה תורה מגינה ומצלת מן החטא אך מי שאינו בעל תורה ינצחיהו בק"ש בעונתה כמ"ש בברכות דף יוד ע"ב גדול הקורא ק"ש בעונתה וכו' וכמ"ש יתגבר כארי לעמוד בבוקר בעבוד' הבורא והוא שמירה לכל היו' להיות לו לעזר להתגבר ולנצח את יצרו ואם יסיתהו יצרו להתגרו' בשינה של שחרית ואמר בזה התקנה שיזכור לו יום המיתה כמ"ש בעירובין דף ס"ה ע"א אמרה לי' ברתי' דרב חסדא לר"ח לא בעי מר מינם פורתא אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא פירש"י יומא אריכי ימים שהוא בקבר וכו' ואף גם ישים לבו מ"ש חז"ל שינה של שחרית הוא מהדברים המוציאין את האדם מן העול' ובזכרון הדברים האלה יתעורר משינתו ויקרא ק"ש בעונתו וזהו תקנתו. (לט) ואחז"ל יפה שעה אחת בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ויפה שעה אחת בתשוב' ומ"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. יש לפרש בזה מ"ש דהמע"ה בתהלים סי' פ"ד כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע פירש"י מאלף שנים יש לפרש מ"ש ויכל חיי עה"ז היינו אפי' אם יחי' אלף שנים שא"א לאדם לחיות יותר כמו שפירש"י בתהלי' סי' צ' כי אלף שנים בעיניך וגו' שנגזר על אדם ביום אכלך ממנו מות תמות הוא יומו של הקב"ה אלף שנים ופירשנו בזה מש"ה שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבע' פירש"י לשון ריבוי שביעו'. ובחידושי תורה כתבנו שהוא מספר כל חיי אדם בעוה"ז שהוא אלף שנים ואי' בר"פ בן סורר קטן פחות מי"ג שנים אינו מוליד נמצא שא"א לאדם לראות שמנה ושבעים דורות כי מספר שבעה ושבעים דורות שכל דור הוא י"ג שנים עולה אלף ואחד וא"א לאדם לחיות יותר והיינו דקאמר מאלף שנים שהוא כל חיי עוה"ז ומ"ש מכל חיי עוה"ב היינו לרבות שמלבד חלק הצדיק בעוה"ב נוחל גם חלק הרשעים בעוה"ב ועל זה אמר שטוב לנו הסתופף בבית ה' דהיינו בתורה ובמ"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב אף שינחל גם חלק הרשעים בג"ע והיינו מדור באהלי רשע: (מ) והנה יש לפרש מ"ש חז"ל בשבת דף ל"א והי' אמונת עתך וגו' אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפרי' ורבי' צפיתה לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר כו'. יש לפרש כל הענין בתלמוד תורה כבר כתבנו בפתיחה דמס' כתובות כי הלימוד התורה מתחלק לשני בחינות לגירסא ולסברא וכמ"ש חז"ל בר"פ קמא דמגילה יגעת ומצאת תאמין לא אמרן אלא לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא ושניהם צריכים זה לזה כתבנו שם שזה שאחז"ל אם אין קמח אין תורה שהמשילו חז"ל דקדוק ובירור הלכה על מכונה לקמח הנטחן לברר האוכל מתוך הפסולת ומי שאינו יגע בזה אחז"ל דלא חש לקמחא וע"ז אמר שהמע"ה זממ' שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם כי ענין עסק התלמוד והלכותי' נקרא שדהו כדכתיב בקהלת סי' ה' מלך לשדה נעבד פירש"י לבעל תלמוד שהוא מסדר