המקנה קיט

ממצה והקהל. דהא מ"ע שאין הז"ג עדיפא טפי ממצה והקהל. ומיעוט' דהקישא ליכא במ"ע שאהז"ג ואין להקשות לעיל דקאמר מ"ע שאה"ג מנא לן דילפינן ממורא ולא קאמר דילפינן ממצה והקהל ואף ע"ג דמצה והקהל הוי שני כתובים דהוי כמו מיעוטא נימא נמי דהמיעוט הוא אינו אלא למ"ע שהז"ג אבל במ"ע שאין הז"ג ליכא למעוטא ותו דמאי דקאמר דילפינן ממורא הא גרע טפי כיון דאיכא למילף במ"ע שאין הז"ג ממצה והקהל. אם כן הוי ליה עם מורא שני כתובים זה אינו דאי לאו דכתיב במורא ליכא למילף חיובא ממצה והקהל דלא הוי מפלגינן בין מ"ע שהז"ג ובין מ"ע שאהז"ג כיון דהוי מצה והקהל שני כתובים ופטורים אפי' ממ"ע שאין הזמן גרמא לכך איצטריך קרא לחלק ביניהם אבל לבתר דמסיק מהקישא דתפילין א"א לומר דילפינן מתלמוד תורה יותר ממצה והקהל דאם כן למה לי הקישא כנ"ל ומה שהקשה המהרש"א ז"ל גבי הקהל דהוי ק"ו מתפילין אפי' אליבא דאמת כבר תירצנו לעיל כן נראה לי בשיטת רש"י ז"ל:

עוד נראה לתרץ דהא דמקשה ותו מצות עשה שלא הזמן גרמא היינו דוקא למאי דקאמר בתחילה אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר אבל לפי מאי דמסיק דמצות עשה שהזמן גרמא הוי ליה שלשה כתובי' ונשי' פטורות ממילא דנשי' חייבות במצות עשה שאין הזמן גרמ' דהא כתבו התוספות לעיל בד"ה גברא בעי חיי וכו' הא דכתיב כי הוא חייך וכו'. וי"ל דקרא לא קאי את"ת אלא אקיום מצות והוא מוכרח למאי דכתיב ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם ע"כ מוכרח דלא קאי על ת"ת מהאי סברא גופא דגברי בעי חיי וכו'. וכיון דקאי על קיום המצות וכן משמעות הכתוב לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם (דברי' ל"ב) משמע דקאי על קיום המצות עשה כדכתיב לשמור לעשות את כל דברי וגומר ואי נימא דפטורין בין ממ"ע שהזמן גרמא ובין שאין הזמן גרמא קשה וכי גברא בעי חיי וכו' עוד י"ל לפי מה שכתבנו לעיל בשם הריטב"א ז"ל דהא דלא יליף ממורא לחומר' משו' דמצינו דעשה דמורא חמיר מדאצטריך גבי מורא את שבתותי תשמורו שאינו דוחה עשה אחרת והיינו דאיתא ביבמות דף ה' יכול והא כיבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו אע"ג דגבי שבת איכא ג"כ עשה ע"ש והנה באמת איכא למידחי כיון דכתיב תיראו דקאי גם על חשה א"כ לפמ"ש התוס' לעיל דאשה דפטורה ממ"ע שהז"ג ליכא גבה עשה די"ט וה"ה לעשה דשבת משום דהוי מ"ע שהז"ג ואיכא למימר דאיצטרך קרא דאין דוחה שבת אפי' גבי אשה שמחייבת בעשה דמור' וליכ' גבה עשה דשבת ואכתי קש' דנילף ממור' לחומר' אע"כ צ"ל דהקושי' הוא דלפי מאי דמקשה בתחילה מנא לן דפטורים ממ"ע שהז"ג ואיכא נמי גבי דידה עשה דשבת א"כ שפיר קאמר דליכא למילף ממורא אבל לבתר דאסיק דפטורים ממ"ע שהז"ג מהקישא דתפילין ממילא דלא קשה דמנא לי' דחייבות במ"ע שאין הזמן גרמא דהא איכא למילף ממורא לחומרא אך ז"א לפמ"ש הר"ן פרק כל כתבי והביאו המג"א ס"ס רצ"א דנשים חייבות בכל עשה דשבת דכי היכא דילפינן דישנו בזכירה ישנו בשמירה ה"ה כל מ"ע דשבת א"כ דליכא למילף ממורא דעדיפא כמ"ש הריטב"א וכן לפמ"ש לעיל דאשה מצווה גם על העשה די"ט ושבת דליכא למילף מתפילין בכה"ג ע"ש ודו"ק

ברש"י ד"ה פפונאי ידעי וכו' גבי שטן ופנינה לש"ש נתכוונה וכו' י"ל דרמז בזה דאמר פפונאי ידעי להא מילתא משום דהא דמקשה דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין היינו אי אמרינן דאשה חייבת בפרי' ורבי' הוי רק שני כתובים וזה מוכח בפפונאי דאמר דפנינה לש"ש נתכונה דכתיב בה מדי עלותה שנה בשנה וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה היינו כדי שתתפלל על בני' והיינו משום דס"ל דאשה חייבת בפרי' ורבי' א"כ לדידי' אינו אלא שני כתובים וק"ל

בתוס' ד"ה משום דהוי שמחה וכו'. וא"ת תרצת ההיא דמ"ע שהז"ג אלא מ"ע שאין הזמן גרמא וכו' הנה לפמ"ש לעיל בשני אופנים דע"כ אי אפשר למפטר במ"ע שאין הזמן גרמא אלא אי נימא דחייבת במ"ע שהז"ג א"כ מתרצי נמי הכא דכיון דהוי ליה שלשה כתובים במצות עשה שהז"ג ונשמע דפטורות ממילא דחייבת במ"ע שאין הזמן גרמא אך לפמ"ש לעיל בשיטת רש"י לא מתרצא הכא כנ"ל והנה הא דלא תירצו התו' דס"ל לרבי יהודא דנשים פטורות מתפילין מדאיתקש לת"ת אע"ג דהוי ליה מ"ע שאין הזמן גרמא וא"כ הוי לוה תפילין ופדיון הבן ות"ת שלשה כתובי' אך זה אינו דהא מפורש בעירובין דר"מ ור' יהודא סביר' לי' דנשי' חייבות בתפילין אך אכתי י"ל כיון דע"כ הא דס"ל לר' מאיר ולר' יהודה דנשי' חייבות בתפילין ולא מקשינן לת"ת היינו משום דס"ל דמקשינן למזוזה דלית להו סברת הש"ס דלעיל תפילין לת"ת איתקיש בין בפ' ראשונה וכו' וסביר' ליה לחומר' מקשינן גם י"ל דטעמ' משום דס"ל דילפינן בג"ש בין עיניכם בין עיניכם מקרחה ונשי' חייבות מדכתיב כי עם קדוש כדאיתא לקמן דף ל"ו ע"א וס"ל דג"ש עדיפ' מהקיש' כדאיתא בפ' השולח דף מ"א דג"ש מופנ' עדיפ' מהקיש' וס"ל דבין עיניך מופנ' דיליף תפילין בגובה הראש מקרא אחרינ' כדאיתא במכילת' בפרשת בא וכמו שיבואר לקמן ע"ש אם כן י"ל דס"ל דהוקשו כל התורה כולה לתפילין וחייבין בכל מצות עשה שאין הזמן גרמא דומי' דתפילין גם י"ל דר' יהודא לשיטתו אזיל דסביר' ליה בריש יבמות דלא דרשינן סמוכין אלא היכא דמופנ' והנה כל מילי דפרשה ראשונה ופרשה שני' איצטרך לכמה דרשות כדדרשינן לעיל אבל מצות מזוזה שנכפל בפרשה ראשונה ושני' הוי מופנה ולכך דריש ר' יהודא סמוכין יותר במזוזה כיון דמופנ' ומיני' יליף בהקישא לכל מצות עשה שאין הזמן גרמא שחייבות ובזה יש להבין מה שדקדק רש"י ז"ל בד"ה מאי איכא למימר וכו' אם כן איפכ' איכא למילף דמצות עשה שלא הזמן גרמא נשי' פטורות ולא פי' הכי בד"ה ופרכינן ולר' יהוד' וכו' מהיכא תיתי פטורות ממצות עשה שהזמ"ג ולא פירש נמי דהוקשי' הוא דנימא איפכ' משום דלעיל קאי אליבא דר"מ דאף דס"ל לר"מ דבאמת נשי' חייבות בתפילין כדאית' שם בעירובין סבר רש"י ז"ל דטעמא דר"מ דנשי' חייבות בתפילין היינו מהקישא דמזוזה ולא יליף מהקישא דת"ת כדאמר לעיל דעדיף דסמיך לי' בין בפרשה ראשונה ובין בפרשה שני' היינו משום דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא וקיי"ל דמ"ע שאהז"ג נשים חייבות לכך י"ל יותר דסמיכות דמזוזה עיקר. אבל כל זמן דלא ידעינן דמצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות אדרב' חית לן למימר איפכא לאקושי לת"ת דפטורות ובאמת נילוף מיניה לכל מצות עשה שאין הזמן גרמא דנשים פטורות והיינו דמפרש רש"י ז"ל דנימא איפכא אבל לרבי יהודא ס"ל לרש"י ז"ל מדלא משני הש"ס על מצות עשה שאין הז"ג ע"כ הא דס"ל להש"ס דלר' יהודא דלא דריש סמוכין אלא היכא דמופנה ממילא אית לן לאקושי תפילין למזוזה כנ"ל וא"כ י"ל דיליף מהקישא דכל התורה כולה לתפילין דכל מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות. ולא הי' הקושי' לרבי יהודא אלא דמנא ליה מ"ע שהזמן גרמא דפטורות והיינו דמשני לי' כן נראה לענ"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל. עוד יש ליישב קושי' התוס' משום דלכאורה קשה הא דקאמר לעיל דפרי' ורבי' ופדיון הבן הוי שני כתובים ולא חשיב נמי למילה ואמרינן לעיל דף כ"ט דאשה אינה חייבת במילת בנה מדכתיב אותו ולא אותה וכתבו התו' שם דמילה הוי מ"ע שאין הז"ג א"כ הוי ליה שלשה כתובי' מיהו למ"ד בע"ז דף כ"ד דאשה פסולה למול משום דלאו בת מילה היא א"כ י"ל דאין ללמוד ממנה כיון דלאו בת מילה היא לא שייך בה עשה דמילה. ולפ"ז י"ל דר' יהודא לטעמי' דס"ל שם דימול ארמאי אע"ג דאינו בר מילה א"כ שפיר יש לחשוב הא דפטורה ממצות מילת בנה ואף לפמ"ש לעיל דף כ"ט דאשה חייבות במצות מילה ככל ישראל מ"מ כיון דפטורה ממצות מילת בנה מדכתיב אותו ולא אותה הוי ליה שלשה כתובים. ודוק

בא"ד לאביי דס"ל דאשה בעלה משמחה לא הוי ליה שלשה כתובים וכו' לכאורה הי' נראה ליישב קושייתם דבאמת הא דקאמר הכא דרבי יהודא ס"ל דתפילין הוי שלא הז"ג אינו מפורש בפ' המוציא תפילין אלא משום דאמר שם ר' יהודא דנשים חייבות בתפילין א"כ י"ל דסבר אביי דס"ל לר' יהודא נמי דתפילין הוי מצות עשה שהזמן גרמא ואפ"ה מחוייב מסמיכות דמזוזה כנ"ל א"כ הוי לי' לגבי מצות עשה שהזמן גרמא שלשה כתובים מצה והקהל ותפילין ובמ"ע שאה"ג ס"ל כתירוץ התוס' דל"ל לר' יהוד' הא דרבי יוחנן בן ברוקא אי נמי כאינך תירוצים שכתבנו לעיל דמדמפטר מ"ע שהז"ג ממילא מוכח דמצות עשה שאז"ג דחייבת ואין להקשות דהקישא דמזוזה איצטרך משום דלא נימא דהוקש לתלמוד תורה. כדאמרינן בכה"ג לעיל גבי תפילין דמאן דס"ל לפטור איצטרך דלא ניקוש למזוזה ה"נ איפכא הכא ז"א דלר' יהודא דס"ל דכל היכא שאינו מופנה לא דרשינן סמוכים מה"ת נימא דהוקש לת"ת ודו"ק: בא"ד וי"ל דמוקי קידוש היום וכו' הקשו התלמידים דאכתי קשה לפי הס"ד לאביי בברכות דף כ' דנשים בקידוש היום דרבנן א"כ מ"ט דר"י ובלימוד הישיבה אמרתי דיש ליישב לפמ"ש לעיל דהא דקאמר מכלל מ"ע שאין הז"ג היינו משום דילפינן ממורא לחומרא. כמ"ש הריטב"א דאין ראי' דמצות מורא עדיפא משאר מ"ע דלגבי נשים ליכא עשה דשבת כיון דהוי מ"ע שהז"ג אלא שכתבנו דז"א דלפמ"ש הר"ן מזכור ושמור ילפינן לכל מ"ע דשבת א"כ י"ל דלפי הס"ד דלא ידע מהקישא דזכור ושמור הוי סבר דס"ל לר"י דתפילין הוי מ"ע שהז"ג והוי שלשה כתובים עם תפילין כנ"ל ומ"ע שאהז"ג ילפינן ממורא וס"ל דלא עדיפא משאר מ"ע והא דאיצטרך קרא דאינו דוחה שבת משום דלגבי נשים לא שייך עשה דשבת כיון דל"ל הקישא דזכור ושמור ולפי מאי דמסיק הקישא דזכור ושמור אמרינן איפכא דס"ל לר"י דתפילין הוי מ"ע שאין הז"ג וילפינן מיני' לכל מ"ע שאהזמ"ג שחייבות ומ"ע שהז"ג פטורות משום דהוה ג' כתובים עם קידוש היום. ודוק

אמנם לולי דבריהם הי' נראה לענ"ד ליישב קושיית' על אביי דהא יש לדקדק עוד דאית' בחגיגה דף וי"ו דפריך עד האידנא מאן אתא וקאמר שם אביי עד הכא דהוי אימא דמחייבה בשמחה מייתי' וכו' משמע דס"ל לאביי גופא דאשה חייבת בשמחה לכך נראה דהא דס"ל לאביי דקרינן בי ושמחת ולא כמשמועת' שחייבת בשמחה והיינו לבתר דקי"ל דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות לכן מפרשינן לה דאין המצוה על האשה אלא על בעלה אבל אי נימא דמ"ע שהזמ"ג נשים חייבות