המקנה קיז

כלאים לגבייהו וכו' דהא איכא למימר דהא מטעם דחי' דאתא עשה דבגדי כהונה ודחי הלאו דכלאים ומהיכא תיתי נימא דפטורין מציצית ותו דהוי ליה למימר הכי דקמ"ל הכא דלאו מטעם דאשתרו כלאים אלא משום דדחי אך כבר כתבו התוספות שם בדף ה' ע"ב בד"ה כולה וכו' וז"ל ומיהו אי לאו כלאים מבגדי כהונה לא הוי מצי למילף משום דמצותו בכך וכו' והיינו דלא מטעם דחי' אלא משום דהותרו בכך אם כן שפיר קאמר הש"ס דאישתרו כלאי' גבייהו ולא מטעם דחי' מדאיצטרך קרא דגדילי' דוחה לאו דכלאי' ולא ילפינן מבגדי כהונה אע"כ משום דמצותו בכך ואשתרו גבייהו אם כן ממילא אתי שפיר מ"ש דאי לאו דדרשינן כל שישנו ממ"נ לא הוי איצטרך למשרי כלאי' בציצית דאי הוי אמרינן דבגדי כהונה הוא מטעם דחי' איכא למילף מבגדי כהונה דעשה דוחה ל"ת ואי נימא דמצותו בכך והותרו לכהני' אם כן הוי ליה ל"ת שאינו שוה בכל ונלמד מראשו דמצורע כנ"ל והיינו דקאמר דקמ"ל דבעידן עבודה אשתרו דשפיר הוי מצותו בכך אלא כיון דשלא בעידן עבודה לא אישתרו הוי לאו דכלאי' שוה בכל דהא גם הכה ני' מוזהרין שלא בעידן עבודה ושפיר איצטרך סמוכין למידחי עשה דגדילי' ללאו דכלאים וממילא כיון דלא מייתרא לא אמרינן כל שישנו ונראה דהתוספות לא ניחא להו בתירץ הריטב"א ז"ל משום דהתוספות הקדימו שם דף ד' בד"ה דכתיב לא תלבש וכו'. ואיפכא ליכא למימר דבמקום גדילי' לא תלבש שעטנז וכו' דאם כן נישתוק קרא מיני' וממילא הוי ידעינן דלא דחי אם כן י"ל דמהאי טעמא לא ניחא להו בתירץ הריטב"א ז"ל וכפי שפרשנו דבריו דלפי הס"ד מנ"ל דהסמוכין לא מייתרא משום דהוי מצי למילף דדוחה לאו דכלאי' מראשו וזקנו דגבי מצורע דאכתי קשה לפי הס"ד מנא לן דהסמוכין מייתרא למידרש כל שישנו ולמיפטר כהני' בציצית דילמא אתא קרא להשמיענו איפכא דאפי' במקום גדילי' לא תלבש שעטנז. ובזה מיושב סמיכות דבריהם ז"ל שם שהקדימו לקושייתם הך דאיפכא לא מצי למימר וכו' ומיהו אין בזה קושי' על הריטב"א ז"ל דסבירא ליה דלפי הס"ד לא ניחא להו לפרש קרא איפכא דאין עשה דגדילי' דוח' להלאו דכלאי' כיון דבאמת נשמ' דעש' דוחה ל"ת שאינו שוה בכל מהיכא תיתא דסמוכין אתא דאין העשה דגדילי' דוחה כיון דלפי הס"ד לאו דכלאים אינו שוה בכל וממילא הוי מוקמינן לכל שישנו למיפט' הני' בציצית. והנה התוס' תירצו שם דהקישא דר' אחא בר יעקב דהוקשה כל התורה כולה לתפילין עדיפא טפי מסמוכין ולכאורה קשה עליהם מראיות הריטב"א ז"ל הא גבי מצה ילפינן מסמוכין לאפוקי מהקישא דר' אחא בר יעקב וצ"ל דסבירא ליה ג"כ דהיכא דהסמוכין מייתרא עדיף טפי מהקישא דהרי ההיקש אינו מיותר דהא איצטרך לשאר מצות עשה שהזמן גרמא אם כן סמוכין דמייתרא עדיפא לאפוקי מאין היקש למחצה אבל גבי גדילים דהסמוכין לא מייתרא ממילא עדיפא הא דאין היקש למחצה מהך סמוכין דלא מייתרא אבל גבי כהני' דליכא הקישא הוי ילפינן אפילו סמוכי' דלא מייתרא ודו"ק

בתוספות ד"ה מעקה אבידה וכו' והקשה הר"ר יוסף מא"י דאם כן וכו' וכי תוכל להדליק בשמן שריפה ביום טוב וכתב בספ"י יש מקשי' דהא שריפת קדשי' הוי נמי מצות עשה שהזמן גרמא דהא אין שריפת קדשי' בלילה ותירץ דשריפת תרומה הוי אפי' בלילה והביא ראי' דהא סתם הדלקה הוא בלילה ויש לדחות זה דאפי' אין שורפין קדשי' בלילה היינו שלא להדליק בתחילה בלילה אבל אי מדליק אותם מבעוד יום אעפ"י שדולק כל הלילה אין בזה איסור אבל לענ"ד יש ראי' מפורשת ממשנה בפסחים דף מ"ו ע"א אמר רבי יהושע לא וזהו חמץ וכו' אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב משמע להדי' דמותר לשורפה בלילה וחלה דינו כתרומה ומיהו אכתי קשה דניהא דנימא דאיכא מצות עשה בנשי' בשריפת תרומה מ"מ כיון דאינה מצווה על שריפת קדשי' ואיכא אסורא בנשים אם כן כיון דאין איסור בשריפת תרומה בי"ט דהא מותרת בהנאה וכמ"ש התוספות בביצה דף כ"ז ע"ב ובפסחים דף מ"ו ע"א בד"ה עד שתאפה ע"ש וכו' אלא משום דגזרינן תרומה אטו קדשים אי נימא דבקדשם איכא איסורא גם גבי נשי' אם כן מהאי גזירה גופא אסורה להדליק אף בתרומה דהא איכא למיגזר אטו קדשי' כיון דאיכא איסורא גם גבי נשי' אך דבכל זה לא מתרצי קושי' הר"ר יוסף מא"י דהא אמרינן בביצה דף חי"ת ע"ב דהא דלא אתא עשה דכיסוי הדם ודחי ל"ת דיום טוב משום דיום טוב עשה ולא תעשה ולמה אין מכסי' ע"י נשי' דהא עשה דכיסוי הדם הוי ליה מ"ע שאין הזמן גרמא. ותו דהא אמרינן בשבת דף קל"ג ע"א דמילה שלא בזמנו אינו דוחה יום טוב משום דיום טוב הוי ליה עשה ולא תעשה ואמאי הא יכול לקיימו על ידי נשי' דהא קיי"ל בי"ד סימ' רס"ד דאשה כשירה למול. ועיין מה שכתבתי לעיל דף כ"ט דעשה דמילה אשה נמי מצווה ואפילו למ"ד דאשה לא תמול מ"מ יכול למול ע"י עבד כמ"ש לעיל שם דג"כ פטור ממ"ע שהזמן גרמא ומילה הוי מ"ע שאין הזמן גרמא כמ"ש התוספות לעיל דף כ"ט בד"ה אותו ולא אותה וכו' וכן קשה מהא דקיי"ל במוצא חמץ בביתו ביום טוב דאסור לשורפו בו ביום כדאיתא בריש פסחים ובא"ח סי' תמ"ו וע"ש במג"א והטעם הוא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דיום טוב נימא נמי דאשה תשרוף ביום טוב דהא היא מצווה על השבתת שאור כדאיתא בריש פסחים דאיתקוש השבתת שאור לאכילת חמץ וכ"ש לפמ"ש לעיל דף כ"ט שם דאפילו שריפת קדשי' דאינו בלילה אפ"ה לא הוי מ"ע שהז"ג וכן משמע קצת בהא דקאמר בשבועות דף ג' ע"ב דמותיר בטהור אינו לוקה משום דניתוק לעשה ולא חילקו משמע דאשה שהותירה נמי אינה לוקה משום דניתוק לעשה דשריפת קדשי' ודוחק לומר דבאשה בל"ז אינה לוקה על לאו שאין בו מעשה לכולו עלמא כדאית' בריש תמורה דף ב' ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה לא לקייא וכו':

אך העיקר נראה כמ"ש לעיל דלא הוי מ"ע שהז"ג כיון דחיוב המצוה לעולם הוא אלא דאינה כשירה בלילה כמ"ש שם קשה גם משריפת קדשי' ודו"ק:

בא"ד אף הלאו אלים ואין עשה דוחה אותה וכו':

אבל לא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הטעם דעשה דמצורע דוחה ל"ת ועשה דנזיר דגבי מצורע ליכא עשה דקדוש יהיה שאין המצורע קודש אלמא אף על גב דאיכא עשה גבי לאו דנזיר לא אמרינן דאלים הל"ת ואפשר יש לחלק מיהו לולי דברי התוספות נראה יותר כיון דהא דאין הנשי' מצוות על מצות עשה שהזמן גרמא ילפינן מתפילין אם כן י"ל דהיכא דאיכא עשה גבי הל"ת ליכא למילף מתפילין ומצוות הנשי' גם על העשה ולא דמי לזכור ושמור דאי לאו הקישא דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה היה הנשי' פטורות משום דזכירה ושמירה תרי מילי נינהו משא"כ בעשה ולא תעשה דיום טוב דדבר אחד הוא ליכא למילף תדע דהא אמרינן בסוף שביעית דהמחזיר חוב בשביעית צריך לומר משמט אני דכתיב וזה דבר השמיטה וכי נימא דנשי' פטורות מזה דהא שמיטה הוי ליה מצות עשה שהז"ג אלא כיון דאיכא בשביעית לא תעשה דלא יגוש ליכא למילף זה מתפילין כלל ומצוות בו גם הנשי' על העשה שבה כיון דהשמטות כספי' אית בה נמי לא תעשה ואפש' דהשמטות כספי' לא חשיב לי' מ"ע שהזמן גרמא כיון דהשביעית משמטת לעולם. אך מדברי התוספות לעיל ד"ה תפילין וציצית וכו' ואומר ר"י כיון שחיובו תלי' במה שהז"ג וכו' אם כן גבי שמיטה נמי הכי כיון דעיקר השמיטה תלי' במה שהזמן גרמא. והנה הריטב"א ז"ל כתב בשם הרמב"ן ז"ל לתרץ קושי' התוספות דבהני לא בא הל"ת אלא לחזק העשה ע"ש נראה כוונתו כיון דהמצוה הוא בקום ועשה גם הל"ת שבו אינו בא אלא לחזק העשה משא"כ בלאו די"ט וכיוצא בו שהוא בשב ואל תעשה הל"ת עיקר ויש להביא ראי' לזה ממה שאמר בפ' המוציא תפילין דף צ"ו השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה הרי דגבי תפילין גופא דילפינן מיני' מצות עשה שהז"ג כתיב נמי לשון השמר דהוא ל"ת תדע דסבירא לי' לרבי יוחנן דמניח תפילין בלילה לוקה כמ"ש התוספות שם בד"ה השמר דעשה וכו' מ"מ במקום שיש בו קום ועשה אינו אלא עשה והיינו ממש כדברי הרמב"ן ז"ל וכן משמע ממה שכתב הרי"ף ז"ל בפ' אלו מציאות בטעם דאין עשה ול"ת דהשבת אבידה דוחה עשה ולא תעשה דטומאה. ולכאורה קשה דדבר פשוט הוא דמאי אולמי האי עשה ול"ת מהאי עשה ולא תעשה ולפמ"ש ניחא דהאי עשה ולא תעשה דהשבת אבידה דהיא בקום ועשה ה"א דאלימא טפי מהאי עשה ול"ת דטומאת כהני' דהיא בשב ואל תעשה והוי כמו כל עשה דדחי ל"ת אף על גב דל"ת חמיר מיני' כדאיתא ביבמות דף ז' משום דעשה הוא בקום ועשה אמרה התורה שידחה את ל"ת. ויש עוד להביא קצת ראי' מהא דאמרינן בריש ראש השנה דף ויו ע"ב בעי ר' זירא אשה מהו בבל תאחר מי אמרינן הא לא מחייבי בראי' כו' משמע דכיון דתלי' רחמנא ללאו בעשה דובאתם שמה והבאתם שמה האשה פטורה גם מן הלאו אך הא קשה לי דאכתי לא מתרצי בשילוח הקן דהוי ל"ת ממש שלא יקח את האם על בנים ולמה לא תתחייב האשה על זה הלאו תדע דהא פליגא ר' יהודא ורבנן בסוף חולין בנוטל האם על בנים אי הוי ניתק לעשה וא"כ ע"כ צ"ל דהוי לי' לאו שיש בו מעשה דאל"ה אין לוקין וע"כ צ"ל בזה כדברי התו' דמיירי בכבר נטלו על מנת לשלח ודוק

תו' ד"ה גברא בעי חיי וכו'. כיון דאשכחן מיעוטא גבייהו וכו' לכאורה אינו מובן בזה אריכות לשונם כלל דלא הוי להו למימר אלא דע"כ נשים פטורות מתלמוד תורה כיון דכתיב מיעוטא בהדי' ונראה לפרש ע"פ מה דאיתא לעיל דף כ"ט ע"ב איהי מנא לן דלא מחייבי למילף נפשה דכתיב ולימדתם ולמדתם וכו' ופי' רש"י ז"ל לאקושינהו דלא מפקדה ללמוד א"כ הי' סברא לומר דכיון דהא דלא מחויבת למילף נפשה אינה אלא מהיקשא דלימדתם ולמדתם מ"מ סברא דגברא בעי חיי עדיף טפי מהאי הקישא כדאשכחן גבי מזוזה דהוקש נמי לת"ת ואפ"ה אתא סברא דגברי בעי חיי ומפיק מהאי הקישא על זה כתבו דאין סברא לומר דכיון דמצינו עכ"פ בת"ת דלא מחייב למיגמר בתו מקרא דוהודעתם לבניך ע"כ האי סברא דגברא בעי חיי לא שייך בת"ת. אך יש לדקדק מה דשבקו התוס' ילפותא דולימדתם את בניכם ולא בנותיכם כדאמר הש"ס לעיל דף למ"ד ע"א ונקטו קרא דוהודעתם לבניך דיליף מיני' לעיל שם דחייב ללמד את בן בנו תורה דכתיב והודעת' לבניך ולבני בניך ואפש' דהתו' כתבו כן דאפי' למ"ד דדריש לעיל מולמדתם את בניכם למעט ולא בני בניכם ולא מייתר' קרא למעט את בנותיכם אם כן אפילו אי נימא דמשמע נמי לשון בניכם למעט בנותיכם כמ"ש שם מ"מ כיון דלא מייתרא י"ל