המקנה קטז

ליה גבי חכם אלא כנ"ל ואפשר דרש"י ז"ל דייק הכי מלשון כמהלך דלא הוי ליה למימר אלא רכוב כיושב דמי או לא וק"ל

בגמרא מפני לומדי' עומדים מפני' לא כ"ש וכו'. והקשה הריטב"א ז"ל הא במכות דף כ"ב אמרינן איפכא כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימי מפני ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה ומתרץ דהתם ה"ק כיון דאינו נלמד בספר תורה אלא בק"ו מת"ח א"כ פשיט' דהיה להם לעמוד מפני ת"ח כיון דמיני' נלמד ע"ש. ובספ"י כתב דלא משמע לישנא הכי והדין עמו שהרי אמרה שם הטעם דאלו בספר תורה כתיב ארבעי' ואתא רבנן ובצרי חדא משמע דכבוד רבנן עדיפ' מספר תורה ותירץ הוא ז"ל דהכי מיירי בחכם שהוא גדול ממנו והתם מיירי בחכם שהוא מופלג בדורו ולא נהירא דאי ס"ד דיליף הכא מחכם שהוא גדול ממנו הא בחכם א"צ לעמוד אלא קימה שיש בו הידור היינו בתוך ד"א ובספר תורה קיי"ל בי"ד סימן רפ"ב סי' ב' דצריך לקום כמלא עיניו וחייב לעמוד עד שיתכסה ממנו ע"ש. ונראה ליישב דברי הריטב"א ז"ל דוודאי בת"ח עצמן הם חייבין לקום מפני ספר תורה כיון שהם לומדים את הס"ת ודורשין אותה שפיר הוי ק"ו ממה שחייב אדם לקום מפני רבו מפני שמקבל ממנו תורה כ"ש מפני ס"ת עצמה שמקבל ממנו אלא דגבי שאר העם שאינ' מבינים את התורה אלא עפ"י ת"ח שמלמד איתם אם כן עדיפא יותר ת"ח שהרי מן התורה עצמו אינו יכולין להבין וע"פ הת"ח יכולין להבין ואפ"ה קאמר הכא מפני לומדי' עומדי' מפני' לא כ"ש דאפי' שאר העם שאינם מביני' מתוך התורה מ"מ כיון שהם צריכין לעמוד מפני הת"ח והת"ח צריך לקום מפני הספר תורה כ"ש שהם צריכין לעמוד מפני הספר תורה וכמו שכתבנו לעיל דמשמ' מהא דקאמר דאפי' מר שמואל קם מקמי' דחייב לקום מפני רבו דרבו וכיון דרבו מחוייב לקום כ"ש שהוא מחוייב לקום ואפ"ה קאמר כמה טיפשאי דקיימי קמי ספר תורה ואינו מחוייב אלא משום דכיון דתלמיד חכם עומד מפניה והן צריכין לעמוד מפני תלמיד חכם ואיך לא קיימי מפני תלמיד חכם עצמו והיינו דקאמר שם דבתורה כתיב ארבעי' יכנו דלדידהו כבוד ת"ח עדיף ויש לכוון בזה תירוץ הריטב"א ז"ל ודו"ק

שם כלום תורה עומדת מפני לומדי' וכו'. לכאורה היה נראה דהך סברא הוא כדקאמר בסמוך דתורה עדיפא כדאמר מפני לומדי' עומדים וה"נ איך יבטל כבוד התורה שעוסק בה בשביל כבוד לומדיה אלא דלפ"ז צריך להבין מ"ט לייט עלה אביי דהא וודאי דכבוד התורה עדיף מכבוד רבו כמ"ש בסמוך ונראה דס"ל לאביי דלא שייך בזה כבוד התורה במה שעומד בשעת לימודו דהא אמרינן סוף סוטה משמת ר"ג בטל כבוד התורה דעד ימיו היה לומדי' תורה בעמידה הרי דאדרבה כבוד התורה הוא ללמוד בעמידה וכ"ש דאין פחיתות כבוד התורה במה שעומד מפני רבו. ולפ"ז נראה דהיכא דצריך לבטל התורה בשביל הקימה כההיא דאמרינן בר"פ הקורא עומד גבי משה רבינו ע"ה כתיב ואנכי עמדתי בהר ומשני רכות מעומד קשות מיושב משמע דבקשות הוי ביטול תורה בעמידה ואם כן י"ל דרבי אליעזר מיירי בענין שהקימה הוא ביטול התורה וראי' לדבר דהא אמר לעיל אבא אמר לי השקיני מי' ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה וכ"ש ת"ת. ובזה נראה לענ"ד דיש לפרש הא דאמר לעיל גבי ר"ש ברבי שאמ' לו דילמא בהן היה יושב ומהרהר יש לדקדק טובא דאי משום דמחמת שהיה יושב ומהרהר לאו אדעתא הוי ליה למימר סתמא דילמא לאו אדעתי' היה כמו שהשיבו רבנן לאביי ותו דלפמ"ש הרמב"ם ז"ל וטוש"ע דאפילו בתלמיד חכם שאינו רבו אף דא"צ לקום מפניו מ"מ צריך לעשות לו הידור אם כן היה יותר לו להקפיד על שלא עשו לו אפי' הידור כמו שהקפיד רבא לעיל על שלא עשו לו אפילו הידור וע"כ צ"ל שבאמת עשו לו הידור אם כן א"א לפרש דלאו אדעתא אלא נראה דהפירוש הוא כיון שהיה עוסק בדברי תורה א"צ לעמוד כדקאמר רבי אליעזר והיינו דהשיב לו כן על בר קפרא דילמא בהן היה יושב ומהרהר משום דעסיק בת"כ ואמרינן בחולין דף כ"ב שאני הלכות עבודה דתקיפין ולכך כיון שישב ומהרהר בהן לא היה צריך לבטל ולעמוד ולא עשה אלא הידור שאין בו ביטול תורה כמו שאמרו לעיל מה הידור שחין בו ביטול מלאכה אלא דמדברי התוספות ישיני' לא משמע כן. ודו"ק

בתוס' ד"ה תפילין וציצית וכו' דהא בפ' במה מדליקין וכו' אף דהתם קאמר הכי אליבא תלמידי דר' יהודא דסברי גזירה משום כסות לילה ור"י פליג עלייהו וקיי"ל דאין הלכה כתלמיד במקום רב ותו דרבי יהודא ור' שמעון הלכה כר' יהודא מ"מ י"ל דס"ל להתוס' דאפי' אי נימא דר' יהודא ס"ל דכסות לילה חיוב לשיטתו אזיל דהא אמרינן במנחות דף מ"ג וראיתם אותו פרט לכסות לילה וכו'. כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמר וכו' א"כ לרבי יהודא דס"ל דסומא פטור מכל המצות וקי"ל דטלית שאולה פטור מן הציצית וא"א לרבות כסות סומא לא בסומא עצמו ולא בשואל ממנו: ע"כ ס"ל דאשר תכסה בה לרבות כסות לילה. אבל תלמידיו ס"ל דסומא חייב במצות והכי קי"ל עוד י"ל דפסיקו להו להתוס' דסדין בציצית פטור כדאמר לי' רב חסדא לרבא ביבמות דף צ' ע"ב אלא שהביאו ראי' מסוף פ' במ' מדליקין שהטעם הוא משום גזירה דכסות לילה ודוק

בא"ד למ"ד דציצית חובת טלית וכו' ועוד קשה וכו'. פי' לדבריהם דבתחילה לא הוקשו אלא למ"ד דציצי' חובת טלית אבל למ"ד חובת גברא אפי' אי נימא דכסות יום חייב כשלובשו בלילה מ"מ כיון דמן הסתם אדם לובשו בלילה כסות המיוחד ללילה חשוב ליה מצות עשה שהזמן גרמא ואחר זה הוסיפו להקשות גם על זה כיון שחייב גם בלילה כשלובש כסות של יום ומזה הטעם ניחא מה דפשיטא להו למ"ד דציצית חובת טלית דכסות ללילה היינו המיוחד לילה ולא הוצרכו להביא ראי' מן הירושלמי אלא למ"ד חובת גברא דלכאורה גם למ"ד חובת טלית י"ל דאין הטליתו' חייבין אלא ביום אבל בלילה פטורין אלא דנפקא להו מלשון הברייתא וראיתם אותו פרט לכסות לילה דלמ"ד חובת טלית אי נימא דאין החיוב אלא ביום אין חילוק בין כסית לכסות והוי לי' למימר פרט ללילה אבל למ"ד חובת גברא אף דלשון כסות לילה משמע כסות המיוחד ללילה מ"מ י"ל דנקטי ברייתא הכי משום דמסתמא אדם לובש בלילה כסות המיוחד ללילה והוי אפשר לומר דלאו בכסות תלי' מילתא הוצרכו להביא ראי' מן הירושלמי ובזה ניחא הא דלא הביאו התוס' הראי' שהביא הרא"ש ז"ל בריש הלכות קטנות בשם ר"ת דכסות המיוחד ליום חייב אף בלילה מהא דאמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים אפי' בטלית פטורה ע"ש ולפמ"ש ניחא דכיון דהתו' פשיטא להו למ"ד חובת טלית מלשון הברייתא כסות לילה אלא שרוצים להוכיח אפי' למ"ד חובת גברא א"כ אין ראי' מדברי שמואל דהא ס"ל לשמואל במנחות דכלי קופסא חייבין בציצית ונראה דס"ל לר"ת כיון דהך סברא דכסות המיוחד ליום אין חילוק מצד הסברא בין למ"ד חובת גברא ובין למ"ד חובת טלית א"כ כיון דמוכח למ"ד חובת טלית דבכסות המיוחד ללילה תלי' מילתא ה"ה למ"ד חובת גברא דמהיכי תיתי נעביד פלוגתא בינייהו בהא מילתא וק"ל

והנה מדברי התוס' אלו תשובה למ"ש לעיל בספ"י דף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה אותו ולא אותה כו' לתרץ קושי' התוס' שם דאין נשים פטורות ממעשה"ג אלא במצות שבגופו שאינו יכול לעשות ע"י שליח כגון תפילין וסוכה וכיוצא בהן וזה אינו דהא למ"ד חובת טלית אפילו בקופסא חייבין א"כ לאו מצוה שבגופא היא ועיקר המצוה לעשות בהם ציצית וזה יכול לעשות ע"י שליח ועוד קשה דהא חשיב מעקה ושלוח הקן במצות עשה שאין הזמן גרמא שהנשים חייבת בהם משמע דבכה"ג במעשה"ג נשים פטורות אע"ג דלאו מצות עשה שבגופא נינהו וק"ל

בגמרא איזה מצות עשה שהז"ג תפילין וציצית וכו' והנה הריטב"א ז"ל הקשה אמאי נשים פטורו' מציצית דהא דרשינן סמוכי' למדחי לאו דכלאים בציצית. ה"נ נימא כל שישנו בבל תלבוש שעטנז ישנו בגדילי' תעשה לך דהא דרשינן גבי מצה כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ותירץ דהתם סמוכים יתירים והכא כיון דאיכא למדרש בי' למשרי' כלאים בציצית תו לא דרשי' ליסתור הכלל שבידינו דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ע"ש והתוס' ביבמות דף ד' בד"ה לא תלבוש וכו' הקשה קושי' זו והביאו ראי' מהא דאמרינן בפ' התכלת דף מ"ג כהנים איצטרכו לי' סד"א הואיל ואישתרו גבייהו כלאים בציצית נמי לא לחייבו וקמ"ל ניהי דאישתרו בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אישתרו ע"ש. לכאורה קשה על הריטב"א ז"ל מסוגיא זו דהתכלת דהא כלל יותר בזה דכהנים חייבין בכל המצות ואפ"ה ה"א דלפוטרו מציצית משום סמוכי' אע"ג דלא מייתרא ונראה ליישב דאיתא ביבמות ד"ה ע"א דבעי למילף דעשה דוח' ל"ת מראשו וזקנו דכתיב גבי מצורע ודוח' עשה דמצורע לאו דהקפות הראש וזקן ודחי מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל א"כ י"ל לפי הס"ד דכהנים אישתרו כלאים גבייהו א"כ הוי לאו דכלאים אינה שוה בכל שאינו בכהנים א"כ לפי הס"ד א"צ קרא דעשה דגדילים דוחה לאו דכלאים דהא נשמע מראשו וזקנו וא"כ הוי סמוכים מייתרא ושפיר הוי אמרינן בכהנים דפטורין מציצית מטע' כל שישנו כמו גבי מצה כיון דמייתרא גם הכא ואף די"ל דאתא קרא לכלאים בציצית ואם אינו ענין לשאינו שוה בכל תנהו ענין לשוה בכל כדאמרינן בכה"ג שם בדף ה' גבי זקנו מ"מ הא סוגיא דעלמא דכל היכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בכה"ג ולא מוקמינן באם אינו ענין לדוכתא אחרינא ויותר הוי דרשינן כל שישנו וכ"ש דא"ש לפי מ"ש המהרש"א ז"ל שם ביבמות דהיכא דגם העשה אינו שוה בכל הוי ליה הדין כאלו הלאו והעשה שניהם שוה בכל ואם כן ממילא הוי דרשינן דכהני' פטורין מציצית ושפיר איצטרך לגופא דציצית דוחה כלאים וליכא למילף מראשו כיון דהכא אף העשה אינו שוה בכל הוי ליה כאלו שניהם שוה בכל אבל אין לומר דבל"ז עשה דציצית אינו שוה בכל כיון שאינו בנשי' דהא איתא בריש ערכין על ברייתא זו דהכל חייבין בציצית כהני' ולוי' דהכל לאתוי' נשי' הרי דסבירא ליה להתנא דברייתא דנשים חייבין בציצית ואין לומר דאכתי מנא ליה דכהני' אישתרו כלאי' גבייהו והוי ליה ל"ת שאינו שוה בכל דילמא הא דמשתרו כלאים בבגדי כהונה היינו משום דאתא עשה דבגדי כהונה ודחי לאו דכלאים ומש"ה לא מיקרי ל"ת דכלאים ל"ת שאינו שוה בכל כדמוכח בכמה דוכתי' דבכה"ג מיקרי לאו השוה בכל אף על פי שנדחה לפעמים כמו שבת שנדחה מפני עבודה זה אינו דבל"ז צריך להבין הא דקאמר שם כיון דאישתרו כלאים גבייהו וכו' מאי ס"ד דנימא כיון דאישתרו