המקנה קד

איזה יעשה קודם דאם הגיע כבר זמן הפדיון קודם הרגל פשיטא דצריך לפדות מיד כמ"ש התוספות בריש ר"ה דבכל נתינת הכהן עובר בהם משום בל תאחר אם כן הא אמר שם דברגל אחד עובר בעשה ולר"מ דהוא סתם ת"ק דר"י עובר אפי' בלאו דבל תאחר אם כן גם זו היא מצו' עוברת לאחר את הפדיון בנו עד לאחר הרגל כיון שיכול לפדותו עתה ואפי' אם לא הגיע עדיין זמן פדיון קודם הליכתו ויגיע תוך הרגל א"צ להמתין בביתו דהוא יכול לפדותו בכל מקום שהוא אלא הכא מיירי שאין לו ממון כי אם לאחד מהן. וכן משמעות הקרא כל בכור בניך תפדה ולא יראה פני ריקם דהיינו מעות פדיון הוא קודם לעולת ראי' דילפינן מלא יראה פני ריקם. וכן הוא מפורש ברמב"ם פ' י"א מהלכות בכורי' הל' ד' שכתב ואין לו כדי לזה וכדי לזה וכו' דלענין ממון מיירי. ובזה נרא' דהא דקיי"ל בכל מקום דמצוה עוברת קודמות ולא ילפינן מהכא דאמרה התור' דפדיון בנו קודם מלעלות לרגל אף על גב דהוי מצוה עוברות משום דהכא שאני דכבר נשתעבד לכהן ואין להפקיע שיעבודו בשביל חובת עולת ראי' דאכתי לא מטי זמנא עד הרגל אף על גב דגם עולת ראי' מיקרי מלוה הכתוב' בתור' כדמשמע לעיל דף י"ג גבי אשה שהביא' חטאת' ולא הביא' עולתה ומתה מ"מ כבר קדם שיעבוד הכהן ואפשר דבאמת אם לא הגיע יום שלשים ואחד של בנו עד הרגל מצות ראי' קודם והיינו דנקט הכא לשון לעלות לרגל ולא נקט הי' עליו פדיון בנו ועולת ראי' וקמ"ל דוקא שהגיע זמן פדיון בנו קודם הרגל. והנה קשה לפי מאי דאיתא בפסחים דף חי"ת דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל מדכתיב לא יחמוד איש ארצך אם כן כיון דע"כ אית ליה קרקע הרי יכול לקנו' שניהם לא מיבעי' למ"ד דסבירא ליה דפודין בקרקעות אלא אפי' למ"ד דאין פודין בקרקעות מ"מ משועבד הוא למכור אותו ולפדות כדאמרינן גבי ה' סלעים דמשועבדין ואפי' אם הוא פחות מה' סלעים מ"מ קשה הא כיון דסבירא לי' לר' יהודא חמש ואפי' חצי חמש כדאיתא שם בבכורות אם כן כיון דכשיגב' הכהן את הקרקע יפטור מעליות הרגל וממילא צריך ליתן מותר הדמים לכהן ומיהא הרמב"ם ז"ל לא הביא הך דר' אמי דמי שאין לו קרקע פטו' מלעלות לרגל משמע דסבירא לי' דלאו הילכתא היא וראיתי בספר טורי אבן במס' חגיגה דהא דאמר ר' אלעזר דכל שאין לו קרקע פטור מן הראי' תלוי בפלוגתות קנין פירות כקנין הגוף דמי דכיון דבזמן שהיובל נוהג הוי ליה הכל קנין פירות כדאיתא סוף פ' השולח אם כן אין לך אדם מישראל שאין לו קרקע. ולפ"ז י"ל דמיירי שאין לו קרקע אפ"ה יתחייב לעלות לרגל דשמעינן לר' יהודא דסבירא לי' דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי וליתא לדר' אמי אלא דאכתי קשה דאם כן מאי פריך מ"ט דרבנן דהוי לי' למימר דלשיטתייהו אזלי דפליגא רבי יהודא ור"מ בבבא קמא דף צ' דר"מ סבירא לי' דקנין פירות כקנין הגוף דמי רבי יהודא סבירא לי' דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הוי לי' למימר דרבנן דר' יהודא היינו ר"מ ובהכרח פודה את בנו תחיל' כנ"ל. ולכאור' הי' נרא' דמיירי כגון שאינו מוצא קונה לפי שעה וכיון שאינו יכול לפדות בקרקע עצמה כדקיי"ל דאין פודין בקרקעות ממילא מוטל עליו חיוב עליות הרגל. ובזה אתי שפיר הלשון דקאמר עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו והיינו דסבירא ליה לרבי יהודא כיון דמיירי שיש לו קרקע ויכול הכהן להפרע ממנו אלא שאינו יכול לפדות בו באותו שעה בזה אמרינן כיון שזו מצוה עוברת יקיים אותה תחילה כיון שיש להכהן מקום לגבות מן הקרקעות וחכמים ילפינן מקרא דפדיון בנו קודם אך אכתי קשה דהל"ל דבהא גופא פליגי דהא טעמא דרבי ס"ל דפודין אפי' בקרקעות כדאיתא בשבועות דף ד' ע"ב ואמר שם הטעם משו' דדריש ריבוי ומיעוטי ושמעינן לי' לר' מאיר דדריש ריבוי ומיעוט כמ"ש התוספות בבבא מציעא דף ק' ע"ב בד"ה ודילמ' וכו' וא"כ מאי פריך מ"ט דחכמים הא הוי מצי למימר דרבנן דרבי יהודא היינו רבי מאיר דסביר' ליה דפודין בקרקעות אם כן צריך לפדות בקרקע וממילא יפטור מלעלות לרגל ויותר נראה דסבירא ליה להש"ס דע"כ לא מיירי שיש לו קרקע שוה חמש סלעים דאם כן מ"ט דרבי יהודא דאמר ואח"כ פודה את בנו הא יכול לפדות את בנו בקרקע או בדמי הקרקע ואפ"ה יתחייב לעלות לרגל דסביר ליה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וע"כ צ"ל שיש לו קרקע פחות מה' סלעים ואם כן הא שמעינן לי' לרבי מאיר בבכורות דחמש ולא חצי חמש ואין הכהן יכול לטרוף הקרקע ושפיר פריך מאי טעמא דר"מ ובזה אתי שפיר לשון הש"ס דקאמר בשלמא לר"י כדמפרש טעמא דלכאורה הוא מיותר כיון שהטעם הוא מפורש ולפמ"ש אתי שפיר דמזה הכריח הש"ס דלא מיירי ביש לו קרקע שוה חמש סלעים. ודו"ק

בגמרא מהו דתימא נילוף בכור בכור מנחלה וכו' יש לדקדק דהוי ליה למימר דסד"א כיון דכתיב בפרשת במדבר ביום הכותי כל בכור הקדשתי את כל בכור וגומר. וכיון דבמצרים היה בכורות לאב כדאמר אני ה' שהבחנתי בין טיפה של בכור וכו' והא דקידש בכורות שהוקדשו תחת בכור במצרים ה"א דבעינן בכור כי התם ואפשר כיון דאמרינן בבכורות דף ד' ע"ב בשלש מקומות קדשו בכורות לישראל במצרים ובמדבר ובכניסתן לארץ. וכיון דאמרינן בעלמא דשעה מדורו' לא ילפינן להכי אמר דה"א דנילוף בכור בכור מנחלה דהוי דורות מדורות וק"ל

בגמרא ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם וכו': הקשה בספ"י דלמ"ד לקמן דממעט בניכם ולא בני בני' מנא לן למעט בנות ונראה דכולה מחד קרא נפקא כמו שמצינו גבי פדיון דכתיב בכור בניך דממעטינן מיני' בני בני' ובנות גם י"ל דממעטינן מוהודעתם לבניך כמו שכתב התוספות לקמן דף ל"ז בד"ה גברא בעי חיי': ועיין מה שכתבתי שם ולאידך מ"ד יבואר לקמן

שם ואפשר דמתרחש ניסא וכו':

לכאורה קשה הלשון דקאמר אפשר דמתרחש ניסא משמע שהי' מסתפק והאיך הכניס אותו בספק סכנה ועיין במהרש"א ז"ל שנדחק בזה וי"ל שהי' בטוח בזכות תורתו שלא יהא ניזוק כדאמרי' בברכות כל העוסק בתורה נזיקין בדילין ממנו אלא דיש שני בחינת הצלה האחד יש בו כח להגביר על שונאו ולהרגו והשני הוא גדול ממנו שמתהפך האויב לאוהב לו ואינו מתגרה בו כלל כמו שמצינו גבי יעקב דכתיב ויירא וייצר לו ופירש"י ז"ל שמא יהרוג את אחרים ואח"כ נהפך לו לאוהב כמו שיבואר לקמן והי' אביי מסתפק אם יגדל זכותו כל כך שיהפך לאוהב לו ולא יראה אליו כלל כענין שאמרו חז"ל בברכות לשלשה אינו נראה אלא שאמר דאפשר שיתרא' אליו ואז בוודאי הי' בטוח שיהרוג אותו (והיינו דאמר ר' יעקב אחר שראה אותו מחמת ענוותנותו אי לאו דאתרחש ניסא הי' מסוכן וכן מצינו גבי אברהם שאמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך ופי' רש"י ז"ל שהי' מתיירא שמא ניכו לו מזכיותיו ואמר אל תירא דהיינו שהי' סבור שהיה בדרך נס וכמ"ש חז"ל אל יעמוד אדם במקום סכנה וכו' ואם נעשה לו נס מנכין לו מזכיותיו ואמר לו הקב"ה שאין בזה ניכוי מפני שממילא נעשה זה בזכותו. וזהו שאמר לו אנכי מגן לך) ועיין בחידושי תורה שהארכנו בזה ועיין עוד במהרש"א ז"ל שכ' דז' רישיותן הוא כנגד ז' כוחות הטומאה שהביא נחש לעולם ובכל כריעה הכניע כח אחד ע"ש ואפשר לפרש בזה הא דכתיב גבי יעקב וישתחוה ש"פ עד גשתו עד אחיו וישקיהו ועיין ברשי' ז"ל שפירש שבאותו שעה נשקה בכל לבו וחזר למוטב וידוע ששרו של עשו הוא השטן והוא שורש נחש עם הכולל והוא נלחם בתחילה עם יעקב והחזירו למוטב וברכו כמו שכתבנו בחידושינו בפסוק כי שרית וגו' וז"ש ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני ור"ל כמו שהכניע המלאך והחזירו למוט' כן החזיר אותו לרצונו והכניע אותו בשבע כריעות כדאמר בשמעתין וכן פירש"י ז"ל כיון שראה כל כריעות אלו וכו' וההשתחויות הי' להתפלל לה' להכניע כל ז' כוחות הטומאה וי"ל עד גשתו עד אחיו ע"ד שפירש"י ז"ל בפסוק באנו אל אחיך אל עשו שאינו מתנהג עמך כאח אלא כעשו הרשע וזה שאמר עד גשתו עד אחיו שבכח הכריעות ביטל ממנו כח עשו ונעשה כאחיו ועיין מ"ש בחידושינו שבתחלה כשנקרא יעקב הי' בכח להנצל מן השטן כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל שני פעמים יעקב הוא בגימטרי' השטן והוא מועיל להנצל מן השטן אבל שם ישראל הוא בגימטרי' יעקב ושטן שהוא מועיל לשבר כחו ולהחזירו למוטב ופירשנו בזה מ"ש לא יקרא שמך עוד יעקב וגו' אף דשם יעקב נשאר כדאמר סוף פ"ק דברכות מדמהדרי קרא ויאמר לו יעקב יעקב אלא דאמר דא"צ להקרא לשמך עוד יעקב ר"ל שני פעמים יעקב שהוא בגימטרי' השטן להנצל ממנו כנ"ל אלא ישראל יהי' שמך שהוא בגימטרי' יעקב ושטן שהחזירו למוטב כדקאמ' כי שרית וגו' וי"ל עוד רמז בזה שידוע שיצחק בגימטרי' שמנה פעמים שם הו"יה ויעקב הוא גימטרי' ז' פעמי' הוי"ה שקיבל מיצחק שבע כוחות בקדושה ועשו שהיו בו שבע כוחות הטומאה וז' פעמים טמא הוא בגימטרי' ש"נ נשאר מן שם עשו כ"ו והוא הניצוץ הקדוש שבו כמבואר בכתבים שכח עשו הוא ניצוץ הקדוש שהי' בו ויש לפרש שזה הענין שבע ברכות שבירך יצחק ליעקב וברכה השביעית הוי גביר לאחיך הוא בחינת המלכות כמו שפי' רש"י ז"ל בפסוק הן גביר שמתיו לך וזה שאמר עשו הברכה אחת וגומר ואמר עוד הלא אצלת לי ברכה היינו הברכה השמינית שהוא במנין שם יצחק מספר כ"ו יותר על שם יעקב וזהו שאמר הכי קרא שמו יעקב וגומר שהוא רומז על מנין שבע ברכות אלא שאמר והי' כאשר תריד כפי' רש"י ז"ל שיקחו ממנו בחינות המלוכה אם יעברו בניו על התורה וי"ל דהיינו דקאמר ועלו מושיעים בהר ציון כי ציון הוא בגמטרי' ששה הוויות עד כי ישפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה כי תשוב המלכות שהוא בחינת הוי' השביעית למלאות שם יעקב ובשבע הכריעות הכניע מכח ז' כחות הקדושה את ז' כוחו' הטומאה של עשו ולא נשאר אלא ניצוץ הקדוש שבו וזהו עד אחיו שאחיו עם הכולל הוא בגימטרי' שם הוי' ואין להאריך ואחר זה מצאתי בסדר הדורות שכתב בשם בעל מגל' עמוקו' דז' כריעות אלו שעשה רב אחא בר יעקב הם כנגד ז' השתחוויות שעשה יעקב לעשו ע"ש באות א' ושמחתי שכוונתי לדבריו ז"ל

ברש"י ד"ה הא לן והא להו וכו' נושא דהוי בלא הרהור וכו' נראה דטעמא דרש"י ז"ל דלפירש"י ז"ל אתי שפיר הא דקאמר בברייתא דלעולם ילמד אדם תורה ואח"כ ישא אשה דהיינו לבנו א"י שהם לומדי' במקומם ואהא קאמר דאם אי אפשר לו בלא