המקנה קג

לשון קודמו: ולפמ"ש אתי שפיר כיון דעל כל פנים הוא מדרבנן אינו פדוי אפ"ה בנו קודמו: ועיין מה שכתבתי בלשון התוס' ודוק

ברש"י ד"ה ככתובי' בשטר דמי וכו' ואין זה אונאה ללקוחות וכו': לכאורה קשה לפי מאי דקי"ל בח"מ סי' פ"ג סעי' ב' דאם יש לו שני חובות ועל אחד יש לו ערב והלוה רוצה לחשב על המלוה שיש לו עלי' ערב יכול המלוה לחשב על החוב השני שאין לו בו ערב ואפילו שתק כשקיבלם יכול אח"כ לומר מה ששתקתי כדי שתתן לי המעות ולא אקבלם על חוב אחר ע"ש אם כן ה"נ מה זה אונאה הא אפי' אם יתן לו בשביל עצמו יכול הכהן לומר לא אקבלם אלא בשביל פדיון בנו ונראה דזה אינו דלפמ"ש התוספות בכתובת דף ק"ב בד"ה לברורי ליה כהן וכו' אפי' במכירי כהונה כל זמן שלא כתב לו יכול לחזו' בו אם כן אפי' אי נימא דמיירי במכירי כהונה מדאינו יכול לומר לאו בעל דברי' דידי את כמ"ש הריטב"א ז"ל ויכול לגבות ממשעבדי מ"מ אינו יכול הכהן לומר שיתפוס הבני חורין בשביל בנו שהרי אינו מחויב ליתן לו דוקא ויכול לחזו' בו וליתן לכהן אחר וכ"ש לפי מה שיבוא' בסמוך דלא מיירי במכירי כהונה אלא שעשה את המשועבדין אפותיקי לכהן כמו שכתב בספ"י ועיין בסמוך: ועוד יש לחלק בין היכא דמשלם לו במעות דשייך בו תפיסה יכול לומר שתופס בשביל חוב אחר אבל המגבה לו קרקעות דכתב הרא"ש ז"ל בפ' הכותב ובח"מ ריש סי' קט"ו גבי חצי שבח דלא שייך בו תפיסת המלוה אלא אם הגבוהו ב"ד או הלוה עצמו אם כן י"ל דהכא מיירי כשבני חורין הם קרקעות וכן משמע מדברי התוספות וכמו שיבוא' בס"ד: ודו"ק

בתוספות ד"ה אזיל כהן וכו': ואפי' אם פדה בנו בכור מבני חורין וכו' יש ליישב פירש"י ז"ל דסבירא ליה דמיירי ע"כ שעשה מתחילה אותן המשועבדין אפותיקי לכהן דאל"ה לא שייך כלל ליטרוף ממשועבדין דיכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את כמ"ש בספ"י וא"כ ממילא אינו יכול לומר הנחתי דכיון שעשאו אפותיקי ואמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזה. ולפ"ז י"ל דמתורץ מה שהקשו התוס' בבכורות פ' יש בכור דאכתי להדרי לקוחת מהני חמש סלעים ויפדה בהם בנו. ע"ש ודוחק לומר דמיירי שמכר לו שלא באחריות הא ס"ל לר' יהודא דאחריות טעות סופר. ולפמ"ש י"ל כיון דידע הלוקח שעשאו אפותיקי מפורש לכהן ה"ל כהכיר בה שאינו שלו דפליגי בה רב ושמואל בב"מ דף ט"ו ע"ב דלא מיבעי' לשמואל דס"ל דמעות מתנה אלא אפי' לרב דס"ל דמעות פקדון מ"מ אינו יכול הלוקח ליטרף ממשעבדי ואדרבה לרב אתי שפיר טפי הלשון דבנו קודמו שצריך לפדות בתחילה את בנו כדי שיהי' משועבדין ביד כהן ואינו יכול הלוקח להוציא ממנו. ודו"ק: אלא דלכאורה קשה ע"ז דהכא לא שייך אפותיקי מפור' דהא באפותיקי מפורש דהיינו לא יהא לך פרעון אלא מזה קי"ל דאם שטפו נהר אינו גובה משאר נכסי' אבל בפדיון בנו דאין הכהן יכול לימחול ודאי אם שטפו נהר אינו פדוי דהא אפי' אם יתן להכהן הקרקע אינו נפדה עד שימכור ויפדה בדמיו ואיך יועיל לפטור מפדיון במה שעשאו אפותיקי. אך נראה דנהי דלא הוי אפותיקי מפורש שיפטור מן הפדיון לגמרי מ"מ כיון דמיירי הכא שיחד את הפדיון לזה הכהן דוקא א"כ שפיר י"ל שאמר לכהן זה שלא יהא לו פרעון הפדיון שיחד לו אלא משדה זו ואם שטפו נהר בטל זכות של זה הכהן ויכול ליתן לכל מי שירצה וממילא דאינו יכול לומר הנחתי דאם לא יטרוף שדה זו אינו יכול לתבוע פדיונו שיכול לומר שיתן לכהן אחר. ודו"ק

ועיין בספ"י שכתב בשם מהרש"א ז"ל דמה שכתבו התוס' שעשאו אביו אפותיקי היינו משום דאל"כ יכול הלוקח לומר הנחתי על נכסי בנו ולענ"ד א"א לומר כן דאם כן הוי מצי התוספות לפרש כשעשה הוא בעצמו אפותיקי כמ"ש בשיטת רש"י ז"ל. אלא דע"כ דהתוספות לית ליה הך סברא משום דלא שייך בפדיון אפותיקי מפורש כנ"ל ובאפותיקי סתם קיי"ל דיכול לומר הנחתי ואף שכתבנו בשיטת רש"י ז"ל די"ל דכיון דיחד הפדיון לכהן זה דוקא ואמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה אין הלוקח יכול לומר הנחתי מ"מ י"ל דס"ל להתוספות דכיון דאינו יכול ליטרוף ממשעבדי אלא משום דהוי מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי והיינו בעיקר הפדיון דלא שייך בו אפותיקי מפורש שפיר יכול לומר לו הנחתי דמה שיחד לכהן זה לאו כתובה בתורה אבל המעיין בדברי המהרש"א שלפנינו לא כתב דמיירי שעשאו אפותיקי באמת אלא דמפרש דברי התוספות דחוב אביו הוי כאילו עשאו אפותיקי ודו"ק:

בא"ד יאמרו הנחתי לך מקום לגבות וכו'. ובבכורות פ' יש בכור הקשו התו' בענין אחר דאכתי להדרי ללקוחות מהני חמש סלעים שפדה בהן בנו ע"ש. וצריך להבין דבריהם שם דטפי הוי להו להקשות דאינו יכול לטרוף כלל משום הנחתי ונראה לענ"ד דבלא זה צריך להבין דבריהם שם שכתבו דמיירי שלא כתב ללוקח דאקני ולמה הוצרכו לזה הא אפי' בכתב ללוקח דאקני הא לפמ"ש שם בסוף דבריהם דגבי לקוחין לא שייך דאקני דכל שעתא ושעתא רכיב עלי' חיוב פדיון י"ל שקנה הנכסים אחר לידת בנו וא"כ כיון דקי"ל בלוה וחזר ולוה וקנה וכתב לשניהם דאקני דיחלוקו כדאיתא בב"ב דף קנ"ז ובח"מ סי' ק"ב וקי"ל התם דאם תפס אחד מהן אין השני יכול להוציא ממנו א"כ כיון דהכא כבר נתן להכהן הב"ח אין הלירחז לה שהאי אפי' אם כתב לו דאקני ונר' דדבריה' שם אזלי לפי סברתם לעיל בתחלה דאף בכהן שייך דאקני לא משתעבד נמצא דאם כתב ללוקח דאקני אפי' אם קנה הבני חורין אחר לידת בנו מ"מ כיון שכתב ללוקח דאקני ולגבי כהן לא משתעבד הי' הלוקח יכול להוציא ממנו וכ"ש אם לקח הבני חורין קודם לידת בנו דאף שנשתעבד להכהן מ"מ שיעבוד הלוקח קודם משעה שקנה כדקי"ל בלוה וקנה ולוה וכתב לראשון דאקני ראשון קודם:

ולפ"ז י"ל הא דלא הקשה התו' שם דאיך יכול לטרוף הא יכול לומ' לו הנחתי היינו משום דבפשיטות אפשר לומר שקנה הבני חורין ולא ירש אותה וכיון דהוי לגבי כהן דאקני אינו יכול להוציא מן הכהן השני שנתן לו בשביל פדיון בנו דכיון דהוי דאקני אינו יכול להוציא מן המשועבדים וכך אינו יכול לומר לו הנחתי אבל מלוקח הקשה שפיר שיטרוף משום דהוי ס"ד דאחריות טעות סופר הוא אפי' בדאקני כדאיתא בח"מ סי' קי"ב וא"כ יכול להוציא הלוקח מן הכהן והוצרכו לתרץ דמיירי שכתב לו אחריות ולא כתב לו דאקני דבכה"ג אינו ט"ס כדאיתא שם. ובאמת לפי מסקנתם שם דבכהן לא שייך דאקני שפיר י"ל שכתב לו דאקני ומיירי שקנה אחר לידת בנו ומהאי טעמא ג"כ אינו יכול לומר הנחתי דהכהן ג"כ אינו יכול להוציא מן הכהן השני כיון שתפס השני ונראה בדבריהם בשמעתין דלא מתרצי בכה"ג שקנתה אחרי כן משום דס"ל כמסקנ' התו' שם דגבי כהן לא שייך דאקני ואכתי לא מתרצי אליבא דרב נחמן ואליבא דרב אשי במהדורא קמא דס"ל בב"ב שם דלוה ולוה וקנה דלקמא משתעבד ויכול להוצי' מן השני ואף דלפי הטע' שכ' התו' דלא שייך גבי כהן דאקני משום דכל שעתא ושעתא רכיב עליו חיוב פדיון א"כ כשקנה הנכסים נשתעבדו לשניהם יחד מ"מ כיון דס"ל התם דלקמא נשתעבד אף שאי אפשר שיחול השיעבוד על הנכסים עד שקנה אותם מ"מ ס"ל כיון דשיעבוד גופו הוא מקודם הוא קודם לגבות א"כ ה"נ לכהן קמא משתעבד ודבריהם דשם לפי המסקנא דב"ב והילכתא יחלוקו ודוק:

ונר' עוד דהא דמפרשי' התו' הכי ולא סגי להו בתרוצ' דמיירי שמכר אביו המשועבדים ובהכי מתיישב לישנא דברייתא טפי שמצותו על אביו ונראה דמשום דלפי תירוץ זה לא מתיישב לישנא דר' יהודא דאמר בנו קודמו הל"ל ששניהם נפדי' לא שייך קדימה ועיין מ"ש בפירש"י ז"ל אך לפי תירוצם שם משום דאקני אתי שפיר לא מיבעי' לפי מסקנתם דגבי כהן לא שייך דאקני וכב' כ' דבז' א"צ לדחוק שלא כתב ללוקח דאקני דהא קימ"ל דגם דאקני טעות סופר הוא אלא כיון שקנה הבני חורין אחר לידת בנו ותפ' הכהן הב' אין מוציאין מידו א"כ הוא צריך ליתן להכהן השני קודם טרוף הראשון מן המשועבדים דאל"כ יבוא הלוק' לחלוק בנכסי' עם הכהן הב' כדין לוה ולוה וקנ' דיחלוקו וכ"ש דאי נימא דס"ל לר' יהודא חמש ולא חצי חמש כדאי' בבכורות דף מ"ח א"כ לא הי' הכהן השני יכול ליטול החלוקה וממילא הי' הלוקח נוטל הכל ולכך צריך ליתן להכהן קודם דהוי תפיס דאין הלוקח יכול להוציא ממנו ולכך קאמר בנו קדמו ואפי' לפמ"ש בתחלה דגם גבי כהן שייך דאקני אלא דהמשועבדין הי' לו בירושה מ"מ נראה דא"א לפרש שקנה הבני חורין קודם לידת בנו דא"כ כיון דגבי כהן ראשון הוי דאקני ולגבי כהן שני לא הוי דאקני לא הי' צריך לטעמא דר' יהודה דאין זה אונאה משום שמצות בנו עליו דבל"ז אפי' אם יתן לכהן הראשון יבוא הכהן השני ויוציא ממנו כיון דלגבי כהן השני נשתעבדו לו הנכסי ולא לכהן הראשון ואף לפמ"ש לעיל בפי' רש"י ז"ל דהכא לא שייך שיוציא הכהן משום דיכול לומר לאו בעל דברים דידי את מ"מ כיון דבאמת נשתעבדו הנכסי' לפדיון בנו ולא לפדיון עצמו פשיטא דפדיון בנו קודם וע"כ צ"ל שקנה אחר לידת בנו ולא נשתעבדו לשניהם א"כ אם לא יתן להכהן השני קודם היה הלוקח בא לחלוק עם הכהן השני ואי אמרינן חמש ולא חצי חמש היה הלוקח נוטל הכל וע"כ צריך ליתן להכהן השני קודם משא"כ לתירוצים דהכא לא שייך לשון בנו קודמו וצ"ל כמ"ש בפירש"י ז"ל ודו"ק היטב

בגמרא מהו דתימא נילוף בכור בכור מנחלה וכו'. נראה דע"כ צ"ל דהא דבעינן שניהם שיהא בכור לאב ולאם דוודאי בעינן פטר רחם דמפורש בקרא וכך כתב הריטב"א ז"ל ולכאורה קשה דאכתי נילוף איפכ' דלענין נחלה נימא שיהא בכור גם לאמו. ונראה דנפקא מהא דאמרינן בב"ב דף קי"א ע"ב וטעמא מאי וכו' ואימא הנ"מ בחור וכו' אלא אמר רבא וכו' וע"ש בתוס' ד"ה לו משפט ע"ש ומדאיצטרך לו משפט הבכורה ולא ילפינן מאשר ימצא לו ולא לה כדדריש שם בתחילה והיינו כדמקשי שם הני מילי בחור שנשא אלמנה אלמא מוכח מקרא דאפי' בחור שנשא אלמנה דלאו פטר רחם הוא אפ"ה הוי בכור לנחלה: ובזה אתי שפיר טפי דאין צריך לומר לדרשא אחרינ' כמ"ש התוספות אלא מדרשה זו דלו ולא לה ילפינן דלא בעינן בנחלה שיהא בכור לאם מדאיצטרך לו משפט הבכורה וכנ"ל אבל אין להוכיח מהא דדריש שם מקרא דראשית אונו להבא אחר נפלי' הוי בכור לנחלה אף על גב דלא הוי בכור לכהן זה אינו דהוי ס"ד דנילוף מהכא דבעינן פטר רחם וקרא אתי לרבות אעפ"י שהיא בא אחר נפל שהפיל' אשתו אחרת אבל אכתי זה שהוא בן קיימא הוא פטר רחם של אמו וק"ל

תנו רבנן לעלות לרגל ולפדות את בנו וכו': נראה דאין הפירוש