המקנה קא

נראה דאין מזה הוכחה וי"ל דבדבר ששומתו ידוע כיון שטעה הוי לי' נדר טעות והא דלא נקט בכה"ג משום דבזה באמת לא שייך טעמא דלא יהא כח הדיוט חמור וכו' דנהי דבהדיוט משיכה קונה מ"מ כיון דבהדיוט יש אונאה א"כ אין להחמיר בהקדש תרי חומרא שיהא לו כח הדיוט לקנות במשיכה וכח הקדש דאין לו אונאה וצ"ע בזה. ודוק

מתניתין כל מצות הבן וכו' נראה דהא דסידר ר' דיני מצות בכאן בתר דחשיב כל עניני קנינים משום דאיתא בפ"ו דאבות חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו וכו' לכן אחר שחשב התנא קנינים דהדיוט וסיים באמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מסיים נמי בקניני השי"ת בעולמו. ויש לומר דהני ה' דברים דחשיב לקמן גבי מצות האב על הבן הם כנגד החמשה קנינים דחשיב שם באבו' דלמולו הוא להכניסו בברית של אברהם אבינו והוא כנגד מה שאמרו שם אברהם קנין אחד ולפדותו הוא כנגד מה שאמרו שם ישראל קנין אחד שקנה אותם ע"י שפדה אות' מעבדות מצרים כדכתיב עד יעבור עם זו קנית וכתיב כי לי כל בכור וגו' ביום הכותי כל וגו' ובעבור זה נצטווה בקידוש בכורות וללמדו תורה הוא נגד מה שאמרו שם תורה קנין אחד ולהשיאו אשה הוא נגד מה שאמרו שם בהמ"ק קנין אחד כידוע שבמתן תורה נמשלו ישראל לארוסה ובבנין בהמק"ד נמשלו לנשואה כדאיתא במדרש ועוד אמרו שנקרא בהמ"קד מטתו שלשלמה משום שהוא פרי' ורבי' של ישראל וללמדו אומנות דהיינו להמציא לו מקום לפרנסתו הוא ענין מה שאמרו שם שמים וארץ קנין אחד וכשאחז"ל שבתחלת בריאת שמים וארץ הכין מזונותיו של אדם ואח"כ ברא את האדם וק"ל

גמרא והיכא דלא מהלי' אבוה וכו'. נראה פשוט דהא דקאמר מחייבי בי דינא הוא לאו דוקא אלא כל ישראל מצווין ע"ז דהא קרא סתמא כתיב המול לכם כל זכר וכן הוא בלשון הרא"ש בפ' כיסוי הדם היכא דלא מהלי' אבוה מחויב כל ישראל למוהלו ע"ש והא דנקט בי' דינא דהם ממונים על הציבור להזהיר את העם אלא דבאבי הבן איכא עשה יתירא דהוא מצווה יותר מן כולם והיינו מיתורא דקרא דכתיב וימל אברהם כמ"ש בספ"י ובהא ניחא הא דמקשה הש"ס דורות מנא לן ולא יליף מקר' דכתיב גבי משה ויהי בדרך במלון והיינו משום עיכוב מצות מילת בנו משום דזה אין ראי' שהי' מטעם מצות האב על הבן אלא מטעם עשה דהמול לכם כל זכר אלא דהא קשה לי דמאי מקשה דורות מנא לן ולא יליף מדכתיב (שמות י"ב) המול לכם כל זכר ואז יקריב לעשותו וילפינן מיני' דמילת זכריו מעכבתו כול פסח אלמא דמצות האב על הבן למולו הוא לדורות והתם אין לומר משום מצוה דהמול לכם כל זכר דהא אינו מעכב אלא באביו לבד ואפשר כיון דמצינו גבי ב"ד תרי קראי דכתיב המול לכם כל זכר והדר כתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר והיינו חד שמצווין למולו אפי' שלא בזמנו וחד למצות עשה מן המובחר ביום השמיני שהוא זמנו אם כן ה"נ בחיוב דאב איצטרך תרי קראי ובאמת מהאי קרא דפסח ילפינן דחייב למולו אפילו שלא בזמנו והכא יליף מקרא דאברהם שהאב חייב במצות מילה בזמנו בן שמונת ימים ואפשר לומר דהא דלא מייתי הש"ס נמי קראי דכתיב גבי פסח לחייב את האב אפי' שלא בזמנו משום דממילא משתמע נמי מהאי קרא מדאיצטרך אותו ולא אותה והיינו כמ"ש התוספות דלא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק אלמא דמצות האב על הבן אפילו שלא בזמנו והא דכתיב בן שמונת ימים למצוה מן המובחר ודו"ק

שם ואיהי מנא לן דלא מחייבי וכו': לכאורה משמע דאשה אינה בכלל מצות מילה כלל אלא דצ"ע כיון דבאמת איכא תרי קראי חד לחיוב כל ישראל מקרא דהמול לכם כל זכר כנ"ל וחד לחיוב האב על הבן אם כן נהי דמיעטה התורה גבי חיוב האב על הבן אותו ולא אותה היינו דאינה מחויבת יותר מכל ישראל כמו האב אבל בקרא בהמול לכם כל זכר דלא כתיב ביה מיעוטא ממילא אשה נמי בת חיובא היא: וכן נראה לכאורה דאי נימא דמיעטה דאותו ולא אותה קאי אכולה פרשתא דמילה דכתיב בסוף פ' לך לך אם כן נימא נמי דבאשה שקנתה עבדים פטורה ממצות עשה דהמול ימול יליד ביתו מקנת כספו ואם כן קשה הא דאמרינן ביבמות דף ל"ח אמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף וגומר עבד איש ולא עבד אשה וכו' והא האי קרא גבי פסח הוא דכתיב דמילת עבדיו מעכבתו מלאכול פסח וקיי"ל כר' יהושע דסבירא ליה אז יאכל בו אדון כדאיתא במכילתא שהביא רש"י פ' בא ואי נימא דאשה אינה מחויבת למול עבדים שפיר קאמר עבד איש ולא עבד אשה ונראה לענ"ד דתלי' בפלוגתא דרב ורבי יוחנן בע"ז דף כ"ז דלרבי יוחנן דסבירא ליה דאשה כשירה למול והוא בכלל הכתוב דהמול לכם כל זכר דאתתא כמאן דמהילא דמי' כדאמר שם באמת חייבת נמי במצות מילת בנה ככל ישראל: וכן חייבת במילת עבדים הנאמר באותו פרשה תדע דצ"ל כן לדעת ר"ת בגיטין דף מ"ה ע"ב בתוספות ד"ה כל שישנו בקשירה וכו' מכאן אומר ר"ת דאין אשה אוגדת לולב ועושה סוכה כיון דלא מפקדא ואי נימא דאין אשה בכלל מצות מילה כלל למה תהי' כשירה למול אבל לרב דס"ל דאשה פסול' למול מדכתיב ואתה את בריתי תשמור הרי דס"ל דאשה אינה בכלל ברית ולא שייך בה קרא דהמול לכם כל זכר וממילא דאינ' בכלל, מצות מילה כלל: ונראה דרב לטעמי' דסבירא לי' בברכות דף מ"ט אם לא אמר ברית ותור' בבה"מ יצא ברית לפי שאינו באשה ולטעמי' אזיל דסבירא לי' דאין אשה בכלל ואתה את בריתי תשמור כנ"ל: ולפ"ז י"ל דבאמת הא דפליג רב עלי' דשמואל בגיטין דף מ"א דסבירא לי' לרב דמפקיר עבדו צריך גט שיחרור דלדידי' ליכא למילף מקרא דעבד איש ולא עבד אשה כדיליף שמואל משום דלדידי' י"ל כנ"ל

ובזה נרא' לענ"ד להכין דברי התוספות בע"ז שם בד"ה אשה לאו בת מילה היא וכו' לרב דאמר דאינה כשירה למול צריך לפרש בפ"ק דקידושין דמצריך אותו ולא אותה וכו':

ולכאורה אינו מובן דמאי קשה להו דלמא הא דאמר למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכ' דאשה לאו בת מילה היא היינו לבתר דכתיב אותו ולא אותה דפטורה ממצות מילה אבל בלא אותו ולא אותה היתה בכלל ברית ולפמ"ש אתי שפיר דמקר' דאותו ולא אותה ליכא למילף אלא דאינה בכלל חיוב מצות עשה של האב אבל אכתי י"ל דהיא בכלל ברית משום דהיא בכלל המול לכם כל זכר כמו כל ישראל אע"כ דסבירא ליה לרב דכיון דלא שייך בעצמ' מילה אינה בת ברית ושפיר הוקשו דל"ל אותו ולא אותה דהא אינה יכולה למול:

ולפ"ז לפי מאי דפסק הש"ע בי"ד סי' רס"ד כר' יוחנן דאשה יכולה למול וגם לא קיי"ל כרב בהא דאם לא אמר ברית ותור' יצא אין צורך למ"ש המ"א בסי' קפ"ז ס"ק ג' ליישב המנהג מה שנוהגים הנשים לברך בבהמ"ז ברית:

ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דקיי"ל כרבי יוחנן דהן בכלל ברית דאף על גב דנתמעטו מקר' דאותו ולא אותה מ"מ הם בכלל מצות המול לכם כל זכר כמו כל ישראלים:

וראי' לזה מדכתב הש"ע דאשה כשירה למול ולא כתב דלא תברך כמ"ש בא"ח סי' תקפ"ט סעיף וי"ו דלא יברכו הנשים על מ"ע שהזמן גרמא והטעם משום שאינ' יכול' לומר וצוונו אם כן ה"נ אי נימא דאינ' חייבת במצות מילה הל"ל דלא תברך ולכאור' הי' נראה ליישב מה שהקשה הש"ך בי"ד שם על רמ"א שכתב וי"א דאשה לא תמול וכן נוהגין דמנהג לא שייך אלא לכתחילה. ובזה גם המחבר מודה דלכתחילה יש להדר אחר איש ע"ש וי"ל דס"ל לרמ"א ז"ל דהא דס"ל להרמב"ם ז"ל וש"ע דאשה לכתחילה לא תמול הייני משום דאינה יכולה לברך משום שאינה יכולה לומר וצונו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי שופר וכה"ג אמרו דערום לא יתרום ואילם לא ישחוט משום הברכה. ולפ"ז לפמ"ש הרמ"א בא"ח סי' תקפ"ט דנוהגת הנשים לברך על מ"ע א"כ ממילא הי' יכולין למול ולברך לכתחילה אלא משום י"א דפסקו כרב כן נראה לענ"ד ליישב דעת רמ"א אבל באמת משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם והש"ע ז"ל דנשים מברכת ג"כ מדלא כתבו אלא למצוה מן המובחר להדר אחר ישראל גדול ודו"ק:

ונראה דבזה אתי שפיר הא דקאמ' בב"ק דף פ"ח מה לאשה שכן אינה ראוי' למיל' תאמר וכו' קטן יוכיח שישנו במיל' והקשה בס' ש"מ בשם הר"ם דהו"ל למפרך מה לאשה שכן אינה מצווה למול את בנה וליכא למפרך קטן יוכיח דקטן נמי אינו חייב במצות ותי' דעבד נמי אינו חייב למול את בנו ע"ש והוא דוחק דלא שייך בעבד בן כיון דאין זרעו מתייחס אחריו. ולכאורה היה נראה דעבד נמי אינו חייב במצות מילה ואפי' יליד בית אין המצוה אלא על האדון ולא על העבד עצמו כשיגדיל. ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ם לר"א דס"ל דאז יאכל בו קאי על עבד דמי עדיף מערל ישראל ונדחק שם ולפמ"ש אתי שפיר דעדיף טפי כיון שאינו מחויב במצות מיל'. וכן משמע להדיא בס' לחם סתרים בע"ז שם שהקשה אהא דקאמר איכא בינייהו אשה ולא אמר דאיכא בינייהו עבד והניח בצ"ע אבל לענ"ד צ"ע בזה דפשט' דקרא דכתיב המול ימול יליד ביתך והדר כתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו משמע דקאי נמי איליד בית ואיכא למיפרך כנ"ל. ולפמ"ש דלר' יוחנן דהלכה כוותי' אשה נמי חייבת במילת בנה ככל ישראל אתי שפיר דליכא למיפרך. וממילא דעבד חייב בכל מצות כמו אשה. ואפ"ה י"ל קושית הרא"ם הנ"ל די"ל דר"א ס"ל דאשה פטורה כדס"ל לרב וה"ה עבד דינו כמו אשה ודוק

ועיין במג"א שם שכ' בשם בדק הבית דנשים הוי כגברין שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה וא"כ הוי ליה שניהם כגוף אחד ע"ש. ולפמ"ש י"ל בזה הא דכתיב גבי צפורה וירף ממנה אז אמרה חתן דמים וגו' והיינו שדנה דין בעצמה שגם היא ראוי' למול כי דם הברית אשר כרת עם האנשים כולל גם הנשים כיון שגוף א' הן דמו כדמה ולאח' שראתה שהרף ממנו אז אמרה שיפה דנה שיכולין הנשים למול מחמת דם הברית של האנשים וזהו חתן דמים למולת. וק"ל: ועיין מה שכתבתי בחידושי תורה בפרשת שמות בזה

בתו' ד"ה אותו ולא אותה וכו'. וא"ת למה לי קרא תיפוק ליה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכו'. וי"ל דאתיא כמ"ד וכו' והרמב"ן והריטב"א ז"ל כתבו לתרץ קושי' התוס' דנהי דמצות מילה אינו אלא ביום אבל המצות האב להתעסק למולו והעסק ההוא אין לו זמן וכו' הילכך אי לאו אותה הוי מחייבין גם אשה ויש טעם לדבריה'