האוצר מספורי צדיקים צד

ובירחה ברתת ובזיע ובתוך כך אחזתו חיל ורעדה ופחד ויראה עד שרעדו כל אבריו וארכובותיו דא לדא נקשן ותפס א"ע בהשולחן בכל כחו ולא הועיל כלום עד שפחדו כולם והוכרחו ליקח אותו מהשולחן ונשאו אותו לחדרו המיוחד והניחו אותו על מטתו ושכב שם עד שנח מהפחד ובא להשולחן: כה) הנה רבינו הק' הנ"ל אף שהי' סג"נ אעפי"כ קרא קוויטלעך ולפעמים בעת נתינת שלום קרא לו בשמו וסיפר לי חו"ז החסיד המנוח מו"ה יוסף דוד ז"ל מבלענדיב איך שחמותו היתה חולה עד שכל הרופאים אמרו נואש ונסע חמיו ר' שבח ז"ל לרבינו הק' לפרשיסחא ובעת שפתח הפתח אמר רבינו הק' מי הוא שם שבח בן רחל ויבהל מאוד וחשב היתכן הרבי הוא סג"נ וגם מעולם לא הייתי אצלו והאיך יודע שמי ובטח רק ברוה"ק הוא וסיפר לו כל הענין וציווה לו שיקח באפטייק סלאווייע בעד ששה גדו' ויעשה מזה משקה ותשתה ויהי' לה רפואה ויפג לבו אעפי"כ התיישב בדעתו הלא הרבי יש לו רוה"ק וכן עשה ונתרפאת [לפי דעתי הקלושה נראה מה שרבינו הק' אמר מי הוא שבח בן רחל כי רבינו הק' ראה ברוח קדשו שזה האיש הוא איש פשוט וחלוש באמונת חכמים וממילא לא יהי' לה רפואה כי העיקר היא אמונת חכמים לכן אמר לו זאת מתחילה כדי שיתחזק לו אמונת חכמים כאשר כן הי' כי כך אמר לו לעצמו וממילא הי' לה רפואה, עזריאל חיים] : כו) הנה דודי הרב הצדיק וחסיד מפורסם ר' אלי' יוסף זצ"ל אבד"ק ראדזינאווי בעת שהי' ילד והי' עילוי עשה אביו הוא אבי זקני הגביר המופלג ויר"ש ר' הרציל אפטיוקער ז"ל ממאקאווע שהי' דור תשיעי למרן אדונינו הקדוש רבן שכבה"ג בעל המחבר מגן אברהם זצוקללה"ה זי"ע ואני דור שנים עשר ועשה שידוך עמו עם בת ר' קלמן קאפול ז"ל הרב מפלינצק והי' מתנגד ופעם אחת הי' אצל מחותנו הנ"ל בש"ק ולקח את הספר קדושת לוי לעיין בו וחרה זאת למחותנו הנ"ל ובעת שהחתן ישן לקח את הספר וזרקו תחת הסאפקע וכשהקיץ דודי הילד חרה לו דבר זה מאוד ונסע לאביו ואמר שבשום אופן אינו רוצה השידוך משום זה וציווה לו אביו שיסע לרבינו הק' לפרשיסחא לשאול לו ע"ז ותיכף בעת לקיחת שלום קודם שדיבר עמו מזה אמר לו רבינו הק' בפנים שוחקות בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ולא דיבר אתו עוד מזה כי הי' לו תשובה עוד קודם ששאל לו ועזב השידוך ונעשה אח"כ חתן הרב החסיד המפורסם ר' יעקב זצ"ל משעפס מחסידי פרשיסחא שהי' מפורסם לבעל מדריגה: כז) פ"א בא לרבינו הק' למדן ומתנגד ורצה להתקרב לחסידים והנה רבינו הק' למד בכ"י שיעור עיון פלפול וישב הוא ג"כ בין החבריא קדושה לשמוע חי' רבינו הק' ובתוך השיעור רצה לדחות הפלפול של רבינו הק' והקפיד עליו והלך מהשיעור לחדרו והי' להתלמידים הק' עג"נ מאוד והלכו לרבינו הק' לפייסו באמרם הלא הוא לא דרך בדרכי החסידות לכן אין כ"כ אשמה עליו בזה והשיב להם רבינו הק' הנה מצינו באלישע הנביא שכתוב ויגש גחזי להדפה ודרשו חכז"ל שאחזה וכו' והיא דבר מגונה מאוד ביזרא דעריות ולא מצינו שכעס אלישע עליו ואח"כ כשריפא את נעמן ורץ גחזי אחריו ולקח ממנו כסף וכו' כעס אלישע מאוד וקללו כנאמר בפסוק והיא תמוה אלא שגחזי בעת שעשה המעשה בהשונמית התחרט מאוד ע"ז והי' לו בושה מאוד בחשבו הלא רבי אלישע נביא הוא ויודע מזה והאיך אשא פנים לבוא אליו וכיון שראה אלישע שברון לבו לא אמר לו כלום אבל גחזי חשב שאלישע לא אמר לו משום שאין יודע מזה ואמר כיון שכן אוכל ליקח מנעמן בסוד והנביא לא ידע מזה מש"ה