האוצר מספורי צדיקים פה

והסעודה התחילה צוה המלך לכל שריו שיחכו עד שיבוא גם החכם והמתינו כולם ובתוך כך ראו איך שבא פתאום להבית איש יהודי אחד לבוש קרעים טלאי ע"ג טלאי והמלך כשראה אותו תיכף קם ממושבו וקיבלו בספ"י ובשמחה גדולה והשיבו לימינו והשרים כשראו זאת כן תמהו כי לא הבינו כלל מה היא השמחה גדולה כ"כ מהמלך עם היהודי הנבזה וחדל אישים הזה אשר צוה לחכות עליו ולעשות לו כבוד ויקר כזה אבל לא העיזו לשאול המלך ע"ז. והיהודי האוהח"ק לא הביט כלל בפני השרים רק ישב א"ע בראש הקרואים אצל המלך וצוה להביא לפניו מים לרחוץ ידיו ואכל לחם ובצלים ולהמלך צוה לאכול סעודתו עם שריו ולא דיבר עם שום איש רק המלך דיבר עמו באהבה רבה וכל השרים הי' נבוכים וכשגמרו לאכול צוה המלך להגיש לפניו הפרוטיקאל לחתום עליו והראה גם להאוהח"ק הכתב וכשהסתכל בו שאל להשרים אם אמת הדבר הזה והשיבו כולם פה אחד שברור היא כשמש והראו לו גם העדים שהי' בתוך הבאים אז אמר האוהח"ק אם אמת היא הדבר אזי בודאי כל היהודים אינם שוים להניחם אך אמר להמלך שימתין עם חתימתו עד שיגמור הסעודה כולו כדי שלא לערב השמחה. ובתוך כך צוה המלך להביא יין מהמרתף וביקש מהאוה"ח שישתה עמו כוס יין והשיבו אשר יין זה לא אשתה אך אחר גמר הסעודה אלך עמך ועם עוד איזה אנשים להמרתף ואני בעצמי אבור לי יין טוב לשתיה וייטב הדבר בעיני המלך וכשגמרו הסעודה הלכו המלך ומקצת השרים הגדולם עם האו"ח להמרתף וצוה האוה"ח שגם העדים ילכו עמו להמרתף ויהי כשבאו לתוכו הריחו כולם ריח רע מאד וצוה האו"ח שיבקשו בכל המרתף ובכל פינה וכן עשו עד שמצאו השר ההרוג מוטל בין החביות ויהי כשראו העדים והשר הצורר והשאר שרים דבר זה ויחרדו ויצאו לבם מאד כי הבינו גודל הפסק שיעשה כעת המלך עליהם כי בטח ישוב להם המלך גמולם בראשם אז סיפר להם המלך כל המעשה אשר ראה בעצמו אצל איש היהודי הזה כל הנעשה בפלטרין שלו ואמר להאו"ח אשר כעת יעשה הוא הפסק מה לעשות עם העדים והשרים אשר ביקשו לשלוח יד בכל היהודים והשיב האוהחה"ק אשר דין זה כתוב ומפורש בתורתינו הקדושה אם יעידו עדים באיש שהרג הנפש אזי יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו ואם ימצאו ששקר העידו אזי יעשו להם את זמם לעשות ועכשיו שהעדים העידו שקר וכן השרים קיבלו העדים בלי חו"ד לכן הפסק מהכתב