האוצר מספורי צדיקים פד

שאבוא אל הסעודה ושם נדבר עוד מזה. והמלך הבטיח לו על כל זה וילך וישב לביתו סר וזעף: עתה נספר מה שהי' שם בהחדר המלך עם שר הנ"ל השר נפל פתאום מת מתבוסס בדמו בחדר המלך לעיני המלכה וזאת נוכל לתאר מה גודל הי' החרדה בעיני המלכה כי לא ידעה כלל מאיזה סיבה נפל חלל לפני רגליה כי לא ראתה כלל מי הכהו ותתחלחל המלכה מאד אבל הנעשה אין להשיב והתחילה לחשוב עצות מה לעשות כעת כי ראתה פן יתוודע זאת בין השרים ויתעללו ויחשבו שהמלכה הרגו לכן קראה אחד לסריסי המלך מרואי פניה ותצוהו ליקח השר ההרוג ולגנזו במרתף הגדול של היין בין החביות וצותהו שלא יגלה זאת לשום איש והעבד עשה כמו שצותה לו המלכה. ויהי' ליום המחרת הי' כנסיה בין השרים אודת איזה תיקון המדינה וכשראו שהשר הגדול הזה לא הי' בתוך הבאים התחילו לשאול ולדרוש איה הוא כי הוא הי' תמיד היושב ראש ביניהם ונודע להם שהשר הזה אבד עוד מיום האתמול ולא נודע עקבותיו ושלחו שטאפעטען בכל פינות והגבולין של העיר אבל כולם חזרו לעומת שבאו והלכו והמתינו עוד איזה ימים אבל אין קול ואין עונה והתחילו המניסטורים לטכס עצה איך שיודע איה מקומו של השר ובתוך האסיפה הי' שר אחד שהי' שונא ישראל ביותר ועתה כשראה הצר הזה שיש פתחון פה להרע להיהודים פתח השר הזה את פיו ואמר אין זה כי אם היהודים המיתוהו לצורך חגם ודיבר כל כך עד שנכנס דבריו באזני כל המיניסטורים והטו אוזן קשבת לדבריו. בקיצור הצורר הזה עשה תחבולות כאלה עד שהשיג אף עדות שאמרו שראו בעיניהם איך כמה יהודים הרגו להשר הנ"ל הנאבד. וכששמעו השרים האלה זאת חרה אפם עד מאד ותיכף כתבו פראטיקאל עם גזירה קשה מאד על כל היהודים וחתמו כולם ע"ז וגם העדות והמתינו לעשות דין בהיהודים עד שיבוא המלך ויחתום גם ח"י על הכתב כמנהג: ויהי כשבא המלך לביתו וכשהציעו השרים לפניו הפרוטיקאל עם הכתב השיב להם המלך אשר בעוד איזה ימים יעשה סעודה גדולה ויבוא גם אחד אוהביו חכם אחד גדול מאד וידבר עמו מזה העסק ואז יחתום על הכתב. והמלך צוה להכין הסעודה וצוה שגם כל השרים ואף העדים יהי' בין הקרואים ויהי' כשבא יום המוגבל