האוצר מספורי צדיקים מח

שיכיל להיות שחבירו נמלט משם והאסור הוא בעטליר אחר במקומו. כן הוה במשך איזו חדשים בא הנהרג לביתו. וסיפר. כאשר נפדר חבירו ממנו והלך לו למקומו. ואני הייתי אסור ומונח שם. עבר שם לפני ערבי א' (בעטליר) שאלני למה אתה מונח כאן אסיר. הזמין לי ה' דיבורים לספר לו. היינו. אני יהודי שבוי בבית ערבי א' עשיר. בתו של הערבי בקשה אותי למלאות תאוותה ורצונה כו' כי אני יפה תואר כאשר אתה רואה. ושאקחנה לאשה. אני לא חפצתי לקחתה באשר שאני יהודי ועפ"י דיננו אסורה לי. ונחלית בתו של הערבי עי"ז עבור קצף עלי האדון שלי ואסרני בעבותיםוהלך לביתו להביא חרבו להרגני ושאל אותי הבעלטיר אם יש לי איזה מעות עמדי הגדתי לו מאיזו זהו' שיש לי, הבעטליר אמר לי תן לי מעותיך ואצילך מהמות. היינו אני אתיר את מאסרך ואני אלבוש מלבושים שלך ואתה לבוש המלבושים שלי ותאסרני במקומך. כאשר יבוא הערבי לכאן אגיד לו שאני מרוצה לקחתה לאשה כי גם אני יפה תואר. ואתה לך לך לדרכך. כן עשיתי. נתתי לו כל המעות שבידי ולבשתי מלבושים שלו. והוא. הבעטליר לבש הלבשה שלי ואני אסרתי אותו במקומי והלכתי לדרכי. הערבי הרג אותו וחבירי קבר אותו. אז ותהום כל העיר כי ראו שדברי הגאון משפטיווקע נאמרו ברוה"ק ונתפרסם שמו הטוב בכל המדינה: אח"כ בבוא הגאון הרי"ש ז"ל לסטאמביל ונתאכסן בית הרב דשם. סיפר לו הרב דשם היות שהפרנס מעיר הלזו הוא קרוב למלכות יוצא ובא לבית המלכות והוא מסור ואיש בליעל יש לו איזה דין ודברים עם איש א' מפה על סך רב. שלח המלך אלי לזכותו בדין בלי תירוץ, והתייעץ הרב זה עם הגאון הרי"ש ז"ל מה לעשות בזה. הגאון ז"ל ענהו. עשה עצמך כחולה מוטל על המטה. ושב אותי במקומך לפסוק הדין. ואני אדע מה לעשות. כן הוה. הרב שלח להמלך באשר שהוא חולה ואינו יכול לתוך הדין בזה. וחכם א' מחכמי פולין בא לכאן. אותו חכם שהשיב על ענין העגונה הנז"ל. שהיה מפורסם במדינה. והוא יפסוק הדין בזה. הבעלי דינים נתרצו לזה שהוא יפסוק הדין ביניהם. וגם אליו שלח המלך שיזכהו בדינו. השלישו סך מסוים לקיום הפסק כנהוג. הגאון הרי"ש ז"ל שמע הטענות משני בע"ד. וזיכה את הבע"ד שכנגדו והאשים את המסור הנ"ל והשליש קיים הפס"ד למסור ההשלשה מצד העובר לצד המקיים. הבע"ד שנתחייב הלשין את הרב הפוסק להמלך. המלך שלח אחריו. הגאון לא נתפחד מזה והלך אל המלכות בלי מגור. ולקח עמדו חומש א'. בבואו לפני המלך. המלך שפך חמתו עליו מדוע לא קיים גזירתו לזכות את זה. הגאון ז"ל אמר דיבורים מתוך החומש היינו פסוקים השייכים לזה הענין לא תגורו מפני איש. וכדומה בכלותו לדבר ולהשיב הוטבו דבריו בעיני המלך והשרים. ונתפלאו כולם על לשונו הצח. זה אומר דבר פלא שחכם מפולין יוכל לדבר היטב בלשון ישמעאל. זה אומר דבר פלא שחכם מפולין יוכל לדבר היטב בלשון לטיין. זה אומר דבר פלא שחכם מפולין יוכל לדבר היטב בלשון צרפת וכו' וכו'. הכלל. הדבר הזה היה לפלא גדול שלכל א' ואחד נדמה לו כאלו מדבר כלשון עמו, וכאשר פטרוהו לשלום דברו ביניהם שרי המלוכה מפלא הזה וקראוהו בחזרה לבית המלכות לשאול אותו באיזה לשון דיבר, הגאון השיב להם בחכמה, הלא התורה הקדושה ניתנה בשבעים לשון ואני דברתי מתוך הספר בלשון הקודש כאשר ראיתם, רק מאחר שהתורה ניתנה בשבעים לשון ע"כ כל אחד מכם שמע את לשונו על ידי זה נעשה חשוב ויקר בעיני המלך והשרים, ויאמר לו המלך שאל מה אתן לך, השיב הגאון ז"ל איני חפץ שים מתנה מהמלך רק ליתן לי רשות לכנוס לבית עקד הספרים של המלכות לעיין באיזה ספר שארצה, ניתן לו רשיון זה לכנוס להביבליאה טיקא, הרב הגאון ז"ל נכנס מצא שם ספר א' גדול כתיבת יד ומכונה בשם הוויות דאביי