האוצר מספורי צדיקים מז

לחוק אשר בבוא הרה"ק לאיזה עיר היה רעש וחרדה בין הבנים לבדוק הציצית שלהם ולתקנם בכל הצורך. שלא להתבייש כו': עוד זאת מפי אבי מורי הרב זללה"ה. אשר הרה"ק הנ"ל היה מתאנח ומצטער ע"ז וכה אמר. הנה בנערותי היה דרכי לגלות לכל אדם הבא לפני, כל מה שחטא ופשע נגד ה' ית"ש מיום היותו עד היום הזה. ועי"ז היה אותו האיש מתחרט והיה שב בתשובה שלימה לפני השי"ת. אבל עכשיו שאני מטופל ונצרך להעולם אני מוכרח לשתוק. ולא לגלות. אעפ"י שאני רואה את הכל, כי באם שאגלה להאנשים מומים לא יבואו אלי. ושאני נצרך לכן מוכרחני לשתוק. אכן אין כן האמת. כי שורת הדין הוא לגלות וכו'. רק ההכרח לא יגונה אבל איז דען דער אמח אזוי. ע"ז היה מצטער ונאנח. זי"ע ועכ"י: כז) מעשה מהרב הג' הגדול הק' מרן יעקב שמשון זצ"ל הרב מושיפוטיווקי, הרב הגאון הגדול הק' הר' יעקב שמשון זצ"ל הרב משיפוטיווקע לעת זקנותו נסע לאה"ק כידוע ליודעים והיה נוסע אל ערי המערב עבור נדבות וצדקות על עניי אה"ק [שחכמי א"י נתנו עיניהם עליו שהוא יסע לקבץ כי מחמת עוצם גאונו בתורה יכבדוהו בכל מקום בואו ליתן נדבות הגונות מחמת כבוד תורתו]. פעם א' בא לעיר אחת גדולה. בבואו. כל רבני העיר וגדולי העיר שמחו לקראתו. כי היה להם שאלת עגונה אחת ולא היה בידם להתירה מכבלי עיגונה. ותוכן העובדא היא כן. שני יהודים נסעו למרחקים עבור איזה מסחר בארצות המערב מקום הערביים, ובאו למקום א' שלא דר שם שום יהודי רק ערביים. ונשבו אלי ב' האנשים לשני ערביים בכפר א'. א' היה דר בהכפר בקצה א' וא' בקצה השני. השבויים האלו היו בבית שוביהם. לאחד עשאו בעה"ב שלו לרועה צאן וא' נעשה רועה עגלים וסוסים בכל יום שהוליכו הרועים את בהמתם לרעות היו פוגעים זה בזה על המרעה והיו בוכים שניהם. מה יהיה בסופם. כל או"א השאירו אשה ובנים בביתם ואין לאל ידם לחזור לביתם. פ"א בא הרועה העגלים להתראות עם חבירו הרועה צאן. בהגיעו לגבול מרעה שלו מצא את חבירו ששכב על הארץ וידיו ורגליו אסורים. נתבהל מאוד ושאל מה זה. האסיר סיפר לו. שבוע שעברה בא זאב א' וטרף צאן א' מהעדר. לערב כשהביא את הצאן לבית בעליו ראה אדונו שנחסר צאן אחד מצאנו. הכה אותו מאוד והתרה בו שבאם שיחסר עוד איזה צאן אזי יהרגנו ולא יועיל לו שום טענה. למחרתו באו שני זאבים להעדר ולא היה יכול להציל הצאן מהם, וטרפו שני כבשים מהעדר או יותר, עד שנתרגז האדון שלו עליו על טריפת צאנו על ידי פשיעת הרועה ולא קיבל שום התנצלות ואסרו בעבותים ורצה להרגו ולא היה חרבו עמדו. הניחו כך אסור והלך לביתו ליקח כלי זיינו ויבוא לכאן להורגו, כל זה סיפר לו האסור, חבירו רצה להתירו ממאסרו ושיברחו שניהם. האסור עיכב בידו שלא טובה עצתו זו. כי בזה נהיה שנינו בסכנה ויהרגו אותנו. מוטב לך לך למקומך ותנצל אתה, ואני כאשר אבדתי אבדתי וביקש ממנו האסור שיביא בלילה לפה למקום ההריגה ויקברנו כד"ת, כן הבטיחו ע"ז ונפרד ממנו בבכיה גדולה, כמובן, זה קיים הבטחתו והלך בלילה למקום ההריגה וחפר בור בשם וקברו שם כד"ת, הקובר שם נפשו בכפו ולקח סוס א' מסוסי אדונו וברח משם ונמלט, ובא לעיר א' מאחב"י עד שבא לביתו. וסיפר המאורע בעירו, לאשת חבירו, הגדולים שבעיר לא יכלו להתיר לאשת הנהרג להנשא לאחר, כי שאלוהו אם ראית פרצוף פנים של חבירך בעת שקברת אותו לידע בבירור אם זה הוא חברך, הוא השיב, באישון לילה ואפילה לא ראיתי תואר פניו, רק מצאתיו במקומו כאתמול, מסתמא היא חבירי כמו שם שסיפר לי שכן יעשה לו, הגדולים שאלו להרה"ג משפטווקע ז"ל אם יכולת להתיר העגונה זו ע"י עדות חבירו זה, הרה"ג השיבם שאי אפשר עפ"י דינא להתיר אותה עי"ז,