האוצר מספורי צדיקים מו

כמה גדלה מדריגת דודו הרב הקדוש ז"ל עד שהטריחו את אליהו הנביא ז"ל להזהיר לזה האיש שלא יפסיק אותו מעבודת ה' ית"ש והוא אינו כן, [וכמו שמצינו בה"ס מס' חולין דף ה' א' אנא כחלא בר חמרא לגבי אבא כו' כו'. שהיה מתלונן ונאנח ע"ז שאינו במדריגת אביו וכו',] זי"ע ועכ"י. [ועיין ס' ערבי נחל ר"פ עקב מ"ש ע"ז הגמ' אנא כחלא כו' ע"ש]: כו) שמעתי מכבוד אאמו"ר הרב זללה"ה כ"פ שסיפר לו כבוד אחיו הרב היקר המופ' כו' ה"ר ליביש אלל"ה אב"ד ד"ק אושיצא. והוא. דודי הרב הר"ל הנ"ל היה רגיל לנסוע להרה"ק הרי"א ז"ל מטשירנאסטראה והיה חשוב וספין בעיניו עד למאוד. ובכל שנה היה נוסע אליו קודם הפסח והיה מאוכלי שלחנו כל ימות הפסח. ועל אחרים היה הרה"ק מקפיד מאוד ולא רצה שיבואו אליו על יו"ט ש"פ רק דודי הר"ל הנ"ל ואולי עוד איזו יחידי סגולה שבאו אליו על חג הפסח. ועדיין היה מגורת דודי הרב הר"ל בעיר קיטייראהד. בימי נעוריו קודם שנתקבל לרב ומו"ץ. בבואו קוה"פ להרה"ק סיפר לו עג"נ שלו איך שהשאיר אשתו בביתו וקצת חולה וכו'. הרב הק' בבואו עיו"ט מהמקוה. ישב על כסאו בחדרו. פניו בוער כלפיד אש. מחמת גודל הדביקות ולבש זשופיצא חדשה של משי כן בכל שנה לבש בכל ע"פ זשופיצא חדשה.] דודי הר"ל עמד לפני הרה"ק בחדרו. אמר לו הרב. ליבוש, הייתי עכשיו בעירך קיטייראהד. אשתך היא בשלימות הבריא' ב"ה. לסימן שהולכת במלבוש צבוע כך וכך. אצל הבית המדרש בשם דר שם אברך אחד הוא נוטר ברית וחידוש הוא. רק אריכות ימים איני רואה עליו. דודי הרב הר"ל בשמעו דיבורים אלו. נתפלא מאוד. והיו לו לנח"ר בשמעו פ"ש מאשתו שהיא בריאה. ובפרט שהגיד לו סימן טוב שראה אותה מלובשה בלבוש צבוע כן וכן שהיה ניכר לו המלבוש היטב. ובלא"ה היה מאמינו ג"כ. הרה"ק ראה את דודי והבן שהיה מתפלא מדבריו אלו אמר לו הרה"ק מה אתה מתפלא ע"ז שהגדתי לך שהייתי עכשיו בעירך כו' הנה ידוע שהילד בעודו בבטן אמו הוא צופה ומביט מסוף עולם ע"ס (כמ"ש במסכת נדה דף למד) רק בהוולדו בא מלאך וסטרו ע"פ. עד שיגדל ויתאמץ בעבודת ה' ית"ש וברוב התעצמיתו בעבודת ה' ישיג מדריגה זו להיות צופה ומביט מסוף עולם ע"ס. ואני כעת ב"ה אוכל להביט חמשה עשר פרסאות סביבת נושינא"ס. לכן אל תתמה ע"ז שהגדתי לך שהייתי בקיטייראהד. מובן שהיה כ"ז לגודל נח"ר לדודי הרב ר"ל ז"ל. ודודי היה מבקש כמה פעמים את רבו הנ"ל שיבוא גם לעירו הנ"ל והיה מפציר בו כמה פעמים עד שהבטיח הרה"ק להיות בעירו הנ"ל. בבואו לקיטייראהד היה אכסניא שלו בבית דודי הרב ר"ל. כל אנשי העיר באו לקבל שלום מכבוד הרב הק. ובתוכם בא ג"כ האברך הנ"ל שאמר הרב עליו שהוא נוטר ברית מאוד וחידוש הוא, ותיכף בעת שנתן האברך הנ"ל שלום להרב. והיה מלמד. ולא היה מצויין כ"כ בהעיר לבעל מדריגה זו. רק לסתם איש ישר. הרב התחיל לקרוא בקול. ליבוש ליבוש ודודי הר' ליבוש היה טרוד מאוד בביתו להכין להרב כל צורכו לפי כבודו. רצו המשמשים לקרות את ר' ליבוש. והגידו לו הנה הרב הק' קורא אתכם. לכו אליו. תיכף הלך אל הרב, אמר לו הרב בלחש הנה זה הוא האברך שהגדתי לך בביתי עליו שהוא נוטר ברית והוא חידוש. והכפיל עוד הפעם ואמר. רק אריכות ימים איני רואה עליו. כן הוה שנסתלק בעוה"ר בקוצר ימים ושנים. עוד זאת סיפר לי מר אבי הרב זצלה"ה אשר בבוא הרה"צ הק' הרי"א הנ"ל לאיזה עיר. היה רעש גדול בין הקטנים ילדי ישראל דרדקי דבי רב להיותם בודקים הציצית שלהם אם כשרים הם כדינא בשמנה חוטין כו'. כי הקטנים שגם כן היו רצים מבית רבן לקבל שלום מהרב הק' אלו שהלכו בארבע כנפות בציצית פסולים. היה גוער בו ואומר לו הרה"ק. למה אתה הולך בציצית פסולים. מובן שהקטן נתבייש מאוד לפני רבים. לכן היה ד"ז