האוצר מספורי צדיקים מה

מזה וקיימו מסתמא את רצונו בזה. פעם א' אירע שבעיר אחת רחוקה הרבה מליזענסק עירו של הרה"ק הנ"ל. היה שם איש עשיר א' יקר ונכבד כו' היה לו בן אחד מושלם בכל המעלות. יצא מדעתו רח"ל. וכל הרפואות שעשה אביו עבור בנו הנ"ל. שדרש ברופאים ורפואות שונות ובמלחשים לא הועילו לו כלום. והוכרח אביו לשכור שומר לבנו הנ"ל לישב עמו תמיד ולשמרו כי היה מדבר דברי שגעון והיה עושה מעשים מכוערים רח"ל להכות ולשבר וכו' ומובן גודל הצער והיסורים שהיה לו לאביו ולכל ב"ב מזה. ונודע לו מגודל חקירתו שרבינו הק' ר"א זצ"ל הוא בעל מופת גדול ופועל ישועות וכל הבאים לפניו במבוקשים שונים נעזרים אצלו בעזרה"י לכן הוסכם בדעתו לנסוע אל הרהצה"ק עם בנו החולה הנ"ל. ושכר לו עגלה ביחוד ולקח עמו בנו הנ"ל עם השומר שאצלו ועשה הוצ' הרבה ע"ז. עד שהגיע קרוב לליזענסק. ויהי בנסעם. בא כנגדם איש א'. [הוא היה אליהו הנביא ז"ל.] כראות האברך החולה את האיש הלזה שהלך לקראתם. אמר לאביו בזה"ל. אבי תן נדבה הגונה לזה האיש. [שהיה הולך בדמות עני], אביו העשיר ששמע מבנו החולה החביב לו דיבורים טובים והגונים. שזה כביר שלא שמע מבנו רק דברי תהפוכות. מאוד היו חביב לו דברי בנו ומגודל השמחה שהיה לו מדיבורים אלו נטל מכיסו א' טאהליר [מטבע כסף שעלה ח' זהו' אז] וקרא אליו את העני הזה אשר הלך לקראתם ונתן לו מטבע זו לנדבה. העני לקח המטבע. ושאל העני את העשיר זה הגידו לי להיכן אתם נוסעים. העשיר השיב לו. אני נוסע אל הרה"צ הר"א נ"י מליזענסק עם בני זה החולה שיישב עמי בהעגלה פה. אולי אתעזר על ידי הרה"צ שיתרפא בני העני אמר לו. הנה בנכם הוא בריא וב"ה שנעזר ונתרפא. ע"כ לדעתי שאינכם צריכין עוד ליסע להרה"צ. וחזרו לכם לעירכם. הלא אתם רואים שבכנם נ"י הוא בדעתו כראוי ונתרפא כהוגן. העשיר השיבו. הנה יכול להיות שהאמת אתכם שכן בני נ"י נתרפא כראוי אכן היתכן אחר כל הטורח הרב והוצאה רבה שהיה לי בזה וכעת שאני קרוב לעיר ליזענסק היתכן שלא אראה פני הקדוש אחר כל הטורח הרב שטרחתי בשבילו. השיב לו העני הנה כנים הם דבריכם אבל אני מזהירכם שלא להטריד אותו צדיק הרבה בדבריכם כי המבוקש שלכם כבר נתמלא. העני הזה נעלם מעיניהם. העשיר. ראה האמת שכן היא שבנו נתרפא ואינו מדבר עוד שום דברי שגעון כאשר עד עכשיו ויושב בהעגלה שקט ושאנן ככל האנשים הבריאים. מובן שהיה לו נחת רוח גדול מזה. ובא לעיר ליזענסק אל אכסניא. והכין לו קויטל עם י"ב אדומים ובא אל הרה"ק הר"א. והגידו לו את התגהגות הרה"צ שמהתחלת אלול עד אחר יו"כ אינו מקבל הרב קויטלך רק לצורך גדול. ואז היה ימי אלול. התחיל לבקש את הגבאי של הרב. שילך לקבל רשות מהרה"ל להכניסו וליתן לו קויטל ולדבר עמו בקצרה אחר כל הטורח הרב שהטריח ממרחק לבוא לכאן ומסתמא נתן ש"ט להגבאי. הגבאי נכנס להרב והציע מבוקש אותו האיש. הרב הרשהו שיבוא לפניו עם קויטל. כן היה. האיש הזה עם בנו נכנס להרב ונתן לו שלום. הניח לפניו קויטל שלו עם י"ב אדומים זהב. הרה"ק אמר לעצמו בדרך צער ויגון. האיי. האיי, לאליהו ז"ל נותנים א' טאהליר. ולאלימלך נותנים אדומים זהב. ובירכו ופטרו לשלום. האיש הזה נבהל מאוד והבין שהעני הזה שפגעו בו הוא היה אליהו ז"ל. ונסע לשלום ומבוקשו נתמלא כו' וסיים הרה"ק הר' ישראל אברהם זצקללה"ה. הנה דודי הרה"ק הר' אלימלך זצ"ל בכדי שלא להטרידו ולהפסיקו מעבודת הבורא ב"ה שלחו מן השמים והטריחו את אליהו הנביא ז"ל להזהיר את האיש הזה שלא יטריד את הרב הרבה. ואיך לא אבוש ולא אכלם מזה ומתי יגיעו מעשיי למעשה דודי הרה"ק ולמעשה אבותי וכו' וכו' והיה מצטער ונאנח ע"ז. למה הוא אינו במדריגה זו.