האוצר מספורי צדיקים מד

האריז"ל מעשה זו. בעיר אחת מארץ המערב דשם היה שם איש פשוט והדיוט. היה נושא משא (טריגיר בשוק.) ובא להרב דעיר הנ"ל ושאל אותו איך יתנהג מנהג ישראל כשר. שהיה לבו הומה להתנהג כישראל כשר רק שלא ידע איך. כי היה הדיוט מאוד ע"כ בא לשאול את הרב להורות לו הדרך הישר איך להתנהג בפרנסתו זו כישראל כשר. הרב שאלו אם הוא יודע ספר. השיבו שאינו יודע כלל. רק לומר תיבות התפלה לבד בגמגום ובדוחק. הרב הזהירו להיות סר מרע בראשון. היינו שלא לגנוב ולא לגזול ח"ו וכו' ויתפלל בכל יום וקצת תהלים. זה שמר מאוד פקודת הרב לכל אשר ציווהו. בזמן מועט הצליחו הקב"ה. לכן עזב פרנסה זו וקנה לו סוס אחד ונעשה מוביל מים. כשנשתנה פרנסתו הלך אל הרב שלו להורות לו איך שיתנהג כישראל כשר במצב פרנסה זו. הזהירו הרב גם בזה לפי מבינתו. וזה שמר מאוד פקודת הרב בכל מה שציווהו הצליחו הקב"ה עוד. ועזב גם פרנסה זו ונעשה חנווני הלך ג"כ אל הרב ללמדו מנהגי ישראל בעת מצב פרנסה זו. הכלל כן הוה שבכל פעם שנשתנה פרנסתו הלך להרב לשאול איך להתנהג עכשיו, והרב לימדו לפי ערך של פרנסה זו. שלא להונות לשום אדם, ושיתן משקל טוב ויכריע היטב וכו'. הכלל האיש הזה נעשה חנווני גדול ועושר גדול, ושמר מאוד פקודת הרב בכל מה שציווהו, פ"א היה שם עצירת גשמים, גזר הרב תענית בעיר הלזו, כדינא, ושלח הרב אחר חצי היום שליח לבקר בכל בתי העיר ולראות אם מקיימים ומתענים, השליח בא אל בית העשיר הנ"ל ראה שאוכל סעודת הצהרים עם בני ביתו, השליח בא והגיד להרב שהעשיר הלזה אינו מקיים גזירתו להתענות, שלח הרב אחר העשיר לקרותו אליו, הלך אל הרב. הרב שאלו מדוע אינו מקיים גזירתו הגזר להתענות, התנצל א"ע לפני הרב שלא ידע כלל מזו הגזירה ואלו היה נודע לו ודאי היה מקיים, העשיר שאל את הרב למה גזר תענית. הרב סיפר לו שכן הוא הנהוג בישראל שבזמן עצירת גשמים ח"ו צריכין להתענות ולבקש רחמים. מבעל הרחמים. שירחם על עמו בית ישראל כו' כו'. העשיר שמע מהרב כל מה שדיבר אליו והרחיב דיבורו בזה. מובן שנכמרו רחמיו על ישראל והלך להחלון שבבית הרב ונשא עיניו לשמים ואמר בלשון בקשה ותחנונים בזה הלשון כלפי השי"ת. רבש"ע אזוי ווי איך פאלג דיך. בייט איך דיך פאלג מיך אייך. סי זאל געהין רענין. תיכף כתומו לדבר התקדרו השמים בעבים והתחילו הגשמים לירד כראוי. הרב וכל האנשים שבביתו המה ראו כן תמהו בראותם שדבריו עשו פרי ונשמע קולו במרומ ונתקיים בי כמש"נ עוד הם מדברים ואני אשמע התחילו לחקור אחר העשיר הזה אולי הוא מצדיקים הנסתרים כו' עד שאלוהו בעצמו. והודה להם. שאמת הוא שהוא הדיוט גמור. רק מה שלימדו הרב לשמור ולעשות שומר מאוד לקיים בתמימות ויושר לבו. ובכל פעם ששוקל איזה דבר למכור הוא רואה על הלשון של הכף מאזנים שלו. את שם הוי"ה ברוך הוא. ע"כ סיפר האיש מאה"ק את המעשה זו לפני הרה"ק הר' ישראל אברהם זצוקללה"ה. והוא הר' בערל ליפליס שמע ג"כ אז את הסיפור הזה הנורא מפי האיש הנ"ל: כה) עוד סיפר לי החסיד הישיש הר' בערל הנ"ל שאז שמע מפי הרב הק' הרי"א הנ"ל שהיה מתאנח על קיצורו בעבודת השי"ת. והיה קובל על עצמו. שמקצר בעבודתו ית' ולמה לא אהיה דומה לדודי הרב הקדוש ה"ר אלימלך זצ"ל אחי אבי זצ"ל. כי דודי הקדוש הר"א. כך היה מנהגו בקודש. בהגיע חודש אלול, מתחלת אלול עד אחר יום הקדוש היה מתבודד בחדרו. והיה מקפיד גדול שלא להטרידו בבקשות שאינם נחוצים כ"ש לשעה, זולת לאיזה דבר נחוץ מאוד או בשביל פיקוח נפשות ח"ו אז יקבל קויטל שיתנו לו וגם זה בתכלית הקיצור שלא לדבר עמו הרבה בזה שלא להפסיקו מעבודת השי"ת. כל האנשים שהיו נוסעים אליו היו יודעים