האוצר מספורי צדיקים מא

הבע"ג מכתב א'. פתח הרב הר"א את המכתב ראה שכתוב שם הבנת הפשט של סוגיא זו שנתקשה בה הרב. ומבואר שם הבנת הענין בהשכל בטוב טעם ודעת. מובן שהוטב זה בעיני הרב למאוד. מתרי טעמי. א' שנתיישב לו הלימוד שלו שנתקשה בו. הב' ע"ז ששלחו לו מן השמים תירוץ נכון. שאל הרב הר"א את הבע"ג איך הוא בשם בעולם העליון. השיב לו הבע"ג כי טוב לו שם מאוד. שיחדו לו שם חדר א' גדול ומהודר ביופי והוא לבדו יושב שם. ואם צריכין לשלוח איזה שליחות לעוה"ז עולם השפל. הולך הוא בשליחות זה. רק בדבר זה לא טוב לו שיושב לבדו בהחדר ואין אחר עמו. שאל אותו הרב במה זכית לזה. הלא אני מכירך לאיש פשוט מאוד. השיב לו הבע"ג האמת הוא כן כאשר הרב אומר רק בשביל דבר א' זכיתי לזה. פעם א' נסעתי עם עגלה שלי דרך יער א'. ראיתי שיהודי א' היה תלוי באילן א' ועוד נשמתו בקרבו שלא נחנק עדיין והיה צועק שיצילוהו. אני כראותי זה נכמרו רחמי עליו ודלגתי מהעגלה שלי אליו ובסכיני חתכתי החבל שהיה תלוי היהודי בצווארו והצלתיו מהמות וחיה. ועי"ז זכיתי בעולם העליון שלא לדן אותי בדיני גיהנם והכניסו אותי בחדר זה שאשב שם לבדי. אמר הרב שבזו המעשה נתיישב לו המימרא שבגמרא. יש קונה עולמו בשעה אחת. היה קשה לי דקדוק הלשון. עולמו. הוה לי' למימר, יש קונה עולם הבא, כמורגל לשון זה בכל הש"ס, מאי היא לשון עולמו, עכשיו נתיישב לי דקדוק לשון זה, שהבע"ג היה איש פשוט מאוד ואין מגיע לו עוה"ב, כי לא היה לו מעשים טובים, רק דבר א' טוב מצאו בו שהציל נפש א' מישראל, ונתנו לו שם עולמו חלק א' מועט, וזהו עולמו שהיה מגיע לו, שקנה זה בשעה אחת, והבן, ודברי פי חכם חן, זי"ע ועכ"י: כא) ד"ז שמעתי מכבוד א"א מו"ר הרב זלה"ה. הרב הק' ה"ר יודהלי מגרידינג זצ"ל בתה אליו אשה אחת בבכיה ובקשה איך שבעלה חולה ומסוכן ונוטה למות ומבקש מכבוד הרב שילך אליו כי יש לו דברים נחוצים לדבר עמו ובעבור שהוא אינו יכול לילך אל הרב לכן מבקש מהרב לטרוח ולבוא אליו, הרב ר' יודהלי נעתר למבוקשו והלך אל החולה והלכו עמו איזו אנשים, האשה קדמה והלכה לפניהם להראותם את ביתה. בבואם אל בית החולה פתח הרב את הדלת לכנוס ותיכף נבהל ונרתע לאחוריו וסגר הדלת ועמד כך אחורי הדלת רגעים אחדים ואח"כ פתח הדלת ונכנס וישב לפני החולה. החולה בכה לפני הרב בעבר שמרגיש בנפשו שימות וילך בדרך כל הארץ והוא הדיוט ואין בו מעשים טובים ששגינו עליו כו'. הרב שאל אותו אם זוכר הוא מאיזה מע"ט שעשה בימי חייו שיספר לו החולה השיב לו שאין לו שום מע"ט כי הוא הדיוט גמור כמעט לא יכול להתפלל אף בפשוט, ופרנסתו הוא שנדר. היינו מפשיט עורות מבהמות הנשחטים בהברנא. הרב שאל אותו עוד הפעם לשום על לבו ולהזכיר א"ע ולספר לו איזה מע"ט שעשה בימי חייו כן שאל אותו פעמיים ושלש. החולה שתק ונזכר וסיפר להרב בזה הלשון. הנה נזכרתי מאיזה דבר טוב דבר קטן שעשיתי. פעם א' הלכתי בהשכמה אל הברנא למלאכתי. ראיתי שעגלה אחת יורדת מההר ומלאה אנשים ונשים וטף מחתונה א' מהעיר. והבעל עגלה היה שיכור ולא אחז הסוסים בישוב דעת שיסעו וילכו בדרך הישר לרדת מההר. ונטו הסוסים מדרך הישר לילך לצדדי הדרך ובזה היו מסכנים כל היושבים על העגלה ליפול ולהתרסק ח"ו כי משני צידי הדרך היה ההר כרות בעומק ולא בשיפוע באלכסון. ומחמת משא הגדולה של העגלה ושל האנשים היושבים בה לא יכלו הסוסים לעכב מרוצת העגלה לעומק. ואני הלכתי אל ההר נגד העגלה. כראותי שכל האנשים הם מסוכנים ליפול ולהתרסק לאברים ח"ו והיה צעקה גדולה בין האנשים שעל העגלה רצתי מהר אל העגלה ובכל כחי אחזתי הסוסים והעגלה עכבתי על כתפי ונתעכבה