האוצר מספורי צדיקים לג

נתן אכסניא כראוי לו לפי כבוד קדשו. המחו' אבי הכלה ואוהביו וקרוביו וגם אביו הזקן הלכו להקביל פני החתן כנהוג. הבעש"ט מסתמא ישב בראש אצל החתן. המחו' הזקן נתן לו שלום להמחו' אבי החתן ולהחתן. ולהבעש"ט הק' לא נתן שלום וכל אותן מינוטין אחדים שישב שם המחו' הזקן. כמעט לא הסתכל בצורת קודש הבעש"ט ולא דיבר עמו כלום. אבי החתן ראה זה היטב. והיטב חרה לו, אך לא דיבר כלל, הוא חשב בלבו מה לעשות. נתן לו ה' ית"ש עצה בלבו כי ראה שבתוך השמשים ששימשו את המסובין ראה משמש א' זריז ובעל תבונה יותר משארי המשמשים. ע"כ קרא אותו לחדר מיוחד. ואמר לו להשמש הזה. הנה לפי מבינתי שאתה איש חכם ונבון, קח ממני סך ששה אדומים זהב בעד דבר קטן שאבקש ממך. והוא כאשר יבוא החתן להחופה עם הכלי זמר כנהוג. לא תשאל למי להגיד לך מי יסדר קידושין רק תיכף תמזוג הכוס יין ותקרא בקול רם. את הבעש"ט הק' מכבדים אותו בסידור קידושין ותושיט הכוס יין שבידך ליד כבוד קדשו של רבי ומורי הבעש"ט הק'. ואולי יתרגז ויקצוף עליך המחו' אבי הכלה ואפשר גם יכה אותך על הלחי מכה א' או שתים תקבלנו ותשתוק. ועבור זה אני נותן לך הששה אדומים זהב. אותו השמש נתרצה לזה וקיבל המעות הזה והבטיחו שיעשה כן. כן הוה. בבוא המחותנים עם החתן ועם הכ"ז וכו' להחופה. תיכף הכריז השמש זה בקול רם. את הרב הק' הבעש"ט מכבדים בסידור קידושין. והושיט תיכף הכוס יין שבידו ליד הבעש"ט הק'. הבעש"ט קיבל הכוס יין ובירך ברכת סידור קידושין, המחו' אבי הכלה ואביו הזקן נבהלו מזה ונתמלאו רוגז כמובן. בחזרת כל האנשים מהחופה. הזקן הלך לו לחדרו ולא רצה לילך אל המשתה. גם המחתו' אבי הכלה היה בכעס ע"ז, כל הקרובים והקרואים כולם הרבו עליו דברי ריצוי עד שנתפייס והלך אל המשתה, אך הזקן לא רצה ללכת בשום אופן. וכל דברי ריצוי לא הועילו לו כי חוץ הביוש. לא רצה לישב אצל הבעש"ט במסיבה אחת. ויהי ממחרת אחר סעודת הצהרים והבעש"ט רצה לנסוע לביתו. אמר הבעש"ט מהראוי לילך אל המחו' הזקן לקבל ממנו פרידת שלום. ד"ז היה תמוה לעיני כל. כי ידעו וראו שהזקן לא רצה כמעט להסתכל בצורת כ"ק הבעש"ט. אכן החרישו כולם. הבעש"ט הלך לחדר הזקן. מסתמא הלכו עמו איזו אנשים וגם אבי החתן הזקן בראותו בעד החלון שהבש"ט הולך לחדרו עם איזו אנשים. קם ממושבו ועמד לו אצל החלון. כשנכנס הבעל שם טוב הק' לא פנה הזקן אליו ועמד כך אצל החלון, בחדר הזקן לא היה רק שלחן א' שלמד עליו עם בענקיל א' הבעש"ט ישב לו על אותו בענקיל. הזקן עומד אצל החלון ומסתכל החוצה ואין מדבר כלום. פתח הבעש"ט פי קדשו ואמר להזקן איזה קושיא על רמב"ם א' והגיד לשון הרמב"ם והקשה ע"ז קושיא עצומה, ואמר להזקן שיתרץ לו, הזקן הסיב פניו והתחיל לתרץ לו, כהסימו לדבר, אמר לו הבעש"ט בקצרה, נישט דאס מיין איך, הבין הזקן שצריך להעמיק יותר בדבר זה. התיישב הזקן בזה ותירץ תירוץ אחר בעמקות יותר, כהתימו לדבר, אמר הבעש"ט נישט דאם מיין איך, התיישב הזקן עוד ותירץ לו תירוץ שלישי בעמקות וחריפות גדול, בגמרו, פתאום נכנס קאזיק א' בעל מלחמה ומלובש כלי מלחמה ועמד אצל הבעש"ט, הבעש"ט ז"ל אמר להקאזיק שלא יעשה שום דבר רע לשום אדם שהם פה, הקאזיק עמד אצל הבעש"ט והיה תלוי עליו כיס א' טאש. לקח הבעש"ט הטאש בידו ופתחו. והיה מונח בתוך הטאש ג' קאנווערטין פתח את הקאנווערטין והראה להזקן שכל הג' תירוצים שהגיד היו כתובים שם. כל תירוץ בקאנווערט בנייר מיוחד. ואמר להזקן ראו את תורתכם ברשות מי היא מונחת. ונסע לו הבעש"ט לשלום לדרכו. הזקן הבין ד"ז היטב ונתפעל מזה למאד. כמה רעיונות שונות חלפו ועברו עליו, או שהבעש"ט הוא קדוש עליון ונורא והוא מסט"א חיו. ודאב לבו ע"ז איך שכלו ימיו בהבל וריק ח"ו.