האוצר מספורי צדיקים ל

מתחרט בחרטה גמורה על העבר, אחוז היטב בחגורה שלי ונלך מכאן למעזיבוז תיכף ומובטת אני בחסדי ה' בכח עוצם קדושת רבינו הבעש"ט הק' שנגיע ונבוא תיכף בעוד מינוטין אחדים לבית רבינו הבעש"ט הק' ע"י קפיצת הדרך נגיע למחוז חפצינו בעזה"י לבית רבינו הבעש"ט הק' כי הרב השליח הבין שבודאי יהיה להם קפיצת הדרך, כן הוה יצאו מבית מכומר והתחילו לילך לדרכם למעזיבוז באישון לילה ואפילה, ואחר איזו מינוטין אחדים הגיעו ובאו לעיר מעזיבוז שהיתה העיר ניכרת להם ותיכף הלכו לבית רבם ונכנסו ובאו לפני רבם הבעש"ט הק', הבעש"ט הק' עדיין היה יושב על שולחנו הק' עם המסובין שלפניו בבואם הביתה, נפל הרב השליח שם ארצה ונתעלף מחמת גודל עייפות וטורח ויגיעה מהדרך הזה, הבעש"ט צוה להקיצו ולהשכיבו על המטה לנוח שם, הרב המוסת התחיל לבכות ולקונן לפני רבו הבעש"ט הק' על מה שעבר עליו במה שרצה להמיר דת יהודים כו' כו', מובן שנתן לו רבו הבעש"ט הק' תיקון כראוי, ונעשה צדיק גמור ובע"ת גמור. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן: וסיים בזה הרה"ק ה"ר נחום דוב וז"ל חתן אדמו"ר מס"ג זצ"ל. בלשון קדשו. הנה מהמעשה הנוראה הלזו יש לנו מסר השכל ללמוד מזה ג' דברים לידע ולהזהר בהם. א'. שלא להקל ח"ו נגד משיגי גבול. בענין חזקה. רק לצעוק ולמחות בזה בכל האפשרי. ב. שלא ליגע ח"ו בבן טובים לקפח ולגרע חיותו אפילו במקצת ח"ו. ג'. להזהר בסעודת מלוה מלכה. כי בכאן הכריעה מצוה זו סעודת מלוה מלכה על כל המעשים טובים של הרב הנ"ל. ועל ידה ניצל הרב הזה מרדת שחת בעזרה"י: יא) איך נתקרב הה"ק מפולנאה בעהמ"ח ספר תולדות יעקב יוסף אל הבעל ש"ט הק' זצ"ל. הרב הק' מפולנאה היה מקודם רב ואב"ד בעיר שאריגראד. היה גאון וחריף עצום ומתנגד גדול אל הבעש"ט הק' זצוקללה"ה ודרכו הק' היה צר ורחוק בעיניו וכמו רובא דעלמא בעת ההיא, בעיר הלזו היה נכבד א' עשיר ולמדן והיה מחסידי הבעש"ט ובכל שנה היה נוסע אל הבעש"ט הק'. פעם א' אמר לו רבו הבעש"ט הק' אני משתוקק מאוד שהרב מעירך יבוא אלי ראה לבקש תחבולה ע"ז למלא רצוני בזה, האיש הנכבד הזה שם על לבו לבקש איזה תחבולה ועצה למלאות רצון רבו הבעש"ט הק'. וידע היטב שאם יאמר להרב סתם ולבקשו שיסע להבעש"ט לא ישמע אליו בשום אופן כי ידע שהיא מתנגד גדול, ולא ישמע לו לבטל מלימודו. כי היה מתמיד גדול והיה מסתפק במועט, דרך הרב היה כש כשהגיע פרק נשואי בתו מבנותיו (כי כמה בנות היו לו). להשיאה, היה שולח איש א' מיוחד מתושבי העיר לכל תושבי העיר הבעלי בתים והנגידים דשם לקבץ מסת נדבת יד מכל או"א כפי ערכו לצורך נשואי בת הרב, והחסיד הנכבד הנ"ל ידע שיגיע בקרב זמן נשואי בת הרב שלהם ומסתמא ישלח לתושבי העיר לקבץ ד"ג כהרגילו. שת עצה בנפשו. ואירע ס' ברית מילה אצל א' והיו מסובין שם רוב אנשי העיר הנגידים הנכבדים. אמר להם החסיד הנ"ל, אחיי שאלה אחת קטנה אשאל מכם לא תשיבו פני ריקם ועבור זה אני נותן לכם כעת משקה כרצונכם. והוא. כשישלח הרב שלנו עבור צורך נשואי בתו בקרב. לא תתנו לו כלום וכולכם תדחו את שליח הרב בדחיות ותירוצים שונים. ואני כן אבטיחכם על אמונתי שאני אתן לו כל צורכי בתו לנשואיה בהרחבה מכיסי לבד. ויש לי טעם כמוס בזה. ועבור זה אני נותן לכם משקה כעת, מובן הדבר שהסכימו כן כולם בזה באין מונע. כי ידעו שהוא איש אמונים ויקים הבטחתו. ובהגיע זמן נשואי בת הרב שלח הרב לכל הבע"ב ונגידים מהעיר עבור ד"ג. כולם דחוהו בתירוצים שונים ולא הביא להרב כלום. ואותי החסיד השיב לשליח הרב שיתראה בעצמו עם הרב מזה. הרב היה לו עג"נ גדול מזה. כי אין בידו לפורטה. וזמן הנשואין ממשמש ובא. הלך הרב בעצמו לבית אותו החסיד הנכבד. בבואו לביתו. קיבלו בסבר פנים יפות. הרב הלך עם