האוצר מספורי צדיקים כט

בדרך. והדרך יבש וטוב, כן פעם ג' בהילוכו בא למקום פיזור חול וצרורות ע"ג הדרך השליח חיזק א"ע והלך לאט על ידיו ורגליו ובכה ונאנח והתפלל לשי"ת שיעזרהו לילך בשליחת מצוה זו כפקודת רבו הבעש"ט הק' ולגמור המצוה הנעלמת ממנו כראוי, הכלל אחר שלשה פעמים פיזור חול וצרורות על הדרך, לא היה לו עוד שום עיכוב ומניעה, והדרך היה יבש וטוב כראוי והך עוד מעט עד שראה מרחוק בית א' ונר מאיר בו הוא הוא הבית שהכומר דר שם והרב הנ"ל היה שם שותה שיכור. [כי מתחלה ניסהו הס"מ ורצה למנעו מההילוך זה שהיה נגד רצונו. ופיזר לפניו על גבי הדרך, הרבה חול וצרורות, כדי שיקשה לו להלוך ולא ילך, אמנם אחר שהשליח הלך במסירת נפש ממש, גערו בו בהשטן משמים ממעל, והיה לו להשליח קפיצת הדרך וברגעים ומינוטין אחדים הגיע לתחום העיר ההיא שבמדינת ליטא אף שהיא רחוקה מרחק רב מטעזובוז. ופגע תיכף בבית הכומר העומד מחוץ לעיר הנז', הרב השליח נכנס להבית הלז לנוח ולהנפש קצת מיגיעת הדרך, בכניסתו להבית ראה, שיהודי א' המלובש בקפאטא משי של שבת, שוכב וישן שם על הארץ, ומטונף מאוד מרוב ההקאות שהקיא כל היום כנז"ל, והביט בו, ואפשר הכירו גם כן שהוא היא מתלמידי רבו הבעש"ט הק', ומסתמא שאל הרב השליח את הגוי השומר דשם, על היהודי הזה השוכב שם וישן, מי הוא, ומה עושה כאן. ומסתמא השיב לו וסיפר לו שזה היא הרב דעיר הלזו ובא להכומר שרוצה להמיר דתו כו' כו', הרב השליח הבין היטב מה שלחו רבו הק' לכאן, ונתיישב לו היטב על המניעות שאירע לו, שהוא מעשה שטן למנעו כי ובזה נתן בלבו שבח והודיה לשמו ית' על שנתן התחזקות בלבו שלא לשמוע אל השטן בזה, וישב שם ערך שעה א' וינפש מגודל עייפות ויגיעת דרכו, השיכור הקיץ משנתו, ורצה תיכף למזוג לו עוד כוס גדול עם יי"ש ולשתות, הרב השליח אחזו בידו, ואמר לו, אחי ידידי מה שיהיה יהיה, אכן לעת עתה רחוץ ידיך מקודם ואח"כ תשתה יי"ש כרצונך השיכור לא סירב בזה ורחץ ידיו במים שהרב השליח הושיט לו, ורצה לשתות, אמר לו הרב השליח, ידידי, מה שיהיה יהיה, אכן אכול תחלה מעט לחם כי שתיה בלא אכילה לא טוב הוא, גם בזה לא סירב השיכור, ונטל ידיו במים שהרב השליח הושיט לו וביקשו ליטול ידיו להלחם, וגם בירך ברכת המוציא כבקשת הרב השליח והתחיל לאכול והיי"ש עמד מזוג בהכוס, ואכל מחצי החלה וגם מהשלימה שמסר לו הבעש"ט הק' להרב השליח כנז"ל ומיד בהתחילו לאכול נהפך הרב הנ"ל לאיש אחר, כי הסט"א בעל כרחה נפרדה ממנו והלכה לה וגברה בו כח סיטרא דקדושה, ע"י קדושת רבו הבעש"ט הק' שהתאמץ בעדו להוציאו מטיט היון מבאר שחת, וע"י קדושת השיריים של רבו הבעש"ט הק' התחיל לבעור בו גודל הקדושה, וצעק והתחרט לאמר מה עשיתי. מה רציתי להמיר דת אלהינו ית"ש בדת אה"ע, אוי לי אוי לי והתחיל לבכות מאוד ולמרוט שערות ראשו, כו' כו' אין לי תקנה רק לבוא תיכף אל רבינו הבעש"ט הק', הוא יכול לעשות לי טובה וליתן לי תיקון בזה אכן רב הדרך בינינו, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה לבוא לפני רבינו הק', כו', הרב השליח נחם אותו אחר שראה שהוא בוכה במר לב ומתחרט באמת, אמר לו, הנה ידידי אתן לך עצה טובה ובלבד שתשמע ותציית לדבריי אלה, נלך מכאן החוצה ונלך תיכף למעזיבוז עירו של רבינו הק', ואני אקוה להשי"ת שיושיענו ויגיעיו לשם בלילה זו להיות אצל רבינו הבעש"ט הק', כי הרב השליח הבין שבוודאי יהיה להם קפיצת הדרך בכח רבם הבעש"ט זצ"ל, מאתר שהרגיש וראה שהסט"א נפרדה והלכה לה בכח גודל קדושת רבי הבעש"ט הק' זצ"ל ובפרט שראה גודל היגיעות והמניעות שהיה לו על הדרך והשי"ת עזר לו להתעצם נגד הסט"א להגיע לכאן במס"נ גדול, לכן אמר לו הרב השליח אני אתן לך עצה טובה מאחר שרואה אני שאתה