האוצר מספורי צדיקים כח

אחרים רק להביט עליו לבד, להוציאו מעומק מרדת שחת. והיה תמוה לו מאין בא לו פתאום השברון הזה, ובהגיעו לדיבורים אלו "לבטלא כל קליפן" בזמר בני היכלא ועמד שם ולא אמר להלן והתחיל לשוטט ברעיונותיו הקדושים ועלה לעולמות העליונים להיכלות הקדושים לשאול ולחקור למה מגיע לתלמידו הרב הנ"ל עונש גדול וחמור כזה מה פשעו ומה חטאתו שמסרוהו לידי הסט"א רח"ל. ורצה להתווכח עם הס"מ ולהוציאו מרשותו, אכן הס"מ שחק בו, בזה הבין הבעש"ט הק' שהב"ד של מעלה נתנו לו, רשות להס"מ על הדבר הזה, לכן הלך להיכלות העליונים לטעון עבור תלמידו הרב הנ"ל ולהמליץ עבורו. בכמה היכלות הקדושים לא ענוהו ע"ז כלום ולא יכלו להושיע לו. עלה הבעש"ט הק' להיכל גדול ונורא וטען שם והמליץ עבור הרב הנ"ל, שם גילו להבעש"ט טעם הדבר לענשו, עבור שני עבירות שעבר הרב כנז"ל, לכן עכבוהו להרב ומסרוהו לרשות הס"מ, וכו' כנז"ל, התחיל הבעש"ט להמליץ על תלמידו הרב הנ"ל, למה לא יגינו עליו המעשים טובים, שהיו, והתחיל לפורטם, הלא הוא נזהר בזה, ועוד, ועוד. הנה כמה מעש"ט שחשב הבעש"ט על תלמדו הרב הנ"ל, לא החשיבו הב"ד של מעלה שיהי' זה למגן ותריס להנצל עי"ז מהעונש עבור שני הדברים שפגם בהם, כנז"ל, ענין הפסק מחיית הבן טובים, ומה שלא מיחה על הסגת גבול, וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש הוא ע"ז כידוע מאמר חז"ל (שבת נ"ד ע"ב), עוד חשב הבעש"ט הק' שהגן עליו זה שנזהר לאכול סעודת מלוה מלכה ובכל מוצאי שבת קודש. ע"ז ענוהו הב"ד של מעלה, הנה זהירות במצוה זו היא כדאי ראויה להגן עליו להנצל מכל צרה, אך באופן אם יקיים גם עכשיו לאכול סעודת מלוה מלכה. עי"ז ינצל תלמידך מצרה זו ואם לאו לאו: הנה אחר פס"ד כזה של הב"ד של מעלה על הרב הנ"ל, לקח הבעש"ט משולחנו הקדוש, חתיכה אחת מהתחלה שבצע ובירך ברכת המוציא עליה, ועוד חלה א' שלימה מהי"ב חלות שלו, ומסרם לאחד מתלמידיו הגדולים, החלה השלמה והחתיכה, ואמר לו, בזה הלשון, נעם דאם אין גיי, אין השי"ת זאל הענפין. ולא אמר לו עוד שום דיבור אחר, הרב השליח הק' הנ"ל, לא שאל את רבו הבעש"ט הק' אנה ילך, כי הבין בדעת קדשו שלו עצמו יבין וסמך על ההשגחה ועל גודל קדושת רבו הבעש"ט הק' שילך ויגיע למחוז חפצו לדבר השליחות הזה הנעלם מאתו מה זה, ולקח מיד רבו החלה השלימה והחצי חלה והחביאם תחת לבושו ויצא מבית הבעש"ט, והלך בהעיר מעזיבוז, ויצא אל מחוץ לעיר והלך להלן חוצה ע"פ דרך השדה, וכן הלך בבגדי שבת שלו. רק השטריימל לקחו מראשו ונשאו בידו, הלילה פרשה כנפיה ע"פ תבל וימש חושך. השליח הק' הזה הלך באישון לילה ע"פ השדה. הבעש"ט עדיין יושב בשלחנו הק' עם המסובין ח"ק שלו. ועומד בדיבורים אלו, לבטלא כל קליפין. כן כפל דיבורים האלו כמה וכמה פעמים, בקולי קולות, המסובין לא ידעי ולא הבינו מהות הענין, רק האמינו שמה שעושה רבם הק', כן נכון לעשות, הס"מ לא היה נייח לו הליכת המשולח הזה כמובן, השליח הלך לדרכו ליט נייע, פתאום התחיל לילך ע"ג חול וצרורות אבנים קטנים שהיה מפוזר על הדרך, וידוע שלהליך ע"ג חול וצרורית הוא קשה מאוד, השליח הבין היטב והרגיש שזה הוא מעשה שטן בכדי שימנע עי"ז ולא ילך, וכמו בעקידה שהלכו אברהם א' ויצחק א' והשטן עשה לפניהם נהר גדול כי' כדאיתא במדרש, כן הכא נמי השטן רוצה למנעו לכן לאומתי התחזק א"ע השליח הק' הזה והלך ע"ג החול בכל אמצות כח פיזור החול וצרורות היה ערך ב' מילין, ואח"ז היה דרך יבש וטוב לפניו, הוא הלך להלן, ועוד פעם ב' אירע לו כן שמפוזר חול הרבה על הדרך ועכ"ז לא פסק השליח מדרכו, והלך לאט לאט בכל התאמצות כח וריחמו עליו משמים ונפסק החיל מן