האוצר מספורי צדיקים כז

הנ"ל, ע"כ קראו הב"ד של מעלה את הס"מ, ושאלוהו, האם אתה מתיירא מהבעש"ט, השיב להם אני מתירא ממנו, אמרו לו הב"ד של מעלה, הנה תלמידו שהוא הרב בעיר פלונית הוא מסור בידך לעשות בו כרצונך ולא תירא מהבעש"ט אף שהוא תלמידו, ויוצא הוא מרשותו רשות רבו הבעש"ט ומסור לידך לעשות בו כרצונך, הס"מ נתמלא שמחה ע"ז, והתיישב בדעתו, הנה להמית את הרב זה אין זה דבר נפלא אעשה לו דבר היותר גרוע ומר ממוות, והיא לפתות אותו שימיר דת רח"ל, דרך הרב הזה היה להתפלל תפילת שחרית של שבת בביתו הסמוך לביהמ"ד שבעיר זו, ולעת הקריאה בס"ת היו מודיעים להרב, והיה הולך להביהמ"ד לשמוע קריאה בס"ת בצבור וגם מוסף התפ"ל עם הצבור ולאחר התפלה היו נכנסין כל הצבור לבית הרב עם הרב לומר לו, גוט שבת, כנהוג ועושין שם קדוש בביתו על היי"ש שהם הכינו מקודם ולאכול לעקח או פת כיסנין אחר שמוכן לפניהם, כן התנהגו בכל שבת ושבת לעשת כן, הרב בעצמו לא היה שותה יי"ש משקה המשכר, רק עשה קידוש על יין ושתה מעט, ואכל מעט, כהרגל תלמידי הבעש"ט הקדושים, להיות נזהר בכל עניני גשמיות להסתפק במעט וכמ"ש בספרי מוסר הק', וכמש"נ בכל דרכיך דעהו כו' כו'. ואז בשבת הזה שהבן טובים בכה קידש השבת על הפסק מחיתו, ונפסק עליו הדין בב"ד של מענה למסרו ליד הס"מ כנז"ל, אז באותו השבת בבקר התחיל להיות בוער בלבו הבערת אש, להמיר דת רח"ל, ומחמת גודל היקוד ותבערת אש שבלבו הסיר מעליו הטלית שהיו לובש. ושתה כוס גדול יי"ש שעמד לפניו על השלחן מוכן עבור הצבור. ולא פשט מעליו את הבגדי שבת, וכן רץ מביתו כמשתגע אל בית הכומר שישב מחוץ לעיר ובא לבית הכומר, הכומר בראותו את הרב מהעיר בא לביתו. והוא היה מכירו שהוא הוא הרב מהעיר. והולך מלובש בבגדי שבת, מסתמא קיבלו בכבוד. ושאל אותו מה עושה אצלו השיבו הרב שרוצה להמיר דתו תיכף הכומר השיב לו טוב הדבר, אך כעת איני מופנה לעסוק עמך בענין זה. כי צריכים לבוא אלי אדוינים גדולים חשובים ומכובדים. ע"כ לך אל חדר אחר של ביתי חדר הקטן שלי ושב שם זמן מועט, עד שהאדונים יסעו מביתי לדרכם, ואח"כ אקרא אותך לביתי לדבר עמך ולמלא רצונך. הכומר קרא אח משרתו ואמר לו לך נחה את האיש הזה שהוא הרב מהעיר הלזו. אל הבית קטן שלי שישב שם, ולא תמנע ממנו מאכל ומשקה כאשר יחפוץ. עד שאהיה מופנה ואז אקרא אותי לביתי לדבר עמו, כן הוה העכו"ם משרת הכומר הוליכו להחדר הזה והציג לפניו יי"ש הרבה ומאכלות אסורות לאכול ולשתות כרצונו. הרב הזה שתה שם עוד יי"ש הרבה בכיס גדול ואפשר אכל ג"כ כו'. עד שנשתכר והתחיל להקיא הרבה. כי לא הורגל בזה וטיכף את המלבושים שלו ונפל על הארץ ונרדם בשינה, הצבור נכנסו לבית הרב אחר התפלה. כהרגלם, הרב איננו התחילו לשאול ולחקור אנה הלך, נתוודע להם הדבר שהרב שלהם הלך לבית הכומר ורוצה ח"ו להשתמד. כולם צעקו מרה. והיה יללה בעיר כמובן: הרב זה ישן ע"ג קרקע ב' ג' שעות והקץ משנתו, הכומר לא היה מופנה עדיין, אש ההמרה בער בקרבו, וישתה עד יי"ש הרבה שעמד לפניו על השלחן, ונשתכר עוד הפעם. והקיא עוד הפעם, כי לא היה רגיל לשתות יי"ש הרבה ושכב עוד ע"ג קרקע בשם. הכלל היום פנה ושקעה החמה: דרך הבעש"ט הק' היה בכל סעודה שלישית של שבת קודש להביט על כל תלמידיו בכל מקומות מושבותיהם איך הוא מדרגתם בקדושה ולהעלותם כו' ואז בסעודה ג' של שבת הזה, בהביטו על כל תלמידיו ובהגיע עין קודשו על אותו תלמיד שלו. הוא הרב הנזכר ראה חשכות גדול שהוא משוקע בעומק הקליפה רח"ל. לכן הסיב ופנה דעת קדשו מהביט על תלמידים