האוצר מספורי צדיקים כו

כאן נמצא ספורים נפלאים אלה: 1) מופת מבהיל מהבעש"ט הק' אשר סיפר הצדיק ר"ש נחום דוב ז"ל חתן הקדוש אדמו"ר מסאדיגורע זי"ע 2) איך נתקרב הק' מפולאנאה אל הבעש"ט ז"ל. 3) מלידת הרה"ק ר' מענדעלע וויטעפסקער ז"ל 4) מהרב הק' מסדילקוב נכד הבעש"ט הק' ז"ל. ועוד מעשיות נפלאים ונעימים. י) מעשה הנוראה הלזו שאציע לפניך קורא נעים סיפרה הרה"ק ר"ש נחום דוב זצ"ל חתן אדמו"ר הה"ק מס"ג זצ"ל זי"ע והיא אנשי עיר קטנה כמדומה ממדינת ליטא. באו אל הבעש"ט הק' זצ"ל לבקשו שיתן להם לעירם את אחד מתלמידיו הק' שיהיה להם רב ומו"ץ בעירם, והם יקצבו לו פרנסתו כראוי לו וינהגו בו כבוד לציית אותו בכל מילי, הבעש"ט הק' נעתר להם ובחר את א' מתלמידיו ושלח אותו לעירם לרב ומורה הרב זה בא לשם ונתיישב בעירם ונהגו בו כבוד ומורא כדבעי. הרב זה התחיל להשגיח במילי דמתא ועל עניני צדקות של העיר. ראה שרוב אנשי העיר הם עניים וא"א להעמיס עליהם עול שיוסיפו ליתן על איזה צדקה שרצה הוא. נתן דעתו לחפש איזה מבוא על הצדקה שרצה שיתנהג בהעיר. בעיר הלזו דר שם איש א' בן טובים ובר אוריין לא היה לו שום מסחר להתפרנס מזה רק מה שקיבצו עבורו מאנשי העיר בכל שבוע סך הגון, מזה התפרנס, והיה מתעסק בזה איש א' מיוחד. שבכל שבוע ושבוע היה הולך לקבץ מכל בני העיר סך קצוב מכל או"א והיה מביא את המקבץ להאיש הזה. מזה התפרנס האיש הזה עם ב"ב. בהתודע להרב ד"ז, לא הוטב בעיניו הדבר הזה, כי כשאמר לאנשי העיר להוסיף ולחזק דבר פלוני. השיבו לו שאין ביכולתם ליתן יותר ודי להם בזה שנותנים והבן טובים חק קצוב בכל שבוע. ויותר אין בכחם ליתן. הקפיד הרב ע"ז ואמר להם שחוות דעתו שיותר טוב לגרע מאומה מהבן טובים. כי יחיד הוא ולהוסיף על ענין צדקה דרבים, דיבורי הרב אלו גרמו להקר את אנשי העיר בנתינה זו להבן טובים. והתחילו לפחות לו מעט מעט בכל שבוע, אותו השליח שהלך לקבץ עבור הבן טובים הנ"ל ראה שבכל שבוע פוחת והולך הקיבוץ. ולא יועילו דיבוריו. לכן פסק מלילך לגמרי, פ"א יום ה' באתה אשת הבן טובים הנ"ל אליו להביהמ"ד שישב שם. ותבעה אותו שיתן לה על צורכי שבת כנהוג. ולא היה לו שום מעות ליתן לה. ומגודל דאבון לבו ע"ז, התחיל לבכות במר לב, הדמעות שלו בקעו רקיעים ועלו למרום ונעשה קטרוג גדול על הרב הזה כי הוא הגורם בהפסק נתינת אנשי העיר. כנז"ל. ועוד היה קטרוג על הרב הזה עוד מקודם. כי מקודם איזו ימים באו לדין לפני הרב, ב' אנשים, בקובלנא על שא' מהם השיג גבול חבירו בחזקת רחיים או אורענדא שהחזיק מכבר וזה שכר את העסק מהאדון באיזה הוספה. וקיפח פרנסת חבירו. והרב היקל מעט בזה ולא צעק בקולי קולות ע"ז להוכיחו ולמחות בידו שלא יעשה זה, ואלו היה מוחה בידו בכל כחו היה ציית לו, אלו שני קטרוגין היו על הרב הזה לפני הב"ד של מעלה, מענין השגת גבול שלא מיתה כראוי, ועל הפסק פרנסת הבן טובים שנפסק בגרמתו, ונתחזק הקטרוג על הרב