האוצר מספורי צדיקים כד

המשולחים עם הבעה"ב שלשתן הלכו ופתחו הדלת של המרתף והתחילו לירד חול המרתף במדריגות שהיו שם. ובעוד שירדו הם בא האברך הנ"ל נגדם מתוך המרתף מלובש בטלית ותפלין, , ונתן להם שלום. או הם נתנו לו שלום, והתחילו לקרותו, רבי, והציעו מבוקשם ממנו שרוצים שיסע עמהם לעירם להיות להם לרב ואב"ד. והם יתנו לי בכל שבוע שכר קצוב בריוח ובכבוד. כמה שירצה. האברך השיב להם. הנה מרוצה אני להיות אצליכם לרב ומורה. אך ליסע תיכף עמכם זה בלתי אפשר מטעם הכמוס עמדי רק על יום פלוני בחודש פלוני אני מבטיחכם לבוא לעירכם, ונפרד מהם ונכנס למקומו אל תוך המרתף וצוה לבעה"ב לסגור והדלת מבחוץ. כמקודם. המשולחים חזרו להבית ונסעו לעירם בשמחה רבה. מזה שהקרה ה' לפניהם רב גדול וקדיש עליון ואיש אלהים, יותר ויותר ממה שדימו להיות, בהגיע יום המוגבל שהגביל להם הרב הנ"ל לבוא, כל גדולי העיר נסעו ויצאו לקראתו לקבל אותו לעירם בכבוד כאשר יאות לכבודו כן הוה הרב הנ"ל בא ביום ההוא אל עירם. כל בני העיר הכניסוהו לעירם בכבוד גדול אל בית המכובד שהכינו עבורו. ובפרט ששמעו מהמשולחים גודל הנוראות עבורו בענין ישיבתו וטמינתו במרתף שנראה גודל קדרושתו ושהוא איש אלהים כו' כו' לכן נהגו בו כבוד ומרא והוא היה להם לרב ואב"ד והן במילי דשמיא והן במילי דעלמא צייתו לו ולא מרו את דברו כי ראו שכל מה שגוזר ואומר כן יקום הן לטוב הן למוטב כו'. וגם התחילו לנסוע ולבוא אליו ממק"א לקבל ברכותיו כי נתפרסם שמעו הטוב למרחוק כו' כו' נחזור לענין ראשון, האשה הנ"ל אמו של הרב ישבה עגונה וגלמודה זמן רב. ולא היה יכול שום רב גאון להתירה מכבלי עיגונה. והיתה בוכה ומייללת על וימי נעוריה וכל העשרות שהיה לה לא היה נייח לה. ממש חייה אינם חיים. וכששמעה שנתקבל לעיר פלונית רב א' גדול ומהולל מפורסם לאיש מופת כו' עלה על דעתה לנסוע אליו ולהציע מבוקשה לפניו אולי תתעזר על ידו, ויברך אותה שיבוא בעלה אליה בקרב, או יודיע לה היכן מקום בעלה כו', כן עשתה ונסעה לעיר פלונית ונתאכסנה שם באיזה אכסניא גדולה לפי ערכה. שם חקרה ודרשה מהבעה"ב ומאנשי ביתו על מהות הרב שלהם. מה הוא. אם אמת השמיעה ששמעה מספרים עליו נפלאות. הבעה"ב סיפר איזו ענינים נפלאים אשר ראו עיניו. מהרב שלהם, וזה לא כבר שנתקבל לעירם לרב ואב"ד והוא קדוש עליון. ושכל הבאים אליו הצריכים ישועה. נושעים הם בברכותיו ע"כ יעץ אותה ג"כ שתלך אליו וליתן להגבאים שלו סך הגון, שיניחו אותה לכנוס להרב כו'. הנה הרב, ראה ברוה"ק שאמו באתה לכאן ורוצה לכנוס אליו, קרא להגבאים שלו ופקד עליהם באזהרה גדולה, אשר אם תבוא אליהם אשה אחת נגידה וסימניה כך וכך ותרצה לכנוס בתוך הבאים. אל חדר הרב. לא יניחו אותה לכנוס לפניו. בשום אופן בעולם. ואפילו אם תבכה ותפציר בהם, ואפילו אם תרבה להם מוהר ומתן סך רב. בשום אופן בעולם לא יניחו אותה לכנוס לפניו. מטעם הכמוס אשר לו בזה. והזהיר אותם על זה מאוד מאוד, כן הוה, האשה הלבשה א"ע בגדים חשובים כערכה בעשרות והלכה לבית הרב, וביקשה מהגבאים שיכניסו אותה לפני הרב ותתן להם מתן הגון, הם הרחיקו אותה ולא הניחו אותה לכנוס. היא ראתה שכל האנשים ונשים נכנסים באין מונע, והיא לא, מובן שזה היה לה לדאבון נפשה ובכתה לפניהם, למה אהיה גרוע מכל בני ישראל ובנות ישראל כי'. הגבאים הוכרחו לגלות לה. שכן פקד עליהם הרב הק' בתוקף אזהרה. ומצדינו אין מניעה, אדרבא היו מניחים אותה לכנס קודם כל הבאים אך מה יעשו כי יראים אנו לעבור על פקודת הרב. ואין בידינו להושיעכם. האשה הזו במר נפשה חזרה לאכסניא שלה וסיפרה שם גודל צערה בזה ומחמת גודל הרחמנות יעץ אותה הבעה"ב שלה להפשיט מעליה בגדיה החשובים ותלבש בגדי עניים כל