האוצר מספורי צדיקים כא

ולשכור לו מינקת עד הגמלו ואח"כ יחזיקנו בביתו כבן ממש במאכל ובמשתה וכסות, ולשכור לו מלמד עד שיגדל הילד ויהיה לאיש. ובעבור עול טיפול הילד והוצאות של הילד יקח לו המוצא התינוק הזה סך מחצה מעות מהנמצא בהארגז פה, ומחצה הב' שייך להילד זה. ואם ירצה להיות בבית המוצאו הרי טוב. ואם ירצה הילד לילך לו הרשות בידו ויקח לו הילד מחצה ממעות שלו וילך לו, ע"כ המכתב, ותיכף כשנולד להאחות הילד הזה, והיה בן זכר, הניחו הילד לתוך הארגז עם הסך מעות הרשום בהמכתב ואת המכתב, הניחו הכל לתוך הארגז ושלחו את הארגז עם כל הנ"ל ביד איש עתי, ופקדו עליו ליסע תיכף הלילה זו להעיר הסמוכה להם ולהניח הארגז אצל פתח ביהמ"ד דשם בחוץ, ומי מבני העיר שיקדים לבוא להביהמ"ד באשמורת הבוקר ימצא הארגז הזה, ומסתמא יתנהג עם הילד הזה ככתוב בהמכתב, כן הוה השליח הוליך את הארגז עם הילד ועם כל הנ"ל ובא באישון לילה אל העיר הסמוכה והניח הארגז אצל פתח ביהמ"ד והלך לו משם על אכסניא ללון שם, ויהי באשמורת הבוקר הלך מלמד אחד אל הביהמ"ד, ומצא הארגז הנ"ל עם כל הנ"ל, והקול נשמע בהעיר זו בבוקר מהפלא הזה, השליח במכוון עיכב א"ע באכסניא שם בכדי שיתוודע לו מזה, וכן הוה ששמע מה שמספרים בכל העיר הפלא הזה שמלמד פלוני מצא ארגז א' ובתוכו מונח תינוק א' עם סך מעות, השליח עשה אא"ע כמחריש, ונסע לביתו לעירו והגיד למשלחו, (אבי הילד הזה) שקיים הכל כנז"ל, והמוצא התינוק הוא מלמד ואיש אמונה, מובן שהיה לו תשובה זו לנח"ר, המלמד המוצא קיים ככל הכתוב בהמכתב, שכר לו מינקת, ומל התינוק בזמנו כדת, הילד נתגדל בביתו כאחד מבניו, והולד לא ידע מאומה מכ"ז, והיה סבור שהוא בן המלמד, אחר ג' שנים ללידתו שכר לו מלמד תינוקות ואח"כ מלמד אחר הגדול יותר וכו', הילד הזה היה בעל מוח גדול וחריף עצום עד שבהמשך זמן מועט נתעלה על כל ילדי בני העיר בלימוד בחריפות עצום, וכולם היו נגדו כאין, מובן שהיה קנאה גדולה לכל ילדי בני העיר נגד הנער הזה, ואירע שהיה לנער הזה מריבה עם נער אחר מבני העיר, עי"ז גילה לו הנער ההוא לנער זה את הכל ואמר לו. אל תדמה בנפשך שאתה הוא בן המלמד פלוני, לא. לא. אתה ממזר ואסופי מן השוק והמלמד מצא אותך מונח בארגז אצל ביהמ"ד, שכן שמעתי מאבי ועוד משאר אנשים מפה, שכן הוא האמת, הנער הזה בשמעו דברי הנער האחר עבורו נכנסו הדיבורים לחדרי בטנו ליתן אומן לד"ז, כי דבר פלא כזו אי אפשר לבדות מהלב, הלך לבית אביו, ובכה לפניו, מה זה שהנער פלוני ביזה אותו בבזיון גדול כזה, שאני ממזר, ואני אסופי מן השוק ולא בנך אני, אין זה דבר ריק, הגד לי האמת ולא תכחד ממני מאומה, המלמד מתחלה כיחש לו ואמר לו שהוא בנו באמת והנער הזה הוציא שם רע, אכן הנער הוה הבין בחכמתו שיש דברים בגו והפציר בהמלמד הזה מאוד שיגיד לו האמת, המלמד הודה לו את הכל והראה להנער זה את המכתב הזה שהיה גנוז אצלו שהיה מונח בתוך הארגז הנמצא כנז"ל, הילד הזה נבהל ונרעש מאוד מזה בהיודע לו שהוא אסופי מן השוק, וממזר הוא, התיישב הנער בדעתו, ואמר להמלמד הנה רצוני לילך לי מביתך, וקח לך מחצה מעות מהסך שהיה מונח בארגז ככתוב בהמכתב, ומחצה הב' אקח עמדי ואלך לי, המלמד לא סרב בזה ולא עיכב בידו ולקח לו הנער את חצי המעות והלך לו, ובא לישיבה גדולה ולמד שם. לא גילה לשום בן אדם מי הוא, ובמשך זמן מועט נתעלה על כל תלמידי הישיבה בחריפות ובקיאות משם הלך לו לישיבה היותר גדולה, וישב שם ג"כ איזה זמן ולמד שם לימודים גדולים ונעשה חריף גדול ועילוי וברי בש"ס ופוסקים בנגלה ובנסתר: עתה נתחיל לדבר מהאשה הנ"ל אם האברך הנ"ל כנזכר לעיל, הנה האשה זו עקרה דירתה מעיר אחיה הנ"ל