האוצר מספורי צדיקים יט

לה' הם חסרים מטוב עוה"ז, והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, פי' רשעים. יעמד חי. פי' שיש להם כל טוב. לפני ה', היינו שהם אומרים שהם לפני ה'. שיש להם הנאמנות. מיין עהרון ווארט הוא אמת ולא ישנה בשום אופן, והחסיד הוא מאשעניק וכו': ו) ד"ז סיפר הרה"צ וכו' ה"ר ישראל נ"י ממעזיבוז. ששמע זה מדודו הרה"ק צי"ע אדמו"ר זצ"ל מטשארטקוב. וזה תוארה. הרב הגאון הק' מפולנאה בעהמ"ח ספר הק' תולדות י"י תחלה לא האמין כלל בהבעש"ט הק' זצ"ל. אדרבא היה מתנגד גדול. וגם בבוא הבעש"ט הק' לעירו של הרב הנ"ל לא הלך הרב ז"ל אפילו לקבל שלום מהבעש"ט הק'. פ"א אירע שנגיד א' נכבד משם עשה נשואין לבתו והיה מקורב אל הבעש"ט הק' ביקש את רבו הבעש"ט הק' לטרוח ולבוא על חתונת בתו, הבעש"ט הק' נעתר לו ובא לביתו על החתונה הנגיד הזה אהב גם את הרב מפולנאה. הלך להרב והפציר בו שעכ"פ ילך פ"א לביתו לקבל שלום מרבו הבעש"ט הק' שיהי' לו זה לכבוד. הרב מילא בקשתו והלך לבית הנגיד לקבל שלים מהבעש"ט הק'. ובעת קבלת שלום הסב הרב את פניו שלא להסתכל הרבה בצורת הבעש"ט הק'. הבעש"ט סיפר להרב מעשה בזה הלשון. פולנאהר רב הערט מית אויס איך בין אמאל גיפארין אין ווייג. מיט ג' סוסים. א היה גנאדיא א' היה קארא, א' היה קאשטין, האבין זיי ניט גיקענט מאהיטין איז מיר אקעגין גיקימין א' גוי אין האט מיר גיזאגט א רפואה, האב איך גיטוהין די רפואה, האבין ייי אנגיהויבין צי מאהיטין, ותיכף אח"כ סיפר הבעש"ט הק' עוד הפעם מעשה זו להרב, בהרמה קול יותר מבראשונה, אח"כ תיכף הרים הבעש"ט הק' קולו יותר וסיפר לו מעשה זו פעם שלישית ואחר שסיים אמר לו בזה"ל, פולנאהר רב הערט איר, השיב לו הרב, יאה רבי איך הער, מובן מזה שהרגיש הרב את פנימיות של מעשה זו והסוד הגנוז במעשה הלזו ובזה התחיל לקרותו רבי ואז באתה לפני הבעש"ט הק' אשה אחת ובכתה לפניו מאוד, איך שהיא עגונה זה ערך עשרים שנים שבעלה נעלם מאתה ואינה יודעת היכן הוא ואם הוא חי או מת הבעש"ט לא השיב לה עדיין כלום, רק הלך לבית הכסא ושהה שם מינוטין אחדים וחזר להבית ואמר להאשה אל תבכי, בעלך הוא במקום פלוני, ער האט זיך כופר ויו עהין, ער איז א קאטשיר אצל האדון פלוני, פאהר אהין וועט ער דיך גטין ואח"כ נטול את ידיו הבעש"ט, הרב מפולנאה ראה כ"ז ותמה ע"ז מאוד. תרי תמיהי, א'. שהלך לבית הכסא ובא והגיד לה, למה לא הגיד לה בהיותו בביתו, ב' שלא נטל את ידיו והגיד לה קודם נט"י, שאל הרב את הבעש"ט לתרץ לו ב' תמיהות אלו, השיב לו הבעש"ט הק' הנה חפשתי את בעלה בסיטרא דקדושה ולא מצאתיו, הבנתי שהוא בסיטרא דטומאה, לכן הלכתי לבית הכסא וחפשתי אותו בסט"א ומצאתי אותו שם שכפר א"ע וכו' ולא רציתי לדבר ממנו אחר נט"י, ע"כ המעשה הנפלאה הזו: ח) שמעתי מהנכבד המופל' ה"ר אייזיקל נ"י מט טוייעוו, בעיר טויעיו היה נכבד א' שמו ה"ר שבתי והיה חשוך מבנים, והיה מקורב אל הבעש"ט הק' זצ"ל. מובן הדבר שבכל עת בואו לרבו הק' הפציר בו לברכו שיפקד להוליד בנים, הבעש"ט דחהו בכל פעם ואמר לו שא"צ להפצירו ע"ז. אלו הייתי יודע שאתה ראוי לכך הייתי מברכך בזה, אעפ"כ הפציר ברבו מאוד עד שריחם עליו רבו הק' והבטיחו אשתו. נתעברה ותלד בת אחת יפת תואר מאד מאוד, מובן שה"ר שבתי שמח בזה מאוד, הנערה זו פ"א נחלשה מאוד עד קרוב למיתה, ה"ר שבתי הנ"ל שלח להבעש"ט וביקשו שיטריח לבוא לביתו, הבעש"ט בא לביתו, נתן לו הר"ש חדר מיוחד בביתו להבעש"ט כראוי לו, בבוא הבעש"ט לביתו מתה הנערה החולנית והשכיבוה על הקרקע, גודל היללה שהיה בבית ה"ר שבתי מובן הבעש"ט נכנס לחדר המת עם א' ממקורביו ועמד