האוצר מספורי צדיקים קנג

סיפר לי הרב הג' והחסיד ר' ישראל יעקב שי' אבד"ק סאדאוונע איך שהוא הי' לו מעשה אצל רבינו הקדוש בעל ת"ש הנ"ל שזוגתו היתה בחודש החמישי לעיבורה ונעשה שופעת דם ר"ל והיתה בסכנה גדולה מאוד וכל הרופאים אמרו שצריכה להיות בכ"ז העיבור בהשפיטאהל עד שתלד ונסע לרבינו הק' הנ"ל וציווה לו לילך עוד אל דאקטיר אחד ואמר לו זה הדאקטיר אשר אם קשה לו הדבר שתהי' בהשפיטאהל זמן רב כזה יתן לה רפואות ע"ז הזמן וכשיגיע זמן הלידה אזי בלי שינוי מוכרחת להיות בשפיטאהל ואם לאו אינו מבטיח לה על חיי' והנה כאשר קרבו הימים ונסע לאלכסנדר ובכה מאוד לפני רבינו הקדוש לאשר שאין לו כח לזה הן עם מעות והן עם שאר ענינים ולקח ח"י רו"כ והניח לפניו ואמר תעשו מה שתרצו עם זה המעות ואני איני יכול לעשות יותר והשי"ת יעזור. לי בזכות תפילתכם אמר לו רבינו הק' מה תרצה ממני אולם הוא באחת ואומר שאין יודע כלום כי לא יכול לעשות יותר רק מכאן תהי' לו הישועה ולקח פרידת שלום ונסע לביתו ועזר השי"ת שילדה בביתה ובנקל כ"כ עד שכמעט לא הספיקו לקרות המילדת וילדה ואמר אח"כ רבינו הק' להרב הגאון והחסיד מסטריקוב זצ"ל בזהל"ק זה הליטוואק משך הישועה מן השמים ע"י האמונה שלו: כה) סיפר לי איש חסיד ואמת שהוא הי' נוסע לרבינו הקדוש בעל ישמח ישראל זצללה"ה ולפעמים נסע גם לרבי אחר ואחר הסתלקותו של רבינו הק' בעל י"י נסע לרבינו הק' בעל ת"ש הנ"ל והי' פעם ש"ח אצלו ובחזרתו לביתו התחיל לכאוב לו כל השניים ר"ל ביסורים קשים אין לשער ולא הי' יכול לישן כל הלילה מרוב היסורים ר"ל עד שמעט קודם אור היום ישן מעט וחלם לו שרבינו הק' בעל ת"ש הנ"ל עומד אצלו ושואל לו מה כואב לך כ"כ ובכה לפניו אשר כך השניים כואבים לו עד אשר אין בכוחו לסבול עוד את היסורים ונתן רבינו הקדוש אצבעו לתוך פיו והניח לו על השניים בצד אחד ומיד פסק היסורים ממנו בצד זה ורצה רבינו הק' גם לתחוב אצבעו לצד השני והי' מדמה לו אשר שהרבי שהי' נסע גם לו לפעמים לא הניחו ותיכף הקיץ משנתו וכן הוה כי צד זה שהניח רבינו הק' את ידו לא כאב לו עוד כלום והצד השני הי' כואב לו עוד זמן רב: והנה גם כאן ראיתי להביא איזה מאמרי קודש מספרו הקדוש של אדמו"ר הקדוש הנ"ל ספה"ק תפארת שמואל ג"כ בקיצור ולהלהיב בזה לבות אחב"י לעבודת הבורא ית"ש: כו) הנה על פסוק בפ' שמות וירא מלאך ד' וכו' מתוך הסנה אמר המדרש הה"ד אני ישינה ולבי ער ויל"ד מאי שייכות זל"ז ואמר רבינו הק' ט"ז דהנה ידוע דישראל נדונים על העתיד אף שעתה אינם ראוים לישועה כיון שעתידים להיות ראוים ישלח להם השי"ת ישועה ובאוה"ע אינו כן והטעם שבישראל הנקודה והפנימיות שבלב טוב מאוד ורק החומר החיצון נתקלקל לכן מוכנים הם לטוב שיגבור החלק הפנימי ויהי' כולו טוב אבל האוה"ע השורש שלהם בלבם הוא רע ואינם מוכנים כלל להטיב לכן נידונים לפי שעה וז"ש המדרש וירא מלאך ד' וכו' מתוך הסנה אף שהיו ישראל אז בבחי' סנה שאינו עושה פירות וערום מן המצות עכ"ז עמדה להם זכות שיקבלו לעתיד התוה"ק לכן ראוים לישועה עתה ומביא הפסוק אני ישינה ולבי פר היינו אף שישינה אני מן המצות עכ"ז לבי ער קול דודי דופק על לבי וראוי' אני לגאולה: