האוצר מספורי צדיקים יד

מה לאכול בבית האדון שלך. כל מיני מאכלות אסורות וכו'. ואתה באת אלי באישון לילה להקיצני ולצערני. שאפתח לך. לך לך למקומך. כו'. הוא. אחר שועדנו שנהפך לאיש אחר. בעל תשובה גמור וצדיק גמור. לא חרה אפו עליה ועל חרופין וגידופין שחירפה וגידפה אותו. אדרבא חשב בדעתו שהיא תצדק בדבריה כי אינה יודעת רק ממעשיו הרעים הקודמים. התחיל לבקשה בתחנונים ובדברי ריצוי מבחוץ בעמדו אצל החלון. ואמר לה. הלא שבת הוא כעת. אבקשך שתעשה זאת לכבוד שבת ופתח לי הדלת ואכנוס לביתי. לעשות קידוש כדת ולאכול לכבוד שבת. היא. ששמע' במטתה שמזכיר שם השבת כמה פעמים. ומדבר בנחת וקול דממה. לא כמו שהורגלה עמו מקודם. נפל ספק בלבה. אולי זה אינו בעלה ורק הקול נדמה לה שהוא בעלה והיתה יראה לפתוח לו. הוא עומד בחוץ. ודופק בחלון בדברי נחת. לפתוח לו הדלת התיישבה בדעתה כן. מוכרחני לפתוח לו. רק כשירצה מה לאכול לא תביא אליו בעצמה את הלחם והתבשיל. רק להגיד לו שיקח לו בעצמו את הלחם והתבשילין מהמקומות שהגיד לו שמונחים שם. והיה אם יקח בעצמו את הכל הרי מוכח שאינו איש זר רק בעלה הוא זה כשידע לחפש בחושך וליקח לו כן הוה. פתחה לו. הוא נכנס לביתו. ואמר לה. גוט שבת כנהוג מנהג יהודים. והתחיל לומר שלום עליכם וגו'. מה שזה כבר שלא שמעה ממנו דיבורים כאלו. ולקח לו היין שהגידה לו היכן הוא עומד. וקידש על היין. וכן לקח לו את הלחם ושאר מיני מאכל שהגידה לו ממטתה היכן הם מונחים ואכל ובירך ביהמ"ז כד"ת והלך לישן על הארץ בביתו כדרך בעל תשובה. היא. נדדה שנתה ממנה שקיותה שיאיר היום לראותו. האיר היום והוא ישן על הארץ. אשתו ראתה כי זה הוא בעלה. הוא הקיץ משנתו. והלך לטבול לכבוד שבת ובא לביתו ולקח הטלית והלך לביהכ"נ להתפלל. אחר התפלה בא לביתו. ואמר לה גוט שבת ואכל סעודת שבת כראוי לו. היא שאלה אותו על החדשות שרואה בו. השיב לה שאחר השבת יספר לה הכל ועתה אין הזמן לדבר הרבה באינו נחוץ לצורך השבת. כל זה היה לפלא גדול בעיניה. במוצ"ש סיפר לה קצת מה שעבר עליו בשבוע זו ושרצונו למכור את ביתו הלז ולקנות להם בית קטן אחד אצל המרחץ. מבלי הגיד לה טעם הדבר ותוכן הענין, אבל היא לא רצתה להסכים לו בזה. אכן מחמת גודל הפצרה שהפציר בה ע"ז ואולי היה מגלה לה מקצת במקצת ממה שעבר עליו לכן הסכימה ג"כ על זה למכור ביתם ולקנות או לשכור להם בית אצל המרחץ. כמו שנפקד ע"ז מאליהו הנביא ז"ל. שום בן אדם זולתם לא ידעו מכל הנ"ל. הרב האב"ד מלעמבריג דרכו היה לקום חצי לילה כמנהג בשנות קדם. פ"א בקומו בחצות לילה. הקיץ את השמש שלו משנתו שילך עמו למקווה בצוותא וילכו שניהם יחדיו. בהגיעם סמוך להמרחץ ראה הרב שאור הנר מאיר בבית א' סמוך להמרחץ. שלח הרב את השמש לראות מה עושים שם בבית הזה אחר חצי לילה. כי חשש אולי עושים שם איזה עבירה ח"ו השמש דפק בדלת לפתוח לו. ופתחו לו וראה שחייט א' יושב ותופר ומתקן איזה מלבוש. השמש יצא והגיד להרב שחייט א' יושב שם ומתקן איזה מלבוש. הרב הלך לו להמרחץ וטבל וחזר לביתו. אחר איזו ימים הלך הרב עוד הפעם למקווה אחרי חצי לילה. עם שמש שלו. כן הוה כמקודם כשהגיעו סמוך לבית זה וראו שנר מאיר בתוך הבית הזה. שלח עוד הרב את השמש לראות כו' וכן ראה עוד הפעם שחייט א' יושב ותופר ומתקן איזה מלבוש, השמש. יצא אל הרב והגיד לו ג"כ כנז"ל, וכן הוה אחר איזה ימים גם פעם השלישי כו'. להרב הזה היה תמוה בזה בלבו. שאין זה דבר פשוט. לכן נכנס הוא בעצמו אל הבית. בבואו להבית היה חושך בבית והיה זה לפלא בעיניו. כי מתחלה קודם שנתקרב אל הבית ראה שהיה מאיר בתוך הבית כמו אור נר. ועתה בבואו הביתה איני רואה כלום רק חושך בהבית. הלא דבר