האוצר מספורי צדיקים קכט

שומעים זאת ושחקו כמו ששמעו "לבדחן אחר האומר בדחנות והאיך טח מראות עיניהם ולא יבינו כל זאת מאוד הי' לבי כואב לי על זאת ומה הי' לי לעשות לא הי' לי שום עצה ויראתי לגלות זאת כי ראיתי אשר גדולי הצדיקים היושבים על השולחן לא גילו והאיך אני אגלה [כי בגודל ענותנותו הי' מחזיק א"ע לשפל מאוד כידוע] כן סיפר הה"ק מגאסטענין הנ"ל. מזה נוכל לראות גודל קדושת רבינו הנ"ל: צט) פעם אחת סיפר רבינו הקדוש הנ"ל בעת שהי' רבי ואמר כך בזה לשון קדשו. הנה ידעתי עוד בפרשיסחא שאהי' רבי הנה פעם אחת נכנסו לחדר רבינו הקדוש מפרשיסחא מורי רבינו מקאצק ומורי רבינו מגור ואני ונכנסנו שלשתנו לרבינו הקדוש הרבי ר"ב וכאשר באנו אצלו פתח בדברי קדשו "נו נו בלוז רעביס' והבנתי אז שגם אני יהי' רבי ואח"כ אמר רבינו הקדוש לנו לכו והתפללו מעריב ותבוא אחר מעריב ונשתה מעט יי"ש והלכנו מחדרו הקדוש להביהמ"ד ופתח רבינו הקדוש מקאצק בדברי קדשו ונאנח מאוד וצעק בקול. הרבי ציווה להתפלל מערב ובאיזה אנפין נתפלל מערב. כך צעק כמה פעמים והלך לזוית אחת מהביהמ"ד ועמד להתפלל בהתלהבות ועצומה מאוד ובקדושה גדולה אין לשער ואין לספר. ורבינו הקדוש מגור עמד א"ע בזוית אחרת והתפלל שם בגודל הכנעה ובבכי' רבה ובשברון כל עצמותיו ובכפיפת ראש וקומה כמעט שלא נשאר אבר שלם ובו ובמסירת הנפש, והנה כאשר אני ראיתי זאת מהם עמדתי נבהל ומשתומם ואמרתי מה אני ומה חיי ואמרתי בלבי גאוני וקדושי ארץ כאלה יחרדו ויפחדו מציווי רבינו הקדוש אשר ציווה לההפלל ויתפללו כך במסירת הנפש ומה יעשה שפל כמוני, ומרוב צערי ויגוני לא יכולתי לפתוח פי ונשארתי דומם ועומד ומשתומם ולא ידעתי מה לעשות ואח"כ נתיישבת הנה בע"כ אני מוכרת להתפלל ומה אעשה. ועמדתי אצל הכותל והתחלתי להתפלל בהכנעה כאיש פשוט ואמרתי והוא רחום. יכפר עון. ולא ישחית עד שגמרתי את תפילתי והלכנו כלנו לרבינו הקדוש וכאשר דרכנו רק מל מפתן חדרי הקדוש אמר רבינו "נו נו העניעל האסט דיא גימאנט אמעריב" נראה מזה האיך התלמידים הקדושים הללו הי' להם אימת רבם. גם סיפרו לי אנשים שהיו בראדזאמין אצל הה"ק סבא קדישא הרבי ר' יעקלע זצללה"ה. והנה כשהזכיר שמו הקדוש של רבינו מפרשיסחא אמר בז"ל "דער הייליגער רבי. מיין רבי". וצעק בקול ועמד מכסאו דער רבי ר' בונם כך הי' דרכו תמיד כשאמר תורה משמו הקדוש. פ"א לאחר הסתלקות רבינו הקדוש מפרשיסחא הרבה שנים והרבנית הצדיקית רבקהלע אשתו של רבינו הקדוש מפרשיסחא נסעה פ"א לראדזימין לראות עם הה"ק ר"י, ובאתה בלילה לראדזימין. והיתה גשם שוטף וחושך ואפלה ולא ידעה האיך לילך וללון. והנה ראתה בבית אחד מאיר נר והלכה להבית שם וראתה שהב"ב נעורים ויושבים ובוכים. ושאלה אותם מה זאת והשיבו לה שהתינוק שלהם חולה ושהרופאים אומרים נואש ר"ל וביקשה מהם אשר יניחו אותה ללון שם ולא רצו בשום אופן באמרם שלא יוכלו לעשות בעבור שהתינוק חולה כ"כ והיא פייסה אותם ודיברה על לבם ואמרה ראו נא אשר יעזור השי"ת שהתינוק יתרפא עד שנתפייסו והניחה לה שתלין, ובבוקר הלכה לבית הרבי וביקשה מהמשמשים שינוחו אותה לילך להרבי ובשום אופן לא הניחוה כידוע אשר המה רק בצע כסף לקחו ובאשה הזאת ראו שלא ישיגו כלום לכן לא הניחוה לילך להרבי ושהתה שם איזה שעות עד שבקשה מהמשמש שילך להרבי ויאמר לו שהאשה אחת יש כאן ושמה רבקה, וכן עשה