האוצר מספורי צדיקים יא

המלך ההוא המלך קיבלו בסבר פנים יפות ושאלו אם אפשר הדבר להביא לו למדינתו כאן ג' מאות אנשים יהודים כמוהו שיתיישבו בכאן ויתן לו בעד כל איש ואיש שלש מאות אדומים. כי מאוד הוטב בעיניו דבריו ותפלתו ששמע ודימה שכמוהו הם כל היהודים. הדייטשל השיבו בחכמה לאמר. אדוני המלך מחמת ב' טעמים לא אוכל עשות כן. א' שאין אני שר ומושל עליהם שאוכל לפקוד עליהם שיעקרו מקומם לבוא להתיישב בכאן הב'. אלו היה רצון ה' שידורו יהודים במדינתך כאן היו הולכים לפה בכבלי ברזל בעל כרחם. ומאחר שאין במדינתך פה שום יהודי. הרי שאין רצון ה' שידורו יהודים בכאן לכן אי אפשר שימולא רצונך בזה. הוטב התשובה בעיני המלך ופטרו לשלום. הדייטשל נסע לו משם ובקרב בא לכאן לביתו ונכנס לקבל שלום מחותנו הבעש"ט הק' זצ"ל. הבעש"ט נתן לו שלום בגודל חביבות ואמר לו היטבת במה שהשבת למלך ההוא. ידוע תדעו שבמקום ההוא היו שם ניצוצות הק' הרבה מאוד. ואלו לא היית שם היו מוכרחים עם בני ישראל לילך להמקום ההוא בע"כ בכבלי ברזל. אכן ע"י שהיית שם בר"ה במקום ההוא ובכח תפלתך שם בכוונה גדילה וכו' העלית משם כל הניצוצים הק' ההם אשר בשם וא"צ עוד שיהיו שם בני ישראל להעלות הנו"ק. כי כבר נתעלו כולם על ידך ועד ביאת הגואל לא ידורו יהודים שם כי אין צורך להם עוד בשם ע"כ המעשה הנוראה ושמעתיה מאיש אמונים ה"ר ישראל נכד הרה"ק ה"ר רפאל זצ"ל מבערשיט יצ"ו. [אמר המאסף. הנה מצאתי בספר מדרש תלפיות ענף גלות (דף קפט ב) כתוב לאמר שאחד מהיהודים בבואו למקום הגלות הו"ל כאלו כל ישראל הם שם בגלות ויוכל ללקט משם כל האורות ניצוצות הק' כאלו כל ישראל כו'. הרי ממש מכיון כמ"ש ה"ק הבעש"ט זצ"ל הנזכר]: ב . מעשה נוראה שאירע בק"ק לעמבריג שסיפר לי הנכבד ה"ר ישראל הנ"ל והורשמה מעשה זו בהפינקס כנהוג בשנים קדם שכל דבר נפלא הרשם בפינקס לזכרון עולם. חייט א' בלעמבריג שלא היה בעל מלאכה טוב. ולא הספיק לו מלאכתו לפרנסתו נתפתה ביצרו לקרב א"ע לאיזה חצר מהאדונים. שרי פולין. והוא היה יכול לומר ווערטליך ובא לחצר א' בכפר הסמוך ללממבריג והגיד להם להאדון ולבני ביתו ווערטליך (דברי שחוק והיתול) והאדון וב"ב נהנו מזה ושחקו מאד ובעבור זה נתנו לו לאכל ולשתות עמהם. מאכלות אסורות וכו' רח"ל. ועבירה גוררות עבירה. עד שעבר על כל העבירות שבתורה רח"ל ונתפקר ממש. וכמה ימים ושבועות שלא בא לביתו ללון. ולפרקים כאשר בא לביתו. ואשתו הכשירה הוכיחה אותו. היה מכה אותה ומקללה, וממש נעשה מומר לכל התורה רח"ל. פ"א עמד בחצר של האדון ביום עש"ק בצהרים. והקרעטשמא שכפר הלז עמדה למטה מכאן נגד החצר ראה החייט שבא אל הקרעטשמא עגלה אחת ביידיל. עם. ג' אנשים, וראה שנכנסו כולם אל הקרייטשמא, והכניסו החפצים מהעגלה הביתה, הבין החייט שבא לשבות כאן איזה גוטר יוד עם משמשיו, נכנס הוא אל האדון והאדונית ואמר להם שיתנו לו קויטל אל הרינדאר שיקבלהו לביתו שיאכל שם סעודות השבת, כי ידע שבלא קויטל מהאדון לא יקבלנו הרינדאר, כי מחמת רוע מעשיו. היה נבזה בעיני כל, האדון שאל אותו למה אתה רוצה לילך להיהודי על שבת וכי אין לך מה לאכול עמנו פה, השיב הוא לו הנה ראיתי שבא איזה גוטר יוד להרינדאר לשבות אצלו עם גבאים ומשמשים, ע"כ אני רוצה לילך ג"כ לשם להיות עמהם בשבת זה ואני אביא לכם כמה מיני שחוק והיתול במה שאראה שם ואספר לכם, לההנות אתכם, ד"ז הוטב בעיני האדון והאדונית, נתנו לו קויטל אל הרינדאר שיקבלהו אצלו על שבת זה, החייט הביא הקויטל אל הרינדאר וקיבלו על שבת ואף שלא היה לרצונו, כך הוה שבא לשם איזה גוטר יוד עם משמשיו לשבות פה, התפללו במנין תפלת ערבית של שבת כראוי וישבו לאכול סעודת ליל שבת.