המאור הקטן על שבת מח.

[דף קכד ע"א] תוספתא מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו אין מטלטלין אותה רשב"ג אומר אם היתה מדוכה קטנה ניתנת על גבי שולחן הרי היא כקערה ומטלטלין אותה בשבת והוי זהיר בדברים הללו שכתבנו כי הרבה חכמים נשתבשו בהם וה"ר שלמה ז"ל כתב דלא שרי ר' נחמיה אפילו בדבר שמלאכתו להיתר אלא לצורך גופו ודוקא לתשמיש המיוחד לו ובפרק חבית שנשברה כ' ששובר אדם את החבית ומטלטל את הסייף לכך כדרוסות שהגרוגרות דרוסות בעיגול וחותכן ממש בקרדום או בסייף אלו דברי הרב ז"ל ואנו תמהין בהם דהא אוקימנא לההיא בדוכתא כדר' נחמיה ואין הקרדום והסייף מיוחדים בתשמישן לחתוך גרוגרות ולשבור חביות וכללו של דבר אין דברי ה"ר שלמה בענינים הללו מתיישבים על דעתנו ונראים הם בעינינו כסותרים זה את זה גם מה שפי' באסוכי ינוקא בשבתא להחליק ולסדר איבריו כשהוא נולד ואיבריו מתפרקין זה מזה וצריך ליישבם אין זה הפי' נכון במקום הזה שאם כן היאך היה אוסר רב נחמן והרי זה הוא לפופי ינוקא בשבתא דפשיטנא בפרק חבית שנשברה להיתרא חוץ מחומרי שדרה משום דמחזי כבונה ובפרק במה אשה יוצאה נמי פשיטנא להיתרא ועוד הא רב נחמן גופיה דאמר בסוף פרק מפנין כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת ומסקנא והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין את הולד בשבת והפירוש הנכון באסוכי ינוקא הוא שמעמידין לו את עצם מפרקתו באצבע שנותנין בגרונו ופעמים שמקיא ומוציא דם מגרונו מתוך כך דדאמי לאפיקטוזין ויש מפרשים בפירושנו זה כההיא דאמרינן בפ' במה אשה יוצאה מותר להנק בשבת וטעות הוא בידם כי החניקה ההיא חניקה ממש היא בחולי ידוע בארצות בשוכני הודו והמקומות הדרומים מזרחים כמש"כ בספרי חכמי הרפואות כי אין החולי ההוא והרפואה ההיא שעושין לחולי ההוא בחניקת גרון החולה ידועים ונוהגים בשאר מקומות כ"א במקומות ההם:

והא דתנן אין סומכין את הקדרה בבקעת וכן בדלת כבד כתבנו לה דעתנו במקומה במס' יו"ט בפרק המביא כדי יין:

כתב הרי"ף ז"ל בהלכות והאידנא דסבירא לן כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר הויין להו מכבדות של תמרה דבר שמלאכתו להיתר ואפילו מחמה לצל שרו ואין אנו סומכין על הרב ז"ל וכבר רמזנו במסכת יו"ט כי השוואת גומות בכבוד הבית פסיק רישיה ולא ימות הוא:

והא דת"ר בפ' המצניע החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת והמכבד והמרבץ והרודה חלות דבש בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד ביו"ט לוקה את ארבעים דברי רבי אליעזר וחכ"א אחת זה ואחת זה אינן אלא משום שבות לא פליגי רבנן במכבד אלא במרבץ וברודה חלות דבש והא דאמרי רבנן אחת זה ואחת זה מפרש בתוספתא דמס' שבת וחכ"א אחד שבת ואחד יו"ט אינן אלא משום שבות. והא דאמרי' בפרק המצניע והאידנא דס"ל כר"ש שרי אפי' לכתחלה דוקא ברבוץ הבית אבל בכבוד הבית פסיק רישיה ולא ימות הוא ואסור ובפרק מפנין אמר שמואל מאי אבל לא את האוצר שלא יגמור את האוצר כולו משום דאתי לאשוויי גומות אבל אתחולי מתחילין ומני ר"ש היא דלית ליה מוקצה אלמא אפי' ר"ש מודה בכבוד הבית והאוסר שאסור משום אשוויי גומות וזו ראיה גדולה אין לפקפק בה ובפ' ר' אליעזר אומר תולין גרסי' אבוס של קרקע מי איכא מאן דשרי והא אתי לאשוויי גומות דאלמא פשיטא היא ולית בה ספק ואפי' ביו"ט לא התירו כבוד בין המטות כי הוא מג' דברים שאמר ר"ג להקל ואין חכמים מודים לו ואילו לא היו מכבדות של תמרה דבר שמלאכתו לאיסור אפי' לר"ש על מה מתמהים בגמ' אלא מחמה לצל בהא לימא ר' אליעזר אף של תמרה ומנא לן דלא ס"ל לר' אליעזר כר"ש הלכך אין ספק בדבר זה שכבוד הבית אסור בין בשבת בין ביו"ט ומכבדות של תמרה דבר שמלאכתו לאיסור הם לדברי הכל: