המאור הקטן על שבת מח

תנן התם האבן שע"פ החבית מטה על צדה והיא נופלת אמר רבה בר בר חנה אמר רב אמי אמר רבי יוחנן וכו' פי' במניח על דעת בסיס דכ"ע לא פליגי שנעשה בסיס לדבר אסור בשוכח נמי כ"ע לא פליגי שאסור לטלטלה אלא מן הצד כדתנן מטה על צדה והיא נופלת כי פליגי במניח על דעת כסוי לרב אסי א"ר יוחנן מותר לטלטל היא בעצמה לפי שנעשית כסוי לחבית בהנחתה שהניחה על פיה רב אסי לטעמיה דאמר צאו ושפשפום אמר להם דאלמא במעשה כל דהו סגיא לשוויה מאנא בהכי ולרב אמי אמר רבי יוחנן הויא ליה כשוכח ואסור לטלטלה בעצמה אלא מן הצד דמעשה כל דהו לא משוי ליה מאנא רב אמי לטעמיה דאמר צאו ולמדום אמר להם דאלמא כל כמה דלא עבד מעשה בגוף האבן לא משוי ליה מאנא ורב אסי מודה למאי דקאמר רב אמי בשוכח ומניח אבל רב אמי לא מודה למאי דקאמר רב אסי ואי לאו דאשכחן דאזדו לטעמייהו הוה אמרי' מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי הלכך לית לן ראיה בההיא דאמר רב לא שאנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור דלית לן הלכתא כרב אסי אמר רבי יוחנן כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפרק נוטל דהא אמרינן דרב אסי מודה לרב אמי במניח על דעת בסיס וליכא מאן דפליג בהו ולדידן מסתברא דהלכתא כרב אסי במניח על דעת כסוי הראוי לקביעות שנעשה כסוי לחבית וההיא ברייתא דבסוף פ' במה טומנין דקתני או שכסה בדבר שאינו ניטל אוקימנא לה כגון שכסה הקדרה כולה בגל של אבנים או בדבר שאינו ראוי לכסוי של קבע אבל בדבר הראוי לכסוי של קבע נעשה כסוי לקדרה עוד יש לפרש בההיא דפ' במה טומנין שאין הכסוי כסוי לקדרה אלא כסוי לתבשיל בלא קדרה ודיקא נמי דקתני אם היה מגולה מקצתו ולא קתני אם היתה הקדרה מגולה מקצתה ומנא תימרא דהלכתא כרב אסי מדגרסי' בפרק במה טומנין תאני רבה בר בר חנה קמיה דרב חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשור רבי שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך לקשור הוא תני לה והוא אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אלמא לא בעיא מעשה ואמר רב אסי עלה ישב אע"פ שלא קשר ושלא השב וסייעה רב אשי לדרב אסי ממתני' דתנן הקש שע"ג המטה וכו' וקיי"ל כרב אשי דהוא בתרא למדנו מכל אלה שלא אמרו בדבר להחמיר אלא להקל ואע"ג דבעי ר' יוחנן תורת כלי בכסוי כלים ה"מ לטלטלן בחצר ממקום למקום או לעשותו כסוי בתחלה בשבת אבל במונח עליה מע"ש על דעת כסוי הראוי לעשותו קבע מקומו מוכיח עליו ואין צריך שם תורת כלי אחרת שאם אי אתה אומר כן קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא איהו הוא דאמר והוא שיש תורת כלי עליו והכא באבן שע"ג חבית הוא אמר נעשה כסוי לחבית בלא שום תיקון לתורת כלי אלא לאו ש"מ כדאמרן שמקומה של האבן מוכיח עליה ומותר ליטלה ולהחזירה שהנחתה עושה בה תורת כלי והא שייכא בטעמיה דרב אסי דאמר ישב אע"פ שלא קשר ולא חשב דאלמא כיון דישב על החריות מבעו"י עשאן כלי בישיבתו וכן בפוקרין ובציפה שיצא בהן שעה א' מבעו"י אף זו שהניחה מבעו"י על פי חבית על דעת כסוי נעשה כסוי לחבית בהנחתה דהיא מעשה כל דהו ואין צריך שום תיקון אחר לתורת כלי לפי שהנחתה של האבן מבעו"י ע"פ החבית שהיא כלי עושה אף באבן תורת כלי מ"מ תורת כלי בעיא כר' יוחנן במעשה כל דהו וכיון דר' יוחנן לא ס"ל כרשב"ג בחריות של דקל כדאסיקנא בגמ' דר' יוחנן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ממילא שמעינן דליתא להא דאמר רבה בר בר חנה הלכה כרשב"ג דרבה בר בר חנה כתלמיד הוא לגבו ר' יוחנן דאפי' רב במקום ר' יוחנן ליתא וכ"ש רבה בר בר חנה א"נ י"ל דרבה בר בר חנה לא אמר הלכה כרשב"ג אלא לומר שא"צ קשור אבל תקון כל דהו בעי לתורת כלי ובשיטת ר' יוחנן אמרה דר' יוחנן נמי ס"ל כרשב"ג בחדא ופליג עליה בחדא ואל תטעה בדברי רב אסי שנראה כמוסיף על דברי רשב"ג דקאמר ישב אע"פ שלא קשר ושלא חשב והוי יודע שלא אמר רב אסי שתועיל מחשבה בלא ישיבה כר"ש בן גמליאל אלא שהישיבה גדולה מן המחשבה וא"צ עם הישיבה לא מחשבה ולא קשור אבל קשור מועיל לדברי הכל בחריות של דקל וליכא מאן דפליג בהו ואפי' במעשה כל דהו מבעוד יום כגון השפשוף או ישיבה מועיל אליבא דרב אסי משום רבי יוחנן ודלא כרשב"ג דסגי ליה במחשבה בלחוד בחריות של דקל ובקנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו דאמר רבי שמעון בן גמליאל מתוקן אע"פ שאינו קשור ופי' התקנה דרבי שמעון בן גמליאל היא מחשבה בלבד שחשב עליו מבעוד יום לכך כמו שאתה אומר קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו שזאת התקנה ודאי הוא מחשבה בלבד וכן פחות מג' על ג' שהתקינו לפקוק בו את המרחץ או לנער בו את הקדרה כללו של דבר כל התקנה בלשון הפעיל אינה אלא הכנה והזמנה במחשבה בלבד ור' יוחנן ס"ל כרשב"ג בחדא דלא בעיא קשור ופליג עליה בחדא דרשב"ג לא בעי אלא מחשבה בלבד ורבי יוחנן בעי תיקון במעשה כל דהו וההוא מעשה כל דהו משוי ליה תורת כלי והפי' שפי' ה"ר שלמה ז"ל בתורת כלי שהכסוי ראוי לתשמיש לעצמו לא נראה לנו כך אלא במעשה ובתקון כל דהו הוי תורת כלי וקיי"ל כר' יוחנן ובחרס קטנה קיי"ל כרבא דשרי אפי' ברשות הרבים ובקרומיות של מחצלת כשמואל דאמר חזיין לכסויי בהו טנופא דכיון דמשיורי כלים קאתו זו היא תורת כלי שלהן ובנגר הנגרר קיי"ל כר' יהודה דאמר צריך לקשר ואפי' שאינו תלוי בדלת מותר מדרב יהודה אמר שמואל דאמר בפ' המוצא תפילין הלכה כר' יהודה ואמר רבא והוא שקשור בדלת וקיי"ל כרבא דהוא בתרא וכן פסק הרי"ף ז"ל במס' עירובין ומדאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר למדנו כי היכי דבעינן קשור בנגר אף ה"ג בפקק החלון כקושיא דרבי ירמיה דאמר ולימא מר בין תלוי ובין שאינו תלוי והוא שקשור ולא קיי"ל כרבי אבא בר כהנא דאמר בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן שהתקנה של רבי אבא בר כהנא היא הכנה בלבד בלא מעשה ואע"פ ששנינו מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת ההיא לאפוקי מדר"א היא דאסר תוספת אהל עראי ולית לן מינה ראיה שהלכה כר' אבא בר כהנא דכולהו אמוראי דפליגי אליבא דרבנן עד כאן לא פליגי אלא במאי דקא משוי ליה לפקק החלון מאנא מר אמר בקישור ומר אמר בהתקנה אבל לפקק בטפיח שהוא כלי גמור דברי הכל שהוא מותר אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר: