המאור הקטן על שבת מז

תנו רבנן פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים וכו' נקוט האי כללא בידך כל טלטול מן הצד הוא שמטלטל האיסור מצד ההיתר ובדבר שלא נעשה ההיתר בסיס לדבר האסור אין טלטול מן הצד מותר בו אלא אף לאחר שניטל ממנו האיסור ע"י נכרי או שנפל ממנו נאסר הבסיס לטלטל לפי שהוא מוקצה מחמת איסור כנר שהדליקו בו בשבת והיינו דרבא דאמר בפ' כירה הנח לשמן ונר ופתילה הואיל ונעשו בסיס לדבר האיסור ולר"ש אסורין בשעה שהוא דולק ולר' יהודה אף לאחר שכבה וקיימא לן בההיא כר' יהודה וקדרה שטמנה או שכיסה אותה בדבר שאינו ניטל בשבת אין הקדרה נעשית בסיס להטמנה ולכסוי לפי שאינם אלא לצורך שעה ועוד שהטמנה וכסוי הם תשמישים לקדרה ואין הקדרה תשמיש להטמנה ולכסוי לפיכך אין נעשה בסיס ומה שכתב ה"ר שלמה בענין ההוא בפרק במה טומנין אין נכון ולפי שהקדרה אינה נעשית בסיס לפיכך התירו לו לנער את ההטמנה ע"י כסוי הקדרה כשטמן בדבר שאינו ניטל וכסה בדבר הניטל וכן כשכסה בדבר שאינו ניטל אם היה מגולה מקצתו שיש בידו לאחוז בקדרה ולנער ממנו הכסוי נוטל ומחזיר ואם לא היתה הקדרה מגולה כלל כגון שהכסוי חופף עליה עד הקרקע אינו נוטל ומחזיר לפי שאינו יכול לעשות לה טלטול מן הצד הרי פירשנו שאין דין הקדרה כדין בסיס לדבר האסור וכן מת ע"ג המטה אין המטה נעשית בסיס לדבר האסור שאם מת בשבת הרי נעשית מבערב בסיס לדבר המותר ואפי' מת מאתמול אין המטה צריכה למת וכל עצמו אינו צריך אלא להטילו על גב קרקע כדתנן שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול כדי שיצטנן ולפיכך אין המטה נעשית לו בסיס וכן הטומן לפת וצנונות תחת הגפן שאם היו מקצת עליו מגולין ניטלין בשבת כדאיתא בפרק במה טומנין אינן נעשין בסיס לדבר האסור לפי שהטמנה היא צורך הלפת והצנון תשמיש להטמנה וכן פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים הוא הדין והוא הטעם ואלעזר בן תדאי דשרי בכוש או בכרכר לתחוב בהן הוא הדין בלפת וצנונות הטמונים תחת הגפן אפי' כשאין מקצת עלין מגולין אם יש לו כוש או כרכר שיכול לתחוב בהן תוחבן ומנערן וכן באבן שעל פי החבית בשוכח שאין החבית נעשית בסיס מטה על צדה והיא נופלת וכן במעות שעל הכר בשוכח כמו ששנינו בפרק נוטל כל אלו טלטול מן הצד הן בדבר שאינו נעשה בסיס לדבר האסור והרבה סתמות נשנו כבן תדאי להתיר טלטול מן הצד כאותה ששנינו הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו כדאיתא בפרק רבי אליעזר אומר תולין וכאלו ששנינו באבן שעל פי החבית ומעות שעל הכד ובמניח דבר של איסור על דבר היתר להיות ההיתר תשמיש לאיסור נעשה ההיתר בסיס לאיסור ואסור לנגוע בו כל עיקר לטלטלו אפי' מן הצד כנר שע"ג הטבלא בפ' כל כתבי הקדש ואבן שע"פ החבית ומעות שעל הכר בפ' נוטל וכן כל מוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליק בו בשבת ומטה שהיו עליה מעות כל בין השמשות אסורין לטלטל בין לצורך גופן בין לצורך מקומן וכבר ראיתי אחד מחכמי הדור שהתיר לטלטל נר שהדליקו בו באותו שבת ע"י ככר או תינוק והיה נותן טעם לדבריו דהא דאמר רב אסי לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד דוקא מת וכיוצא בו כנון ארנקי או אבנים וכל דבר שאין עליו תורת כלי אבל דבר שיש עליו תורת כלי מותר כדתניא מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה וזו טעות גדולה שהמדוכה עם השום הרי היא כקדרה המטלטל עם התבשיל וכאילו הוא דבר שמלאכתו להיתר כל זמן שהתבשיל בה וכן מדוכה כל זמן שהשום בה ולפי שנשתבשו בדברים הללו חכמים הרבה הוצרכתי לבארם וכבר כתבתי רמז דברים הללו בפרק במה טומנין ועוד נוסיף ביאור בזה בסוף זה הפ' ובפרק נוטל: