המאור הקטן על שבת מז.

סליק פרקא

מתני' נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים וכו' א"ר יהודה קורנס של נפחים שנינו נמצאו ג' מחלוקות בפי' משנתינו רב יהודה ורבה דהוא רבה בר נחמני דהוא בר פלוגתיה דרב יהודה בפי' דמתניתין דנוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים ואף אביי נמי קאי בשיטתיה דרבה משום דרביה הוא ואע"ג דאותביה אביי לרבה מדוכה לבתר דשמעה מיניה סברה והיינו דמפרש לה אביי לברייתא דהתירו וחזרו והתירו ורבא דהוא רבא בריה דרב יוסף בר חמא פליג עלייהו דרב יהודה ורבה וכרבא קיי"ל דהוא בתרא וזהו סדר ג' מחלוקות הללו בפירוש המשנה רב יהודה דאמר קורנס של אגוזים שנינו סבירא ליה דבר שמלאכתו להיתר מותר לצורך גופו ולצורך מקומו אבל לא מחמה לצל ודבר שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו כל עיקר אפי' לצורך גופו ואין צריך לומר לצורך מקומו ואין צריך לומר מחמה לצל והא דתנן כל הכלים הניטלין לצורך וכו' הכי מפרש לה רב יהודה לצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו אבל דבר שמלאכתו לאיסור כלל כלל לא ואתא ר' נחמיה למימר דבר שמלאכתו להיתר עצמו אינו נוטל אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו לא והיינו דתניא ר' נחמיה אומר אפי' טלית ואפי' תרווד אינן ניטלין אלא לצורך תשמישן כלומר אבל לצורך מקומן לא והא דתנן ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה וכן הא דתניא התירו וחזרו והתירו דאזלא אליבא דר' יוסי דאלמא אפי' כלים שמלאכתן לאיסור מותרים לטלטל חוץ מאלו שהן מוקצה מחמת חסרון כיס משום דמיפגמי ומקלקלן לדעתיה דרב יהודה פליגי רבנן עליה דר' יוסי בשאר כלים ולדעתיה דרבא ורבה לא פליגי רבנן עליה והא דתניא התירו וחזרו והתירו הכי מפרש לה רב יהודה כדמפרש לה אביי משום דסתמא כר' יוסי כדקא תני סיפא עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה דאלמא שאר כלים שמלאכתן לאיסור מותרין לטלטל לצורך גופן ופירושו דרבה ורבא למתני' דתני כל הכלים הגיטלים לצורך מפורש בגמ' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרבה שני ליה בין צורך גופו לצורך מקומו ובשני צריכים חלוקים זה מזה היה עושה אותן ולרבא לא שני ליה בין צורך גופו לצורך מקומו ובצורך אחד היה עושה את שניהם ובין לרבה ובין לרבא אית ליה היתר בדבר שמלאכתו לאיסור למר כדאית ליה ולמד כדאית ליה משום דסבירא להו מתני' כולה ר' יוסי היא ולא פליגי עליה אלא ר' נחמיה אבל רבנן מודו ליה לר"י ובין לרבה ובין לרבא אליבא דר' נחמיה אין בין דבר שמלאכתו להיתר לדבר שמלאכתו לאיסור כלום לפיכך אליבא דר' נחמיה שניהם מותרין לצורך גופן ואסורין לצורך מקומן וכ"ש מחמה לצל ולרבא אליבא דר' נחמיה שניהם מותרין בין לצורך גופן בין לצורך מקומן ואסורין מחמה לצל והא דתניא ר' נחמיה אומר אפי' טלית אפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן לרבה למעוטי לצורך מקומן ולרבא למעוטי מחמה לצל וה"ה בכל תשמיש שאין אדם מצוי לעשותו אלא לפרקים רחוקים כגון סכינא למפסק בה מיתנא בפרק בכל מערבין וכגון שופר לגמע בו מים לתינוק וכגון הסקת כלים כולהו כמחמה לצל דמו ואסירי ואפי' לרבא אליבא דרבי נחמיה ופירושא דרבה ורבא בברייתא דקתני התירו וחזרו והתירו מפרש בגמרא בפלוגתא דאביי ורבא וכבר פרישנא דאביי כרבה דהוא רביה ס"ל ולבתר דשמעה מיניה לפלוגתיה דפליג בהדי רב יהודה בפירושה דמתני' סברה וכדאותביה אביי לרבה דהוא רביה ממדוכה אוקמה כר' נחמיה וכדאותביה לרבא דהוא חבריה אוקמא במחמה לצל ולרבה לא מתוקמא במחמה לצל דא"כ מאי איריא מדוכה שמלאכתו לאיסור אפילו דבר שמלאכתו להיתר היה אסור לטלטל מחמה לצל אליבא דרבה ואדרבה הא הוה עדיפא ליה לתנא לאשמועינן אליבא דרבה ואליבא דאביי דקאי בשיטתיה כהנהו בי סדיאתא דקיימאן בשימשא בי רב מרי בר רחל ולפום הכי איצטריך רבה לאוקמוה לההיא מדוכה כרבי נחמיה כי תשמיש הגוף במדוכה בדבר המותר בשבת לעשותו דבר רחוק הוא כמו שופר לגמע בו מים לתינוק ואעפ"כ בעוד שהשום בה מטלטלין אותה מידי דהוה אקדרה של בשר מעל גבי כירה שנוטלין ומחזירין בשבת ואפילו ר' נחמיה מודה בה כדתנינן לה בפ' כירה ולא פליג עליה ר' נחמיה ולרבא לא מתוקמא ההיא דמדוכה כרבי נחמיה דאי רבי נחמיה הא קא שרי לצורך מקומו ואפי' בדבר שמלאכתו לאיסור וכדפי' רבא אליבא דר' נחמיה שאין בין דבר שמלאכתו להיתר לדבר שמלאכתו לאיסור כלום ששניהם מותרין בין לצורך גופן בין לצורך מקומן ואסורין מחמה לצל וא"כ היכי קתני ואם לאו אין מטלטלין אותה ורבה ורבא פליגי במדוכה אליבא דד' נחמיה כי היכי דפליגי בעלי אליבא דדברי הכל דרבה חשיב להו כסיכי זיארי ומזורי ורבא לא חשיב להו הכי ומוקים לה במחמה לצל והם הכי פליגי במדוכה אליבא דר' נחמיה לרבה אפילו היא כשופר וחצוצרות שאין צורך נופה בשבת מצוי לפיכך אינה מטלטלת בלא שום ולרבא צורך גופה מצוי ואינה אסורה אלא מחמה לצל ולפום הכי אצטריך רבה לאוקמה במחמה לצל כלומר הא קמ"ל כל היכא דבעי לטלטולה מחמה לצל לא הותר לו אלא ע"י שום שבתוכה שאע"פ שעיקר כוונתו לטלטל מחמה לצל מתוך שהותר' לו לטלטלה ע"י השום בטלטול קדרה של בשר הותר לו לטלטלם אף מחמה לצל כההיא דאמר רב אייתו ליה שותא לכהנא ואוקימנא מחמה לצל שאע"פ שעיקר כוונתו לטלטלה לא היה אלא מחמה לצל הערים וטלטלה לצורך גופה לשום שישב עליה רב כהנא אף במדוכה ע"י שום מותר לעשות בהערמה ואין מותר לו לטלטל בהדיא מחמה לצל שדבר שמלאכתו לאיסור מחמה לצל אפי' רבנן מודו דאסור ובר פלוגתיה דר' אלעזר בקנים ומקלות וקלוסטרא ומדוכה הוא רבה בר נחמני והיינו דמוקים לה בברייתא דמדוכה כר' נחמיה דלרבה הא אמרינן דלא מתוקמא ליה כר' נחמיה ועוד דהא מסקנא דשמעתא דרב כרבא ס"ל וכן אמר ר' אלעזר אלמא לא פליגי ר' אלעזר ורבא בהא מילתא וחד סברא אית להו בטלטול כלים וקשיא לן כיון דקסבר רב יהודה דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור על מה אמר רב יהודה בפ' כירה שרגא דמשחא שרי לטלטולי ועל מה תניא ר' מאיר אומר כל הנרות מטלטלין דהא נר דבר שמלאכתו לאיסור הוא וי"ל כיון דשמעינן ליה לר' יוסי בפי' דשרי דבר שמלאכתו לאיסור כדתנן ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלים בשבת חוץ מן המסר הגדול דלמא ס"ל לרב יהודה הלכה כר' יוסי ואע"ג דפליגי רבנן עליה ורבי מאיר נמי דאמר כל הנרות מטלטלין בשיטת ר' יוסי אמרה ולא פליג רב יהודה עליה דרבא אלא בפירושה דמתניתין בלחוד דרב יהודה סבר פליג תנא קמא עליה דר' יוסי ורבא סבר לא פליג תנא קמא עליה דר' יוסי והא דתניא בראשונה היו אומרים ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבלה וזומלסטרון וסכין קטנה לא הוצרכו לומר אלא כלים שפעמים מצויין במלאכת איסור אבל כלים המיוחדים למלאכת היתר כגון שולחן וכוס וקערה לא הוצרכו לומר שלא עלתה על דעת אדם מעולם שיהו אסורים: