המאור הקטן על שבת לה:

[דף צב ע"א] המוציא פירות לרה"ר אביי אמר ביד חייב פירוש וכדאסיקנא בפחות מג' דכל פחות מג' במעביר לא בעינן הנחה ע"ג משהו ואגד גופו לא שמיה אגד בכלי פטור אפי' הניחו ע"ג קרקע מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ משום דאגד כלי שמיה אגד רבא אמר ביד פטור בכלי חייב ומפכינן דאביי לרבא ודרבא לאביי בהא ואזיל רבא לטעמיה דאמר בפ' המוציא יין תוך שלשה לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו בזורק אבל לא במעביר דכמאן דמנחא דמיא משו"ה ביד חייב ואע"ג דבתר גופו גרירא משום דכל פחות משלשה בקרקע כמונחת דמיא ולא גרירא בתר גופו אבל למעלה משלשה אע"פ שידו של אדם חשובה לו כד' על ד' גרירא בתר גופו ולא מחייב כדתנן ונטל מתוכה או שנתן לתוכה שניהם פטורין:

מתני' המוציא בין בימינו וכו' ירושלמי כתיב ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור בימינו קטורת הסמים בשמאלו מנחת התמיד של יום תלויה בזרוע שמן המשחה היכן היה נתון רבי אבין בשם רבי אלעזר כמין צלוחית קטנה היה תולה באפונדתו או תאמר שהיה קטן א"ר יהושע בן לוי כתיב נשיא נשיאי הלוי דוך דוכנים היה ר' יהודה ברבי אמר מדכל היה תנא ר' חייא למה נקרא שמו מרכל שהיה מר על הכל אלא שאין גדולה בפלטין של מלך:

[שם] יש ספרים משובשים שכתוב בהן ור"ש לטעמיה דאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ושבוש הוא דבפי' שמעינן ליה בחילוף במסכת הוריות והגירסא הנכונה כך היא ור"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד לא צריך קרא:

[דף צג ע"א] אמר מר זה יכול וזה אינו יכול דברי הכל חייב הי מינייהו מחייב פי' דהא לא קתני חייבין אלא חייב אמר רב חסדא זה שיכול וכו' א"ל רב המנונא משום דקא מסייע בהדיה י"מ כלומר ולעולם אימא לך דלר"מ דמחייב בזה יכול הה יכול ה"נ חייב אף אותו שאינו יכול והוצרכו לפרש כך משום דקשיא להו היכי סליק אדעתא דרב המנונא לחייב המסייע יותר מן העושה עיקר המלאכה ולדידן הא לא קשיא דאי אמרינן דמסייע יש בו ממש אכתי איכא לחייב טפי שאינו יכול מן היכול מפני שזה נותן כל כחו במלאכה וזה אינו נותן אלא מקצת כחו תדע דהא ר' יהודה פוטר בזה יכול וזה יכול ומחייב ב"ה אינו יכול וזה אינו יכול לפיכך הוצרך לומר מסייע אין בו ממש והיכול הוא שחייב מפני שהוא עושה את הכל:

[דף צה ע"א] ורמינהו ר"ש אומר אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד ואי לאו מתני' דהכא ההיא לא קשיא מ"ש הכשר זרעים משאר כל מילי דאיכא למימר הא דקתני אין בין נקוב לשאינו נקוב לחומרא דמעשר קאמר דתרוייהו מחייבי במעשר מדרבנן ולא מפרשינן לא מהאי ולא מהאי על שאר תבואה היוצאת מן הקרקע אלא מיניה וביה הוא דמפרשינן וכל הני מילי חומרי נינהו אבל להכשר זרעים ולטומאתן לא החמירו מדבריהם משום דאפושי טומאה לא מפשינן לפי שהנקוב כמחובר הוא מדברי תורה אבל השתא דתנן במתני' ר"ש פוטר בזה ובזה דאלמא אפי' באיסור שבת אזיל לקולא ר"ש ומשוי ליה לנקוב כשאינו נקוב ושניהם הם כתלושין כ"ש שהיה לו להחמיר בהכשר זרעים ובטומאתן שיהא אפי' הנקוב מקבל הכשר טומאה כשאינו נקוב ושנינן כדשנינן: