המאור הקטן על שבת לו:

[דף צ"ו ע"ב] אלא כל ד' אמות בר"ה גמרא גמירי לה וכולהו תולדות דרה"י לר"ה נינהו לפי שד' אמות של אדם בכל מקום קונות לו וכרשותו דמיין וכשמוציא חוצה להן בזורק או במעביר כמוציא מרה"י לר"ה דמי. [דף צח ע"א] והא עגלות כמקורות הוו ואמר רב משום רבי חייא עגלות תחתיהן וביניהן וצדיהן רה"ר פי' לפי שאין נקרא תחת אלא מקום שיש על גביו שום דבר ולפום הכי קס"ד דמקורות הוו בקרשי המשכן המוטלות על גבן ומרוב הקרשים היתה כל הענלה מקורה ולא נשאר תחתיה אויר ומהדרינן כי אמר רבא בדרא תתא והיא השורה הראשונה שהיו נותנין ע"ג העגלה ולא היו בה אלא שלשה קרשים ומתוך כך נשאר בין קרש לקרש אויר ועל אותו אויר אמר רב תחתיהן רה"ר ופרכינן על הדא אוקימתא משום דכלבוד דמי ובעי לאוקמא דאחודן מנח להו ואף עלה פרכינן כמה מותיב ד' משום דחמשה בחמשה לא מעיילי סוף סוף כי שדי ליה מר לההיא אמתא יתירתא ביני ביני בלבוד דמי הא ניחא למ"ד וכו' ואדחי ליה אף הדא אוקמתא ולעולם אפותייהו מנח להו ואוקמה רב כהנא באטבי פי' אטבא כמו מכבש כדאמרי' במס' מנחות כמלא אטבא דספרי והוא שקורין מורדידור בלע"ז וזה פי' דברי רב כהנא כלומר כשאמר רב תחתיהן של עגלות רה"ר לא בזמן שהיו הקרשים נתונים עליהם אלא בעוד שאין שם אפי' קרש אחד אלא האטבי בלבד והם היו כגון עמודים הנתונים ע"ג העגלה לכבוש ולדבק הקרשים זו עם זו שלא יתנדנדו ופרכינן עלה אטבי היכא מנח להו על גב העגלה כי דרך האטבי שיהו נעוצים מלמטה בנסרים שהעגלה מחופה בהן וזקופין כלפי מעלה לכבוש הקרשים שבתוכן אשתכח דאכתי עגלה מקורה היא ופירשה שמואל ביתדות כלומר לא היתה העגלה מחופה בנסרים אלא ארכה היתה ביתדות כעין העגלות העשויות לטלטל בהן אבנים וריוח גדול היה בין יתד ליתד ועלה אמר רב תחתיהן רה"ר ובאותן היתדות היו נקבים שבהן האטבי נעוצין וכל זה לא היה קירוי לעגלה ולא היה מבטל אויר שלה ומפורש הוא בכתוב כי ד' עגלות היו לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן והיו מהלכות ברה"ר שתים כנגד שתים וקרשי המשכן היו מ"ח נמצאו ה' שורות זו ע"ג זו בכל זוג של העגלות כי רחב ג' קרשים היה נותן באורך העגלות בההיא אוקמתא דאוקימנא בגמ' אפותייהו מנח להו והא דמקשינן בגמ' ל"ל ה' אמות בארבע ופלגא סגיא פירושה בארבע ופלגא מרווחת כי רחב ג' קרשים ארבע ופלגא וארבע ופלגא בארבע ופלגא לא עיילי אא"כ מרווחת כמעט ושנינן עלה כי היכי דלא לידחקו קרשים היה נותן להם עוד חצי אמה ולפיכך היה אורך כל העגלה חמש אמות והקרשים היו נתונין לארכן מעגלה לעגלה שבצדה כגון צורה זו צדי העגלה הם האופנים וחשוקיהם וחשודיהם היה בכל צד וצד רחב שתי אמות ומחצה לפיכך היה בין עגלה לעגלה חמש אמות וזה הוא כמלא אורך עגלה כשתחשב רוחב הצדדין והעגלות ואמתא יתירתא דהוי קאי בה בן לוי תמצא רחב ט"ז אמה רה"ר והא דמקשינן בגמרא ל"ל באמתא ופלגא סגיא על רחב הצדדין או על רחב העגלות על אחד מהן אנו שואלין בגמ' למה היה ב' אמות ומחצה הלא די היה לו באמה וחצי שאם אתה נותן לכל צד וצד אמה וחצי נמצאו הקרשים שוכבין על שתי העגלות באורך ח' אמות של הקרש ואמה מן הקרש יוצאה בזיז מכאן ואמה אחרת יוצאה בזיז מכאן ובכל זה אין הקרש יוצא חוץ לאופני העגלה לפי שהעגלות ואופניהם יהיו לפי חשבון זה י"א אמות ואין אורך הקרש כי אם י' אמות ובדין הוא שאפי' בפחות מאמה וחצי היה די כדי שיהיו בין האופנים והעגלות י' אמות כאורך הקרש אלא לא דק פורתא וחשבון קצוב תפש לו כלומר הלא די היה לצדי העגלות או לרוחב העגלות באמה וחצי בפחות מכאן משהו ולמה הוצרכו להיות כל צד וצד בשתי אמות ומחצה והשיבו כי היכי דלא לידדו קרשים שלא יצאו חוץ לעגלות כלום כי שמא ע"י אותן קרשים שני זיזין של אמה אמה שיצא מן הקרשים חוץ מרוחב העגלות אמה לכאן ואמה לכאן יבאו הקרשים לידי נדנוד וכשאתה נותן לכל אחד שתי אמות ומחצה נמצאו הקרשים שוכבים על העגלות מכוונים אלו על אלו לא מוסיפין ולא גורעין זהו פי' עגלות על הדרך שדרכו בה איתני עולם כנון רבינו שרירא ורבינו האי ז"ל שפירשוה בדרך ארוכה כמו שכתובה בספרי תשובותיהם ושאר חכמי קדמונינו ז"ל כך פירשוה אלא שנמצא בפרש"י ז"ל דרך אחרת והיא רחוקה ויש עליה קושיות גדולות וחזקות והפי' שכתבנו ברור ומבואר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע:

[דף צט ע"ב] והא דבעא מיניה רב מרדכי מרבה עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה וזרק ונח על גביו מהו איכא למפשטה מההיא דתניא מחנות לפלטיא דרך סטיו וכו' וא"ר יוחנן עלה מודה בן עזאי בזורק ואיכא למפשטא מהא דתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר נעץ קנה ברה"ר והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב דאוקימנא למעלה מעשרה ואיכא למפשטא נמי מהא דתניא עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' ויש בקצר שלו שלשה וזרק ונח על גביו חייב בכל הני אע"ג דבמקום פטור קא אתיא חייב אלא י"ל ברייתא לרב מרדכי לא שמיעא ליה ומימרא דרבא לא שמיעא ליה ורבה ורב יוסף ואביי דפשטוה ניהליה ממתני' דתנן הנוטל מהן והנותן על גבן חייב מתני' אלימא להו למפשט מיניה דלא מכפל תנא לאשמועי' מחט דעיילא במורשא (ברה"י) [כדדחי] רב מרדכי:

[שם] והא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו עושה מקום ד' וממלא פירושה כעין ההוא דגרסינן בפ' כיצד משתתפין רבי חנניה בר עקביא אומר גזוזטרא שהיא ד' אמות על ד' אמות חוקק בה ד' על ד' וממלא וטעמא דר' חנניה מפרש התם משום דאמרי' כוף וגוד ומרה"י לרה"י קא ממלא לפי שרואין את המחיצות כאלו מגיעות ויורדות עד המים ואע"ג דלא קיי"ל כרבי חנניה בן עקביא הני מילי בגזוזטרא דקביעא ויכול לעשות לה מחיצות אבל ספינה דלא קביעא קל הוא שהקלו חכמים בה למלא בה דרך חקק שחוקק בה ד' אבל בזיז כרב הונא כולי האי לא שרינן:

[שם] הא דתניא קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה שמעתי פירושה בשם ר' שמואל מרומרוג ז"ל דלא גרסינן לענין טומאה הוא דכתיב בחלל חרב הרי הוא כחלל אלא ה"ג לענין טומאה הוא דכתיב כל הבא אל האהל כלומר דאהל קבע בעיא וכל זמן שהספינה אינה קשורה בשלשלת של ברזל אינה נחשבת כאהל קבוע לפי שהיא נתקת והולכת ממקום למקום ומשנה שלימה היא בסדר טהרות דאהל קבוע בעי' לפיכך צריכה שתהא קשורה ותקועה בקרקע בשלשלת של ברזל שלא יהיו המים עוקרין את הספינה ומוליכין אותה ממקום למקום והא דתנן האיכר עובר ומרדע על כתפו כו' שאני התם כיון דבידו להעמידו הוה ליה אהל קבוע אבל ספינה שאין בידו להעמידה אינה נחשבת אהל קבוע אא"כ קשרה בשלשלת של ברזל ולכך מביא לה את הטומאה לעשות אהל קבוע ואית דגרסי מביאה את הטומאה פי' שהספינה היא המביאה את הטומאה כדין כל אהל קבוע אבל לענין שבת לא בעיא קביעות מקום אלא שיהו שתי הספינות מחוברות יחד וקשורות זו בזו הלכך אפי' כחוט הסרבל הוי חבור וקשירה כ"ז שיכול להעמידן בו שאינן נתקות זו מזו אע"פ ששתיהן נתקות ממקום זה והולכות למקום אחר שאינן קשורות ותקועות בקרקע בשלשלת של ברזל ולא בשום דבר וכך היא המשנה במסכת אהלות אלו לא מביאין ולא חוצצים הזרעים והעוף הפורח וטלית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים קשר את הספינה בדבר המעמידה מביאה את הטומאה זה הפי' קבלתי מפי השמועה והפי' שכתב בו רש"י ז"ל ידוע ע"ד הנוסחא הכתובה בכל הספרים שכתוב בהן לענין טומאה הוא דכתיב בחלל חרב: