המאור הקטן על שבת לה.

ובגמ' דילן א"ר ערוגה בחורבה שנינו כלומר שלא התירו לסמוך לה מבחוץ שום ירק ושום זרע ואקשינן עלה והא איכא מקום קרנות שהוא הרב בערוגה כמו שציירנוהו ולשם יכול הוא לסמוך שיעשה ערוגה סמוכה לערוגה כנגד הקרן אמרי בי רב משמיה דרב בממלא את הקרנות כגון זה שכיון שמשך הזרע מב' רוחות הערוגה נתמלאו כל הקרנות ואקשינן תו וליזרע מאבראי ולא לימלי כלומר מאי דוחקיה דרב לאוקמיה למתני' בערוגה שבחורבה וממלא את הקרנות נוקמה בערוגה שבין הערוגות ובמחריב את הקרנות כעין הצורה הראשונה ומהדרי' גזרה שמא ימלא את הקרנות ויסמוך לה ערוגות אחרות לפיכך גזרו אף בשלא ממלא שלא יסמוך גזירה שאינו ממלא אטו ממלא ובממלא עושה שגי גבוליה של ערוגה משתי הרוחות שהזרע משוך כהן שלא יינק זרע מזרע כמו שאמרנו:

תו אקשינן עליה ולא יהא אלא ראש תור ירק אפי' אם ימלא את הקרנות ויסמוך לה ערוגה אחרת סמוכה לקרן מה בכך והלא הגבולין שבקרנות מפרישין ביניהם ונראה שהוא כסוף שדה שמפריש ביניהם מי לא תנן אם היה ראש תור נכנס לתוך ירק אחר מותר מפני שהוא כסוף שרה וזו צורת ראש תור ירק הנכנס לה שרובו נכנס ומיעוטו יוצא וחלופו הוא ראש תור ירק היוצא ממנה שרובו יוצא ומיעוטו נכנס וזו צורת הנכנס לה מ"מ אתה למד מכאן שכל שתי קרנות הסמוכות זו לזו הוא נראה כסוף שדה וכל שנראה כסוף שדה מותר כי אין איסורי כלאים תלויים ביניקה בלבד כי יש הרבה מהן שתלוים במראית העין שכיון שהם מופרשים במראית העין אין חוששין ליניקתן זו מזו וזו הערוגה ידוע הוא שיש לה גבולין כררב אסי דאמר ערוגה ששה חוץ מגבוליה וא"כ למה לא יהו הגבולים שבקרנות מפרישין בסוף שדה שהוא בקרן בצורת ראש תור ולמה אסור לסמוך לה ערוגות אחרות אפילו בממלא את הקרנות והשבנו אין ראש תור בחורבה ואית דגרסי אין ראש תור בערוגה והכל עולה לטעם אחד כי ראש תור ירק הנכנס לידק אחד מתוך שזה זרוע כולו וזה זרוע כולו הגבול מפריש ביניהם מפני שנראה כסוף שדה לפי שהגבול חרב ביניהן ואינו זרוע אבל בערוגה שאין בה אלא ה' זרעונים מפני שרובה הוא חרב אין הגבול שלה נראה כסוף שדה אלא כתלם לפיכך אסור לסמוך לה שום ערוגה ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו כלומר מותר לסמוך לה בין בממלא את הקרנות בין בשאינו ממלא בין בשיסמוך לקרן בין שיסמוך לזרע שבאמצע כל רוח ורוח ואע"פ שאינו סוף שדה ואקשינן עלה והא קא מיערבן זרעים בהדי הדדי כי הגבול שבאמצע הערוגה לדברי הכל אינו מפריש כסוף שדה מפני שאין לו קרן ואוקימנא בנוטע שורה לכאן ושורה לכאן כלומר שהופך השער של ערוגה מזרחית למזרח ושל ערוגה מערבית למערב וזהו הפרש ביניהן למראית העין:

[שם] אמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם א' מן הערוגה על פגי כולה חוץ מן הגבול מהו לסמוך לה בלא הפיכת שער אמר רב ששת בא ערבוב השער ובטל את שורות התלם כי כיון שלא הפך את השער זה לצד זה וזה לצד זה יש בזה ערבוב ואסור ורב אשי אמר אין ערבוב השער מבטל את שורות התלם ומותר לסמוך לה איתיביה רבינא לרב אשי הנוטע שתי שורות של קישואין וכו' מותר פי' מפני שהופך שער של שורה זו לשורה זו של אותו המין וכן עושה לכל מין ומין ונמצאו מופרשין למראית העין שורה אחת של קישואין ושורה אחת מכל מין ומין אסור שהשער מערבב אותו אלמא ערבוב מבטל את השורה שאין שורה שאין לה תלם מכאן ותלם מכאן לפי שכל שורה היא בין שני תלמים ופרקינן שאני התם דאיכא שדאכא כלומר לא אמרו זה אלא במיני הירק שיש להם עלים רחבים וארוכים ונקשרים זה בזה וכן כל לשון שידוכין ל' קשירה במסכת עירובין כיוצא בזה הא דאיכא שדאכי הא דליכא שדאכי ודוקא בקישואין ודלועין ופול המצרי שהם משונים משאר המיני' בשדכיהו ומש"ה אמרי' בהו ערבוב מבטל את השורה אבל כשאר מינין שאין להם ענפים גדולים כל כך לעולם אין עירבוב מבטל את השורה:

[שם] אמר רב כהנא א"ר יוחנן הרוצה למלאות כל גנתו ירק כו' ואקשינן והא איכא רווחא דביני ביני שאין העגולין מדובקין זה עם זה לפי שאין לך עגול שהוא יכול להדבק כולו עם עגול אחר סמוך לו שלא יהא ביניהם הפרש ועדיין לא נתמלאת כל גנתו אמרי דבי רבי ינאי במחריב את בין הבינים שלא בא ר' יוחנן אלא להתיר ערוגה בין הערוגות אבל בין הביניים שבין כל עגול ועגול אסור הוא למלאותו:

[שם] רב אשי אמר אף בין הביניים מותר למלאות ואם היו העגולים זרועות שתי זורע בין הביניים ערב או בחלוף איתיביה רבינא לרב אשי מדתנן עבודת ירק בירק אחר מותר ורואין אותה כטבלא מרובעת כטבלא מרובעת הוא דשרי אבל בעגול אסור ופריק התם לאקולי בה קולא אחרינא להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה דכטבלא מרובעת שרי ואי לא אסיר אבל חמשה זרעוני ערוגה הותר לזרוע בהן כל הערוגה כולה בחמשה עגולין כר"י וכן כל הגנה כולה לפי שמותר לסמוך ערוגה לערוגה. [דף פו ע"א] ה"ג א"ל רב פפא לרבא בשלמא ר' אלעזר בן עזריה כרבנן דאמרי בחמשה עביד פרישה ור' ישמעאל כר' יוסי דאמר בארבעה עביד פרישה אלא ר"ע דאמר כמאן לעולם כר' יוסי וכו' ויש בענין הזה חילוף בכמה נוסחאות ובתלמוד ירושלמי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי ר' ישמעאל אבל חכמים אומרים שלש עונות שלימות בעינן פי' מאן חכמים ר"א בן עזריה דס"ל כרבנן דאמרי בחמשה עביד פרישה וסברי לה כרב אדא בר אהבה דאמר משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד נמצאו ג' עונות אחת ביום חמישי ושתים ביום ששי שהן עונת היום ועונת הלילה ואית להו נמי דר' יצחק דאמר לא מראש בסתר דברתי:

[שם] ויאמרו הללו הולכין לקבל תורה והללו הולכין לטבילה ובפי' רש"י ז"ל אבל חכמים אומרים שש עונות שלימות בעינן ולא כן נמצא בספרים המדוקדקים הבאים מספרד אלא ג' עונות שלימות בעינן:

[דף פט ע"ב] ורמינהו תבלין שנים ושלשה שמות ממין א' פי' כגון תרומה וערלה וכלאי הכרם ממין פלפלין או כיוצא בו או משלשה מינין פלפלין של ערלה וכמון של תרומה ושום של כלאי הכרם אסור ומצטרפין זה עם זה וה"ר שלמה לא פירש כן ושמא הזקיקו לפרש שלשה שמות מיני תבלין מההיא דגרסינן במסכת ע"ז בפ' השוכר גבי פלוגתא דאביי ורבא בחלא דחמרא וחלא דשכרא ולדידן לא קשיא לן ההיא ולא מידי והמשכיל יבין:

[דף צא ע"א] הוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה מהו יש דיחוי אצל שבת או אין דיחוי אבל בהוציא כגרוגרות לאכילה וצמקה ונמלך עליה לזריעה בההיא ליכא דיחוי דבהדי דצמקה נמלך עליה ולא שצמקה וחזר ונמלך עליה אלא הכל בבת אחת אי נמי י"ל אפי' צמקה וחזר ונמלך עליה לאו דיחוי הוא שהרי לא חסרה משיעור שמתחייב עליו בשעת הנחתו וההנחה היא סוף המלאכה שמחייבתו חטאת ובתר השתא אזלינן. והא דבעא מיניה רבא מר"ג זרק כזית תרומה לבית טמא מהו דוקא כזית תרומה קא מיבעיא ליה משום דחשיבא טומאתה שיש חיוב באכילתה אבל פחות מכזית תרומה או כזית חולין כיון שאין חיוב באכילתה פשיטא ליה דלא מצטרף לענין שבת ומהכא שמעינן דבפחות מכביצה אוכלין לא מקבלי טומאה וההיא דתניא בסיפרא מכל האוכל מלמד שהוא מטמא בכל שהוא י"מ אותה בצירוף כלי כגון ההיא דתניא המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן וי"א שהיא טומאה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אבל לטמא בפחות מכביצה אינה לא מד"ת ולא מד"ס: