המאור הקטן על שבת לד:

[דף פב ע"ב] אמר רבה במשא כ"ע לא פליגי דמטמא פי' המשא בלשון תורה היא ההיסט בלשון משנה ופעמים שקורין לו בלשון חכמים משא ופעמים שקורין לו היסט ושני מיני משא הם לטומאה אחד משא חמור הנוהג בכל הטומאות והוא כשהטהור נושא את הטמא ואחד משא קל כשהטמא נושא את הטהור שאינו נוהג בכל הטומאות אלא בזב בלבד ובכל מאי דדמי ליה כגון נדה ויולדת וזבה ונכרי ונכרית ובאלו בלבד טומאת אבן מושמה נוהגת שאם יש עשר מצעות זו ע"ג זו ואבן מושמה על גביהן והזב יושב עליה כולם טמאין ומפורש כל זה בספרא בפ' זבים והכא בפלוגתא דרבה ור"א במשא חמור עסקי' והוא הנוהג בכל הטומאות ודין טומאת משא הקל תלוי בטומאת אבן מושמה כל היכא דאיתיה להאי איתיה להאי והא דאמרי' אליבא דר"א ור"ע למאי הלכתא איתקש לשרץ למשמשיה בדין הוא דלימא דלא מטמאה באבן מושמה אלא מילתא פסיקתא נקט שמשמשי ע"ז דינן כשרץ לגמרי ואין שום הפרש ביניהן שאין מטמאין אלא במגע בלבד והיינו דקס"ד לסיועיה לר"א ולאותוביה לרבה מדתניא ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ קתני ע"ז דומיא דמשמשיה דאלמא לית לה אלא טומאת מגע בלבד כר"א ודחי לה אליבא דרבנן ואמרינן דלא אלימא ממתניתין ואע"ג דתני לה לע"ז ומשמשיה גבי הדדי לא מדמינן להו אהדדי אלא הא כדאיתא והא כדאיתא מיתיבי מגע נכרי ונכרית וכו' עד אלא רבה מתרץ לטעמיה וד"א מתרץ לטעמיה ויש במקום הזה ברוב הספרים שיבוש ולישנא דיקא דמתיבתא כך היא רבה מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מושמה שלהן ע"ז היא והיסטה אבל לא אבן מושמה שלה משמשיה הן ולא היסטן ולא אבן מושמה שלהן ר"ע אומר ע"ז היא והיסטה ואבן מושמה שלה פי' ואע"ג דקתני רבי עקיבא אומר הן והיסטן ע"ז אנכרי ונכרית סמיך לה והכי קאמר דין ע"ז כדין נכרי ונכרית הן והסיטן ואבן מושמה שלהן ע"ז ומשמשיה הן ולא היסטן ולא אבן מושמה שלהן רבי עקיבא אומר ע"ז היא והיסטה משמשיה הן ולא היסטן פי' ה"נ ר"ע ע"ז אנכרי ונכרית סמיך להו וה"ק דין ע"ז ודין נכרי ונכרית שוה הוא לטומאתן הן והיסטן אבל לטומאת אבן מושמה איכא פלוגתא שנכרי ונכרית מטמאין אפי' באבן מושמה וע"ז אינה מטמאה באבן מושמה מתקיף לה רב אשי א"ה מאי הן פי' כיון דתנא ליה מגע נכרי ונכרית למה ליה למיתנא תו הן ה"ל למיתנא מגע נכרי ונכרית והיסטן או מנען והיסטן או מגע נכרי ונכרית והיסטן לפי שהמגע לשון יחיד הוא או לא ליתני מנע כלל וליתני נכרי ונכרית הן והיסטן אמטו להכי משמע ליה לרב אשי דהאי הן והיסטן כולהו טומאת משא נינהו לבר מטומאת מגע והן הן שני מיני משא שפירשנו בתחלת דברינו אחר חמור ואחר קל וכל היכא דתני הן הוא משא חמור הנוהג בכל הטומאות וכל היכא דתני היסט הוא משא קל שאינו נוהג אלא בזב בלבד זה כלל פירושו של רב אשי דמפרש לה לברייתא ואע"פ שאין תורף דברי רב אשי נראה על האופן הפי' שאמרנו דהא קאמר הן שהסיטו את אחרים ואנן פרישנא לה כלישנא דברייתא הן הוא משא חמור כלומר הן שהוסטו מאחרים והיסטן הן שהסיטו את אחרים שהוא משא קל משבק שבקיה רב אשי ללישנא דברייתא דלא למיתני תרי זימני הן כלומר הן שהוסטו מאחרים והן שהסיטו את אחרים ונקט ליה לגרמיה לישנא אחרינא לבר מלישנא דברייתא לפרושא לברייתא כי היכי דלא לימא תרי זימני הן ולא ליערבב בפירושיה פירוש לישנא דברייתא והיינו דקאמר רב אשי ה"ק נכרי ונכרית בין הן שהסיטו את אחרים בין אחרים שהסיטו אותן טמאין פירוש והוא שיהא אדם מסיטן ולא אוכלים ומשקין כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם וכמו שמפורש הכל בפרק זבין:

בסיפרא ע"ז היא שהסיטח את אחרים טהורין אחרים שהסיטוה טמאין וכשתסדר זה הענין על לשון הברייתא תאמר כך הע"ז הם האחרים שהסיטוה טמאים ולא היסטן הן שהוסטו על ידה רע"א ע"ז הן והיסטן כלומר הן האחרים שהסיטוה או שהוסטה ע"י טמאין וה"ה לאבן מושמה דכל היכא דאיתא לטומאת משא הקל איתיה לטומאת אבן מושמה משמשיה לא הן ולא היסטן כלומר בין כך ובין כך טהורין שאין להם טומאת משא כלל אלא טומאת מגע בלבד זה פי' דברי רב אשי והוא אזיל לטעמיה דרבה ולטעמיה דר"א ליכא לתרוצי לברייתא על הדין אורחא כלל אא"כ אתה מחליף כל לשון הברייתא אבל לטעמיה דרבה בדרך פירושו של רב אשי אין הברייתא משתנית מצורתה ומתוקנת היא בפירושה בדרך קרובה ונמצא בזה סיוע לרבה וקושיא על ר"א דלא דייק לישנא דברייתא כוותיה משום דקשיא עליה מאי הן וכדאמרן:

[דף פג ע"ב] והא דבעי רב חמא בר גוריא ע"ז ישנה לאברים או אינה לאברים איכא דקשיא אמאי לא פשיט לה ממתני' דקתני אבניו עציו ועפריו מטמאין כשרץ והא בבית שהוא עצמו ע"ז קאמר ולא במשמשין מדקתני רבי עקיבא אומר כנדה ובמשמשין ליכא מ"ד שיש בהן טומאת משא ונ"ל דע"כ לא בעי רב חמא בר גוריא אלא בע"ז שהיא כתבנית בריה שיש לה איברים אבל בבית מודה:

[דף פד ע"א] א"ר זביד ה"ק מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא וספינה של חרס טמאה כחנניה רבי יוסי אומר אף הספינה טהורה כתנא דידן מתקיף לה רב פפא מאי אף פי' שהרי דין הספינה ע"ד הפי' הזה משונה הוא מכל דיני כלי חרס ששאר כלי חרס טמאין וזו טהורה ואין זה משמע אף אלא א"ר פפא ה"ק מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא ושל עץ בין מגעו בין מדרסו טמא וספינת הירדן טהורה כתנא דידן ר' יוסי אומר אף הספינה טמאה כחנניה כלומר אף דין ספינת הירדן כדין שאר כלי עץ שכולן טמאים בין מגען בין מדרסן ואי אמרת מאי דוחקא דרב פפא לאוקומה בכלי עץ מכדי לתרוצי למאי דקתני אף קא מהדר לוקמא בשל חרס כדקא מוקים לה רב זביד וליפכא לאוקימתא דרב זביד ולימא הכי מדדס כלי חדס טהוד ומגעו טמא וספיגח של חדס טהורח כתנא דידן רבי יוסי אומר אף הספינה טמאה כדין כל כלי חרס כחנניה יש להשיב דמשמע ליה לרב פפא דהאי דקתני רבי יוסי אומר אף הספינה טמאה אף בטומאת מדרס קאמר לפי שממנו התחילה הברייתא ואי הוה מוקים לה בשל חרס אין מדרס לכלי חרס מש"ה אוקמה בספינה של עץ ואיכא מרבוואתא מאן דגריס כקושיין דרב פפא מפיך לאוקימתא דרב זביד בספינה של חרס ולא איירי רב פפא בספינה של עץ כלל וכן בנוסחאות הבאות מספרד אבל בנוסחאות שלנו נמצא כמו שכתבנו:

[שם ע"ב] והא דאמר רבא מדרס כלי חרס טהור מהכא וכל כלי פתוח מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור כתב עלה ה"ר שלמה ז"ל הלכך כלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מכל טומאה וכהיסט נמי לא מיטמיא ליה דכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא לפיכך מציל על מה שבתוכו אישתמיטתיה לרש"י הא דאמרי' במס' גיטין בכלי חרס המוקף צמיד פתיל וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה ובמס' נדה בפ"א תניא הרואה דם מטמאה מעת לעת ומהו מטמאה אוכלין ומשקין ומשכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואיכא דקשיא ליה אמאי לא אמרי' נמי מי לא עסקינן בהסיטתן אשתו נדה ואמאי טהור מטומאת מדרס וטמא בהיסטן ונ"ל טעם הדבר מדכתיב והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם כאילו אמר על כל הנפשות שהיו יושבין בכל הכלים הנזכרים בפרשה ולא שיהיה כלי חרס בכלל הכלים בפסוק זה לפי שאין טהרה לכלי חרס לא בהזאה ולא במקוה אלא כאומר על כל הנפשות שישבו על הכלים שהוזכרו טומאתן וטהרתן בפרשה וכלי חרס המוקף צמיד פתיל הוזכרה שם טהרתו ואפילו היתה אשתו נדה מכלל הנפשות שהיו שם הוא טהור וחוצץ בפני הטומאה אבל בהסיט הוא טמא אע"פ שמוקף צמיד פתיל דהא תניא בסיפרא איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו יכיון שהוא כנוגע בתוכו אין לו טהרה:

מתני' מנין לערוגה שהיא ששה על ששה שזורעין בתוכה חמשה זרעונין ד' על ד' רוחות הערוגה ואחת באמצע וכו' וזהו צורתה איכא מרבוואתא דמקחו בה קהייתא אמאי לא קתני תשעה זרעונין ארבע בד' קרנות ואחת באמצעית כל רוח ורוח ואחת באמצע הערוגה שהרי יש הרחקה בין כל זרע וזרע ג' טפחים כמו שיש כאן ולדעתי אין לנו להקשות זאת הקושיא כיון דבגמ' קים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי עליהו סמכינן דהכי קים להו ולא אזלינן בתר סברא דידן לפי שיש לומר שאם היה זורע ג' זרעים בכל רוח מתוך שהם סמוכין לגבולין הגבול מערבבן ע"י שהוא מושך העפר תדיר לגבולין ונוטל מכאן ונותן לכאן וקא ינקי זרעים מהדדי כשמזיז העפר מן הזרעים דגבולין לפי שלחלוחית הזרעים מעורבת עם העפר ובתלמוד הירושלמי גרסי' ניתני תשעה א"ר תנחום בוצריא וכן היא אלא בערוגה שבערוגות היא מתניתא ונ"ל פי' דבר זה כי מתוך שהיא ערוגה בין ערוגות והוא חופר תדיר מכאן ומכאן הגבולין מתמוטטין והוא צריך למשוך להם עפר תדיר ומזיז עפר מן הזרעים שעל הגבול ומתקן את הגבול ולפיכך החמירו בה שלא לזרוע בכל רוח אלא זרע א' מפני שהוא צריך לגבול כדי שלא יבא למשוך העפר הזורע לזרע ולא יינק זה מזה: