המאור הקטן על שבת כג:

[דף מט ע"ב] הא דתניא הם העלו הקרשים מן הקרקע לעגלה אתם אל תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד אסמכתא בעלמא היא דהא קי"ל הכנסה וזריקה והושטה כולהו תולדות דהוצאה נינהו והוצאה גופה לא מתחוורא במלאכות למילפה ממשכן דלא עביד ולא מידי ומשום הכי דייקא עלה בפ' הזורק הוצאה גופה היכא כתיבה דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה וממאי דבשבת הוה קאי וכו' אלמא אי לאו דבשבת הוה קאי לא ברירא מילתא למגמר להוצאה ממשכן משום דלא מתחוורא מלאכה דידה כשאר אבות מלאכות:

[דף נא ע"א] והא דתניא טמן וכיסה בדבר הניטל וכו' פי' הכיסוי היא תחת ההטמנה והוא כיסוי לקדרה או לתבשיל בלא קדרה ואם היתה מגולה מקצתה אע"פ שכסה בדבר שאינו ניטל נוטל ומחזיר שמנער הקדרה והכסוי נופל ואין אומרים זה נעשה בסיס לדבר האסור לפי שאינו אלא לצורך שעה ודעתו היה מאתמול ליטול ממנה בשבת ואם לא היתה הקדרה מגולה כל עיקר כגון שהכסוי שלה מקיף אותה מכל דפנותיה ומגיע עד (לרקיע) [לקרקע] אינו נוטל ומחזיר ועוד יש לנו תוספת ביאור בזה בפרק כל הכלים והפי' שפי' ה"ר שלמה בענין הזה לא נראה בעינינו כן:

סליק פרק במה טומנין