המאור הקטן על שבת י

מתני' ולא בשמן שריפה אפליגו בטעמא דמתני' רבה ורב חסדא רבה סבר אין בהדלקת שמן שריפה ביו"ט משום שריפת קדשים שלא נאסרה שריפת קדשים ביו"ט אלא מפני שאין בה צורך יו"ט אבל הדלקה שיש בה צורך יום טוב אין בה משום שריפת קדשים ביו"ט והא דתנן מעשה ושאלו את ר"ט עליה ועל החלה שנטמאת ובא ושאל בבה"מ ואמרו לא יזיזום ממקומם דשמעית מינה דאיכא בשריפת הלה משום שריפת קדשים ביו"ט לא קשיא דהתם כיון דבצק הוא ואין דרך להסיק בו מוכחא מילתא ואית בה משום שריפת קדשים ביו"ט מה שאין כן בהדלקת שמן דכאורחיה קא מדליק לא מוכחא מילתא דלמצות שריפה קא מדליק אלא לצורך יו"ט הילכך אין בה משום שריפת קדשים ביו"ט אלא עיקר איסוריה של הדלקת שמן של שריפה בשבת היא שנאסרה מתוך שהוא מצווה לבערו גזרה שמא יטה ואיסורו ביו"ט אינה אלא גזרת י"ט אטו שבת ואף על גב דבכל פסול שמנים לא גזרינן הכי שאני התם שעיקר גזרתם ידוע הוא שאין נמשכין אחר הפתילה והן צריכין הטייה ותקון שהוא אסור בשבת ומותר ביום טוב אבל זו הגזירה שאנו גוזרין מתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה אין כל אדם בקיאין בה לידע טעמה וכדי שלא יפקפקו בה החמירו וגזרו בה יום טוב אטו שבת ורב חסדא סבר יש כהדלקת שמן שריפת ביו"ט משום שריפת קדשים ביו"ט ואף על פי שצורך יו"ט היא כיון ששריפתה מצוה גזרינן דילמא אתי למעבד מדורה באפי נפשה וקא דחי איסור מלאכה דיו"ט ומתניתין ביו"ט שחל להיות בערב שבת עסקינן וכל סוגיא דשמעתין דמתאמרא בגמרא על מתניתין דאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט כר"ח הוא ודלא כרבה וכל הנהו טעמי דתנא דבי חזקיה ודאביי ודרבא ודרב אשי לא שייכי לפרושי טעמא דמתניתין כל עיקר אליבא דרבה דהוא רבה בר נחמני אלא לענין שריפת קדשים ביו"ט בלבד היא דשייכי [וא"נ יש לפרש דרבה נמי ס"ל] בהדלקת שמן שריפה ביום טוב משום שריפת קדשים ביו"ט כטעמיה דרב חסדא אלא דהוה ס"ל לרבה דהא דתנן אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט הדלקת מבעו"י כעין שבת היא ולהכי איצטריך לפרושי טעמא גזירה יום טוב אטו שבת דכיון שנאסרה הדלקתה בעיקר יו"ט משום שריפת קדשים ביו"ט משא"כ בשאר פסול שמנים אי שרית לה מבעו"י מעיו"ט [לא] אתי למשריה נמי מע"ש ורב חסדא לא משמע ליה מתני' הדלקת יום טוב כעין שבת ולעולם הדלקת יו"ט בעיקר יו"ט בלבד הוא ולא מערב יו"ט ואין בה אלא משום שריפת קדשים ביו"ט והא דתניא כוותיה דר"ח משום דלא מפרש טעמא אלא לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט דילמא ליכא במילתא טעמא טפי מן הכין ולית בה משום גזירת יו"ט אטו שבת וזה הפירוש הוא דחוק כמעט במקום הזה בהא דתניא כוותיה דרב חסדא ודעתי נוטה לפי' ראשון: