המאור הקטן על ראש השנה ז.

אמר רבא שופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא ובמסכת חולין גרסינן ואם תקע לא יצא ומוקמינן לה לההיא באשרה דמשה דכתותי מיכתת שיעורה ובהלכות הרי"ף ז"ל גרסינן הכא אר"י וקשיא דר"י אדר"י דהא אמר ר"י בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא אלמא מצות ליהנות ניתנו ס"ל ונראה מדברי הרי"ף ז"ל דהא דאמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא תירוצא הוא למימריה דר"י למימרא דכי אתמר הכי אתמר ול"ק דידיה אדידיה וקי"ל כרבא דאמר מצות לא ליהנות ניתנו והמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו בשופר של מצוה דוקא בשופר של ר"ה שמצותו מן התורה אבל בחצוצרות בתענית לא והמודר הנאה משופר מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה לאפוקי גמיעת מים דלא שרי למיגמע ביה גמועי. וההיא דאמר רבא שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא כיון דאסיקנא בתוקע ועולה לנפשיה שייכא ליה בדרב הונא דאמר ל"ש אלא לאותן העומדין על שפת הבור אבל לאותן העומדין בבור יצאו לפיכך לא כתבו הרי"ף ז"ל (משום דכבר כתב הא דר"ה).

לפום סוגיא דשמעתא מתחוורא כרבא דאמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה והכין אסיקנא בפרק המוצא תפילין וליתא לדר' זירא דאמר לשמעיה אכוין ותקע לי והרי"ף ז"ל כתב הא דר' זירא ושבקיה לדרבא ויש שסבורים לומר דלא פליגא דרבי זירא על דרבא דלא אמר רבי זירא איכוין ותקע לי למצוה אלא שצריך כונה לשמוע ולהשמיע לשום תקיעת שופר כל דהו אפילו שלא לשום מצוה ולעולם כוונת מצוה לא בעינן אבל בעי' כוונה לשמוע ולהשמיע וה"ר שלמה ז"ל כתב בפירושו איכוין ותקע לי להוציאני ידי חובתו ומדבריו למדנו דרבי זירא פליג על דרבא וכן נראין הדברים שאילו לא היה ר' זירא מחמיר בכוונת המצוה על מה היה מחמיר כ"כ בכוונת המשמיע לשומע יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והלא דין הוא שתהא כוונת המצוה יותר חמורה מכוונת המשמיע לשומע ועוד הא אוקימנא לדר' זירא כר' יוסי ובפרק ערבי פסחים ברירנא דר' יוסי ס"ל מצות צריכות כוונה ופליגי רבנן עליה הלכך ליתא לא לדר"י ולא לר' זירא דקאי כוותיה ולא מהדרינן ולא סמכי' על שנוי' דחיקי וכבר כתבנו במקצת דברים הללו בפ' ערבי פסחים.