המאור הקטן על ראש השנה ה.

[דף יט ע"ב] שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר מתיב רב נחמן על שני חדשים מחללין את השבת וכו' וממתני' דלעיל דעל ששה חדשים שלוחים יוצאין על ניסן מפני הפסח ליכא לאותוביה דאע"ג דנפקי אאדר צריכי למיפק אניסן משום ספק שנה מעוברת אפי' לא היה להם ספק בחודש מעובר ואפי' בשנה מעוברת מתחלתה שיצאו שלוחים על אדר שני מפני הפורים ניחא להו דליפקו נמי אניסן מפני הפסח שהשליחות לכל מסורה ואין הכל בקיאין לידע שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ודלמא מקלקל להו פסח דאית ביה חיוב כרת והא דאמרי' בגמ' ואילו אם נתעברה השנה יוצאין על אדר השני מפני הפורים לא קתני התם בשנתעברה בחדש אדר כגון שנמלכו לעבר השנה אחר שיצאו שלוחין על הפורים ובכה"ג לא הטריחו בשליחות למ"ד עיבור שנה שלשים יום דידעי מכללא מדלא נפקי על ניסן ואם הקלו בפורים ובמלתא דלא שכיחא לא רצו להקל בפסח מפני תקנת המועדות ולא רצו לסמוך בביטול השליחות שידעו ויבינו מכללו מתי יהיה יום פסח דפסח חמיר וחיישינן לקלקולא דמאן דלא גמיר והיינו דתנן ובהן מתקנין את המועדות וזהו תיקונו של פסח שאע"פ שיצאו על אדר אפי' באדר השני בשעה שנתעברה מתחלתה ואעפ"כ חוזרין ויוצאין על ניסן מפני תיקון הפסח שהשליחות לכל מסורה כדאמרן משא"כ בעדות שלא היתה מסורה אלא לזריזין ולהעיד לפני ב"ד שיודעין בסוד העיבור והיינו דמותיב רב נחמן מינה מדתנן על שני חדשים מחללין את השבת ואע"ג דאמרי' בגמ' וכיון דנפקי אאלול למה להו דנפקי אתשרי דעלמא ידעי חדש זה מכלל חדש זה שאני התם שאין לחדש אלול שליחות בשביל עצמו אלא בשביל ר"ה כדתנן על אלול מפני ר"ה אבל אדר הסמוך לניסן שיש לו שליחות בשביל עצמו מפני הפורים אע"פ שיצאו על אדר חוזרין ויוצאין על ניסן אפי' אם תמצי לומר שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ומסקנא לא קמא וסליקא בתיובתא.

[דף כ ע"א] כי אתא עולא אמר אעברוה לאלול אמר עולא ידעין חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו פי' טובת העיבור לא היתה אלא ביוה"כ או בימים טובים של סוכות למקום שהיו מגיעין שם שלוחי ב"ד והיו יודעין בבירור קביעות החדש מפני השלוחין שהעידו בעיבורו של אלול אבל בר"ה לא היתה להם טובה בכך שכבר עשאוה על פי השלוחים שיצאו באלול קודם שנתעבר החדש ובכל מקום חוץ ממקום הוועד היו עושין אותו שני ימים מספק כדתנן ר"ה שהוא ירא שמא תתעבר ודכ"ע לפום לישנא קמא דאמרי' מאי בינייהו מעשה דעולא כי הוה ביוה"כ שחל להיות בע"ש הוה דליכא תקנתא למתיא בעממי ולא לירקא בחממי שאין תקנת הירק אלא בשרייתן בערב היום השני ללקיטתן עם חשיכה או משחשיכה שמטילין אותן במים שהודמו בשעתן ומשהין אותן שם ואוכלין אותן כל היום השני של קדש שהוא שלישי ללקיטת ירק נמצא יוה"כ שחל להיות בע"ש צריך עיבור לדברי הכל בין משום ירקא בין משום מתיא דהא ליכא תקנתא לא בחמימי ולא בעממי והיינו דאמרי' מאי בינייהו כלומר מאי איכא בין עולא דאמר משום ירקא לר' אחא דאמר משום מתיא איכא בינייהו יוה"כ שחל להיות אחר השבת מ"ד משום מתיא מעברין למ"ד משום ירקא לאימת קא בעי להו לאורתא לאורתא טרח ומייתי הלכך לא מעברינן כשחל יוה"כ להיות אחר השבת ואע"ג דמקלע יו"ט של חג בע"ש התם הא איכא תקנתא לירקא בחמימי וקס"ד בהאי לישנא דלכ"ע אית להו הא תקנתא ואקשינן על האי לישנא ולמ"ד משום ירקא ליעבריה משום מתיא ואידחי ליה הדין לישנא והדרי' ללישנא אחרינא לומר איכא בינייהו יו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה למ"ד משום ירקא מעברין ולמ"ד משום מתיא אין מעברין ובתקנתא דירקא פליגי למר תקנתא דחמימי תקנתא ולמר תקנתא דחמימי לאו תקנתא ויש שואלין כאן יו"ט הסמוך לשבת מלפניה תיפוק לי משום יוה"כ דמקלע לאחר השבת וצריכין לעבורי לדברי הכל משום מתיא דהא ודאי ליכא תקנתא בעממי ואנו היינו רגילים להשיב על שאלה זו אין הכי נמי אלא נפקא מינה ליו"ט של עצרת דאית ביה תקנתא וחביל ביה עלמא כמו בחדש תשרי וכ"ש בשנה מעוברת ולמ"ד משום ירקא מעברין אמטולתיה חדש אדר דמקמי ניסן דהא לא סבירא לן כמ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר דהא סלקא ליה בתיובתא אבל משום יו"ט של פסח דכ"ע אין מעברין דשלהי סתווא הוא ואכתי לא חביל ביה עלמא שאם היינו מעברין בשבילו אם היה חל בע"ש היינו צריכין לדחותו ג' ימים עד יום שני בשבת משום יו"ט האחרון ויו"ט הראשון וחג שבועות שלא יהיו סמוכין לשבת והיינו צריכין להוסיף ג' עבורים בשנה מה שאין ראוי לעשות כן משום דקדים ואתי סיהרא תלתא יומי כמו שמפורש במס' עירובין אבל בע"כ משום יו"ט של פסח הסמוך לשבת אין מעברין כלל. ושמעתי משום חכמי צרפת ז"ל דרך אחרת בתשובת השאלה שכתבנו וזו היא שלעולם אין מעברין את החדש לא משום פסח ולא משום עצרת הסמוכין לשבת אלא משום תשרי בלבד דבדידיה בלחוד חביל עלמא כדקי"ל שלהי קייטא קשה מקייטא ועולא ור' אחא בלישנא בתרא בהא פליגי למ"ד משום ירקא היכא דמטו שלוחים בחג הסוכות חביל עלמא ומעברין אמטולתיה משום ירקא ביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה ומשום מתיא אין מעברין דהא אפשר בעממי והיכא דמטו שלוחי יוה"כ כיון דקרובים הם לא"י לא חביל להו עלמא ואין מעברין בשבילם נמצא שאין מעברין לעולם משום מתיא ולמ"ד משום מתיא אפי' היכא דמטו שלוחי יוה"כ חביל להו עלמא ומעברין משום מתיא אמטול ההוא דוכתא דלית להו תקנתא בעממי ומשום ירקא אין מעברין לעולם דהא אפשר בחממי וכדמקלע יוה"כ סמוך לשבת מלפניה למ"ד משום מתיא מעברין בין משום מתיא בין משום ירקא דהא ליכא תקנתא לא בחממי ולא בעממי נמצא יו"ט הסמוך לשבת מלפניה דכ"ע מעברין למ"ד משום ירקא משום יו"ט ולמ"ד משום מתיא משום יוה"כ דמקלע לאחר השבת והאי דקא אמרי' איכא בינייהו יו"ט הסמוך לשבת מלפניה דאלמא פליגי בה היינו פלוגתייהו דלמ"ד משום ירקא צריך לעבר משום יו"ט ולא משום יוה"כ דהא לא חביל ביה עלמא בההוא דוכתא ומכאן אתה למד ליוה"כ הסמוך לשבת מלפניה שא"צ לעבר לא משום ירקא ולא משום מתיא מאחר דבדוכתא דמטו שלוחים התם לא חביל ביה עלמא ובדוכתא דחביל ביה עלמא לא מטו ליה שלוחים הדין הוא סברת דמ"ד משום ירקא אבל למ"ד משום מתיא יו"ט הסמוך לשבת מלפניו צריך עיבור משום יוה"כ דמקלע לאחר השבת דס"ל דחביל ביה עלמא בההוא דוכתא וה"ה ביוה"כ שחל להיות סמוך לשבת מלפניה אבל משום יו"ט הסמוך לשבת א"צ עיבור דהא איכא תקנתא למתיא בעממי ולירקא בחממי וכשתמצא לומר פליגי בין ביו"ט בין ביוה"כ הסמוכים לשבת בין מלפניה בין מלאחריה ביו"ט הסמוך לשבת לאחריה למ"ד משום ירקא מעברין ולמ"ד משום מתיא אין מעברין וביוה"כ הסמוך לשבת מלפניה למ"ד משום מתיא מעברין ולמ"ד משום ירקא אין מעברין יו"ט הסמוך לשבת מלפניה דמקלע יוה"כ לאחריה דכ"ע מעברין ובטעמא דמלתא פליגי למר משום יו"ט ולמר משום יוה"כ ובדין הוא דלימא איכא בינייהו יוה"כ הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה אלא שלא היה טעם מחלקותם ביו"ט מתברר יפה יפה בלשון קצרה מכלל יוה"כ כמו שהוא מתברר יוה"כ מכלל יו"ט ואם היה רוצה לברר כל המחלוקת עם כל הטעמים היו לו כל הדברים יגעים.

[שם] אמר אביי לא קשיא הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי פי' בניסן ותשרי מאיימין מפני תקנת המועדות בשאר ירחי אין מאיימין דלא איכפת לן כדאמרי' לקמן על שני חדשים ותו לא וכו' ומתרץ אביי על כולן שלוחין יוצאין מבערב וכו' ואית דמפרשי איפכא משום דכתיב החדש הזה כלומר שאין מאיימין בניסן ותשרי אבל בשאר ירחי מאיימין לפי צורך השעה על פי מה ששנו חכמים אין פוחתין מארבעה חדשים חסרים בשנה ולא מוסיפין על שמונה ומסתברא לן כפירושא קמא משום דאביי מתרץ בתרוייהו בהא ובהא דלקמן ומתרצא נמי הא דעולא דאמר עברוה לאלול ואע"ג דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון ודרשינן ביה כזה ראה וקדש מוקמינן לה אשאר ירחי ועל סיפא דקרא סמכינן ליה דכתיב לחדשי השנה כך פירש הרב משה ז"ל ולדידי מסתברא כמאן דמפרשי איפכא וליכא ראיה לא מתירוציה דאביי ולא מדעולא דהא אמר עולא ל"ק כאן לעברו כאן לקדשו אלמא לעברו מאיימין בכולן ולקדשו הוא דאיכא פלוגתא בין ניסן ותשרי לשאר ירחי ובתלמוד ירושלמי נמצא סמך וסעד לפירושו של הר' משה ז"ל רבי זעירא ורבי אמי בשם ריב"ל מעמעמין על הנראה לעברו ואין מעמעמין על שלא נראה לקדשו ר' אחא ורבי אבא בשם ריב"ל מעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על הנראה לעברו הוינן בעינן מימר לא פליגין מה דמר זעירא בשאר כל החדשים מה דמר רבי אבא על ניסן ותשרי.

[שם ע"ב] כי סליק רבי זירא אמר צריך שיהא לילה ויום מן החדש יש בכאן שלש שמועות עמוקות בסודותיהן וקשות בפירושיהן והם סתומות ונעלמות מלב רוב החכמים עד שדנו לפי דעתם שאינן כהלכה וזה דבר של תימה איך יהיו כל הדברים אמורים בתלמוד בסוד העיבור שלא כהלכה ואיך נסמוך על הקונדריסין המחוברים בסוד העיבור ונניח התלמוד הערוך לפנינו ועל כן אני אומר כי כל השמועות הללו כהלכה הן אמורות וכל דבריהם הם יסוד לסוד העיבור המסור בידינו אבל הפירוש הרחוק מי ידענו ועמוק עמוק מי ימצאנו ואני אומר כמי שאמר כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע וכמעט שהדיחוני בחכמתם חכמי ספרד ז"ל נשאני לבי לכתוב דעתי בפירוש שמועות הללו וראיתי להקדים לך הקדמות שהן לך כיסודות והעמודים לתמוך בהם הסודות הרמוזים מדרכי החכמה בשמועות הללו דע לך כי אין היום והלילה שוים בזמנם כאחת בכל מקומות היישוב ולא בכל הארץ כולה כי כל עשרים וארבע שעות מן היום ומן הלילה כל שעה מהן היא ערב במקום אחד ובקר במקום אחר על פני אורך הארץ כולה והיא כהקפת הגלגל עליה המקיף ממזרח למערב וזה הוא הפי' בויהי ערב ויהי בקר האמור בימי בראשית והקו המקיף את אורך הארץ על פני הפלך הרביעי משבעת הפלכים והוא האמצעי ביישוב יש לו ד' נקודות כנגד ד' רבעי היום שהם תחלת היום ותחלת הלילה וחצי היום וחצי הלילה וגם אלה ד' רבעי היום הם במזג מן הלח והיבש ומן הקור והחום כנגד ד' תקופות השנה וארבע נקודות אשר בקו הסובב את אורך הארץ הראשונה קצה המזרח ויושביה הם השוכנים על שפת ים אוקיאנוס במזרח והנקודה השנית היא שכנגדה והוא קצה המערב ויושביה גם הם שוכנים על שפת ים אוקיאנוס במערב והנקודה השלישית היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות האלה על פני כל הארץ והיא נקראת טבור הארץ ויושביה הם יושבי ירושלים וכל ארץ ישראל והנקודה הרביעית שכנגדה מתחת לארץ וגם היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות והיא נקראת טבור הים או לב הים או נקודות תהום ויש בין כל נקודה ונקודה מארבע נקודות אלו עד הנקודה שכנגדה מרחק מהלך י"ב שעה באורך הארץ כפי ההקפת הגלגל עליהם ומכל נקודה אל נקודה הסמוכה לה מהלך ו' שעות באורך הארץ מהקפת הגלגל עליהם והמשל על זה כי כשיהיה בקר לשוכני מזרח לא יהיה בקר לשוכני ירושלים עד ו' שעות לאחר מיכן ועל דרך הזה אתה מחשב בכל שעה ושעה המרחק מכל נקודה מארבע הנקודות אל הנקודה הסמוכה לה וזהו מהלך החמה בהקפת הגלגל בכ"ד שעות על ד' נקודות אלה ודע כי חשבון הימים הנמנים מימי השבוע תחלתו מן הנקודה השלישית שהיא טבור הארץ והיא א"י והמשל על זה כי כשמתחיל יום ראשון מימי השבוע לשוכני ירושלים וא"י לא יתחיל לשוכני קצה המערב עד ו' שעות לאחר מיכן ובטבור הים שלמטה מן הארץ והיא נקודת התהום לא יתחיל עד י"ב שעות לאחר מיכן ולשוכני קצה המזרח לא יתחיל עד י"ח שעות לאחר מיכן וכן בכל יום ויום מימי השבוע וכן בכל שעה ושעה מן היום ומן הלילה כך הוא סדרן לעולם ונתברר לך מזה כי יש הקדמת י"ח שעות במנין ימי השבוע ושעותיהם בין שוכני ירושלים לשוכני קצה המזרח ששוכני ירושלים מקדימין על שוכני קצה המזרח אע"פ שאין המרחק ביניהם כפי מהלך הגלגל הגדול אלא שש שעות כשאתה מתחיל למנות מקצה המזרח אבל במנין ימי השבוע ושעותיהם כך הוא הסדר להן וזהו הסדר הנסדר להן מששת ימי בראשית וזהו המרחק ביניהן במהלך הגדול כשאתה מתחיל למנות מארץ ישראל ודע כי סוד העיבור המסור בידינו יסודתו בהררי קדש והם שתי הנקודות מן הארבע הנזכרות האחת ארץ ישראל והוא אדמת קדש אשר בה עיר הקדש והוא המקום אשר בחר השם לשום את שמו שם שנאמר עליו לשכנו תדרשו ובאת שמה והשנית קצה המזרח שהוא תחלת היישוב וכנגד מה שאמר הנביא והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו ופי' הענין הזה כי חשבון המולד שאנו אומרים שהוא ביום פלוני בכך וכך שעות מן היום או מן הלילה הוא כנגד ירושלים ומה שאנו דנין על ראיית הלבנה מתוך חשבון המולד כפי מה שאמר אבוה דרבי שמלאי לפני ר' שמואל הוא על ראיית הלבנה בקצה המזרח ועוד נוסיף לך ביאור בזה במקומו בתוך פי' השמועה ודע כי אין אור ללבנה מעצמה כי אם אור הנאצל על פניה מאור החמה ומולד הלבנה הוא דבוק הלבנה בחלק אחד כנגד גלגליהם והדבוק הוא כהרף עין ולאלתר נפרדת זו מזו והלבנה הולכת ומתרחקת מן החמה לפאת מזרח ואור החמה הולך ופושט על הלבנה על פניה שכנגד הארץ כפי המרחק קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם ואין כח העין שולט עליו עד שיגיע המרחק לי"ב מעלות ממעלות הרקיע שהם שלש מאות וששים מעלות ברקיע כולו וזהו יתרון מהלך הלבנה על החמה בכ"ד שעות ובכן האור פושט על פניה עד שכח העין שולט עליו לראותו קודם שקיעת אור החמה וזהו תחלת דקות הלבנה בחידושה והוא הנראה בפאת מערב וכנגד זה בלבנה הישנה הנראית בפאת מזרח בתכלית דקותה עם הנץ החמה והוא כשיעור המרחק הנזכר שהוא י"ב מעלות ולאלתר היא הולכת ומתקרבת אל החמה ומסתתרת תחת אורה עד שהיא חוזרת להדביק בה כבתחלה ועל הסדר הזה חוזרת חלילה. ואחר שהקדמנו ההקדמות הללו שהן כיסודות לפי' ג' שמועות הרצופות בכאן זו אחר זו נתחיל בפי' השמועה הראשונה בעזרת המלמד לאדם דעת. כי סליק רבי זירא אמר צריך שיהא לילה ויום מן החדש כלומר אין אנו קובעין היום ר"ה אא"כ היה בו המולד מתחלת הלילה במקום אחד ממקומות היישוב ואע"פ שאין המולד נתקן אלא עד י"ח שעות ואין לנו מן החדש אלא שש שעות אנו מוצאין מקום אחר שיש בו לילה ויום מן החדש ולבאר הענין הזה אני נותן לך משל ודמיון באחד מן הימים שאנו קובעין בהם ר"ה שהוא ר"ח תשרי כשאנו קובעין אותו ביום שבת אין אנו קובעין אותו עד שיהא המולד בירושלים יום שבת קודם חצות ואותה שעה שהיא המולד היא בקצה המזרח תחלת לילי שבת כמו שביארנו לך כי שוכני ארץ ישראל מקדימין בסדר מנין ימי השבוע ושעותיהם לבני שוכני קצה המזרח י"ח שעות ואחר שתלך הלבנה ברקיע השמים כ"ד שעות אחר המולד היא תחלת דקותה והיא שיעור החדוש הנראה נמצאת הלבנה נראית בחדושה ליושבי קצה המזרח בסוף יום שבת לפני שקיעת אור החמה ולפיכך היה יום שבת יום ראוי לקובעו ר"ח בכל מקום מפני הלבנה שנראית ביום שבת בערב בקצה המזרח קודם שקיעת אור החמה ולא נמלט היום מראיית הלבנה במקום אחד ממקומות הארץ ושם היה להם הלילה והיום מן החדש כולו אחר המולד ואע"פ שלבני ארץ ישראל לא נראתה הלבנה ביום שבת מפני שהיתה שעת תחלת דקות הלבנה והיא שיעור לחדוש הנראה בחצי יום ראשון להם מימי השבוע ואור החמה התוקף עליה מכהה את אורה ומונעו מהראותו עד הערב שהוא סוף יום ראשון ותחלת יום שני זה הוא פי' צריך שיהא לילה ויום מן החדש וגם הוא פי' הברייתא השנויה בסוד העיבור הסמוכה לזו השמועה לפי שדברי שתיהן שוין לכך אמר זה שאמר אבוה דרבי שמלאי לפני רבינו הקדוש מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות כלומר אם נולד בירושלים ביום שבת קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה ביום שבת לשוכני קצה המזרח ולא נמלט היום ההוא מראיית הלבנה ולפי' נראה היום ההוא לקובעו ר"ח בכל מקום וה"ה לשאר הימים נולד אחר חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה ביום שבת בשום מקום בעולם כי כשנראה לשוכני קצה המזרח כבר שקע כל אור החמה ויוצא אור שבת לפיכך נדחה היום ההוא מלקבעו ר"ח בכל מקום וזה הוא סוד העיבור בדחיית מולד זקן שהוא לאחר י"ז שעות תתרע"ט חלקים שהוא נדחה בכל ראשי שנים לעולם ואין לנו בימים הראויים לקביעת ר"ח שהם ימי בגה"ז כי אם שתי דחיות אחרות והם בשנים הפשוטות הדחייה האחת בט"ו תקפ"ט לאחר מעוברת והשנית ג"ט ר"ד בכל שנה פשוטה והמולד הזקן הוא נדחה לעולם ושרש דחייתו מן הלכה הזאת והוא מסור בידינו על פי החשבון בסוד העבור מימי הלל בן יהודה בן רבינו הקדוש שהנהיג לקדש על פי החשבון ועל פי הראייה מדוחק הגלות שלא היו העדים מצויין ללכת להעיד לפני ב"ד ולא השלוחים לכל המקומות יכולין לצאת להודיע קידוש ב"ד משום שבוש דרכים אבל בדורות הראשונים שהיו מקדשין על פי הראייה לא היינו נוהגים בסוד הזה שאנו נוהגים בו אלא שאפשר שיסמכו עליו בשעת הדחק כמו שנהגנו אנו לסמוך עליו ועל כן שאלנו בגמרא למאי נפקא מינה כלומר מה איכפת להם לדורות הראשונים להיות מחשבין תולדת הלבנה תדיר והלא הם לא היו מקדשין אלא על פי הראייה ובאה התשובה על השאלה זאת נפקא מינה לאכחושי סהדי כי מחשבון המולד אתה יכול לדעת שעת הראיה שהיא לאחר מכן בכ"ד שעות כמו שאמרנו ואם העידו העדים שראו את החדש קודם הזמן הזה הרי הם מוכחשים וזה הוא הצורך לחשבון המולד בכל זמן ובכל מקום שהיו מקדשים ע"פ הראייה ואפילו בח"ל כעקיבא בן יוסף וחנניא בן אחי רבי יהושע שהיו מעברים שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ כמו שמפורש במסכת ברכות זה הוא הצורך לחשבון וזה הצורך הגלוי וידוע לכל אבל הסוד היה לקבוע על פיו בשעת הדחק ולכך נקרא סוד שלא היו רוצין לגלותו ולפרש דבריו וטעמו למה נמסר החשבון כנגד מקום אחד והראיה כנגד מקום אחר לפי שהיה להם כדבר מוצנע לעת הצורך ולשעת הדחק וכל חכם ומבין בחשבון יכול הוא להוציא חשבון זה מחשבון זה בכל מקום ובכל זמן כפי מה שיצטרך וכפי מה שפירשנו והרי השלמנו פירוש שתי השמועות הקשות והם קשורות ותלויות זו בזו. ונשאר לנו לפרש השמועה השלישית והיא אמר רבי זירא אמר רב נחמן עשרים וארבע שעי מיכסי סיהרא וכו' וגם בזו ראיתי להוסיף ולהקדים לך הקדמות שיפתחו לבך לפירושי כבר ידעת כי כל לדידן האמור בתלמוד הוא לבני בבל וכל לדידהו הוא לבני ארץ ישראל ואלה שבבל מדינחאי ואלה שבארץ ישראל מערבאי ובעלי המחקר חקרו על ארך הנמצא בין בבל ובין ירושלים ולא מצאו בו שתי שעות שלימות וא"א שימצא ביניהם ההפרש הגדול הנאמר בשמועה זו בכל סיהרא חדתא ועתיקא על כן הוצרכנו לומר כי המקום הרמוז כאן על לשון לדידן הוא קצה המזרח שהגיעה שם מלכות בבל בימי שבור מלכא שהיה מלך גדול בבבל בימי רבותינו ז"ל ועוד הוצרכנו לומר שהסהר האמור כאן אינו משעת הדבוק עד שעת הדבוק אבל מתחלת הדקות בחדשה ועד תכלית הדקות בישנה וזהו זמן בכל סהר וסהר שכח העין שולט עליו לולא שהוא נמנע ומתכסה במקום אחד זולתי מקום אחר מפני המונע אותו והמכסה כמו שאנו עתידים לפרש והרי אנו מתחילים לך בפי' השמועה כבר נתברר לך ממה שפירשנו לך למעלה כי כשנראית הלבנה בתחלת דקותה שהיא בחדושה לשוכני קצה המזרח בסוף יום שבת בפאת מערב עם שקיעת החמה היא עומדת באותה שעה ברקיע על ראשי שוכני ארץ ישראל והוא להם חצות יום ראשון לפי שהן מקדימין שמונה עשרה שעות ואין הלבנה נראית להם מחצות זה שהגיע לשיעור המראה עד הערב שהוא ליל שני ולא מפני מיעוט הלבנה ודקותה מן השיעור הנראה שהרי נראתה כבר לשוכני קצה המזרח אלא מפני אור החמה התוקף עליה וזו היא הלבנה החדשה הנכסית לשוכני א"י ו' שעות אחר שהגיעה לשיעור הנראה שנראתה בו בקצה המזרח והוא היה תחלת הדקות ואם הגיעה הלבנה הישנה לתכלית הדקות לשוכני קצה המזרח שחרית יום שבת בפאת מזרח עם הנץ החמה והיא עומדת באותה שעה כנגד נקודה הרביעית שהיא טבור ים אוקיאנוס ואותה שעה היא לשוכני א"י חצות ליל יום ראשון לפי שהם מקדימין י"ח שעות והם לא ראו הלבנה מאחרי שחרית יום שבת מפני אור החמה התוקף עליה כל יום השבת ומפני הסתירה תחת הארץ מתחלת מוצאי שבת עד חצות ואע"פ שלא הגיע עד כאן לתכלית דקותה שהרי נראתה בשעה זו לשוכני קצה המזרח ומשם ואילך היא נכסית ונסתרת מכל העולם כולו כאחד וזו היא הלבנה הישנה שנכסית משוכני א"י י"ח שעות קודם שתגיע לתכלית דקותה וזהו פי' לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא וכנגד זה הוא פי' לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא שאם הגיע הלבנה הישנה לתכלית לשוכני א"י שחרית יום שבת עם הנץ החמה והיא עומדת באותה שעה ברקיע על ראש שוכני קצה המזרח והוא להם חצות יום ו' לפי שהם מתאחרים י"ח שעות והם לא ראו הלבנה מאחרי שחרית יום ו' ולא מפני שהגיעה לתכלית דקותה אלא מפני אור החמה התוקף עליה מיום ו' שחרית עד חצי היום שהגיעה לתכלית דקותה ואז נכסתה מהם ומכל העולם כאחת וזו היא הלבנה הנכסית לשוכני קצה המזרח ו' שעות קודם שהגיעה לתכלית דקותה ואם תחלת הדקות שהיא בחדוש הלבנה היתה לשוכני א"י בסוף יום שבת עם שקיעת החמה והיא עומדת באותה שעה על ראשי שוכני קצה המערב והיא חצות ליל שבת לשוכני קצה המזרח לפי שהם מתאחרים משוכני א"י י"ח שעות והם אינם יכולים לראות הלבנה כל הלילה מפני שהיא מסתתרת תחת הארץ ואף בכל יום השבת אינם יכולין לראותה מפני שהיא הולכת אחר החמה ואור החמה תוקף עליה ומונעה מלהראות עד סוף יום שבת עם שקיעת החמה אע"פ שכבר עברו מתחלת דקותה י"ח שעות זו היא הלבנה החדשה הנכסית לשוכני קצה המזרח י"ח שעות מאחר שהגיעה לשיעור המראה שנראתה בו לשוכני א"י והוא היה תחלת הדקות וזה הוא פי' לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא ובזה נשלם פי' ג' שמועות הקשות בעזרת השם הנותן חכמה. ועוד אני מוסיף לך לפרש מה שסמכו לזה בגמ' צריך שיהא לילה ויום מן החדש מנא לן ר' יוחנן אמר מערב עד ערב ריש לקיש אמר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב מאי בינייהו וכו' עד רבא אמר חצות לילה איכא בינייהו לר' יוחנן דאמר מערב עד ערב כשם שהשביתה בכל ימים טובים נמנית מתחלת לילה עד תחלת לילה כדרך שביתת השבתות כך ימי החדש שהמועדים תלוים בהן כולן נמנין על הדרך הזה לפיכך צריך שיהא כל הלילה עם היום מן החדש ולריש לקיש דאמר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב ס"ל מדכתיב בערב ולא כתיב עד הערב לומר לך שאף הערב כולו הבא לאחר יום אחד ועשרים הוא נמנה בחשבון ימי החדש שעברו והוא עד חצות ליל יום שנים ועשרים ולא לענין אכילת מצה וחמץ הזכירו הכתוב אלא ללמדך שעד כאן הוא סוף ימי החדש שעברו וזה הוא שאמר לחדש בערב כלומר שסוף ימי החדש תלוי בערב ומזה אתה למד כשם שסופן בחצי הלילה כך תחלתן בחצי הלילה וכן מצינו שנקרא חצות ראשון מן הלילה ערב כדכתיב בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות ומצה הנאכלת עם הפסח היא עד חצות אבל מזה הערב האמור באכילת מצה לא רצה לדקדק מפני שהוצרך לגופו ללמד זמן אכילת מצה ולפיכך דקדק מסוף הפסוק שלא נאמר לענין מצוה התלויה בו אלא למנין ימי החדש ולדברי ריש לקיש אם היה חצי הלילה והיום מן החדש דיו וליתא לדריש לקיש שאילו היה כדבריו לא היה מולד זקן נדחה ומי שדחה מולד זקן כר' יוחנן אזן וחקר ותקן.