המאור הקטן על ראש השנה ב:

[דף י ע"א] מה"מ א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ובשנה הרביעית ובשנה החמישית יש שטועין בפירוש שמועה זו לומר שאין פירות נטיעה אסורין עד ט"ו בשבט אלא בנוטע ל' יום לפני ר"ה בלבד אבל בנוטע לאחר ר"ה מיד או שנטע פחות מל' יום לפני ר"ה כל שנות הנטיעה כלות בר"ה ואין שנות הערלה והרבעי נמשכות עד ט"ו בשבט ודייק מדקתני ופירות נטיעה זו ומדקאמר פעמים שברביעית פעמים שבחמישית ולדעתי כך ה"ה לעולם והאי דקאמר פעמים לפי שהחנטה המצויה מר"ה עד ט"ו בשבט באילנות מלתא דלא שכיחא היא ומקצת ממיני האילנות והאי דקאמר ופירות נטיעה זו כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה היא מושכתה משנה זו לשנה זו עד ט"ו בשבט וכן לרבעי ותו לא מידי. וכן נראין הדברים מתוך התלמוד ירושלמי כפירושנו דגרסי' התם ר' אבא בר ממל קומי ר' זעירא נראין דברים בשנטען ל' יום לפני ר"ה אבל אם נטען פחות מל' יום לפני ר"ה את חמי שנה שלימה לא עלתה ותימר הכין אמר ליה כן היא אפי' נטען פחות מל' יום קודם ר"ה יהא אסור מאי כדון אמר ר' מונא מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן הוא משלים שנתו.

[דף יא ע"ב] ה"ג שבעה עשר באייר שמזל כימה עולה בידו דהוא זנב טלה ותחלה שור שעולה בחדש אייר שחרית ובמרחשון שוקע שחרית שהמזל הצומח הוא עקרב וכנגדו שוקע שור וזנב טלה עמו וה"ר שלמה ז"ל החליף הגירסא ואיני יודע על מה.

[דף יג ע"ב] אמר ליה ר"ש שזורי קאמרת ר"ש שזורי סבר יש בילה ורבנן סברי אין בילה ואי קשיא לך א"ה קשיא לר"ש שזורי הני כמאן שוינהו רבנן ומאי שנא דאזיל רבנן בתר השרשה וי"ל ר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי בתר לקיטה אזילנא דהיינו גמר פירי וכך הוא הדין בשלקט מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה שצובר גרנו בתוכו אלא לדידכו דאזליתו בתר השרשה ואמריתו שאם השריש מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה אין תורמין ומעשרין מזה על זה והלא יש להם תקנה בצבירת גרנו לתוכו.

[דף יד ע"א] אמר ר' אבהו בצלים הסריסים ופול המצרי איכא בינייהו פי' וכשמנע מהם מים שלשים יום לר"ע דאמר רוב מים כלומר כל שגדלתו ממי שנה שעברה לשנה שעברה אף אלו רוב גדילתן ממי השנה שעברה שאין מוסיפין לאחר מכאן לעולם ע"י מים אלא משהו מאחר שמנע מהם מים ל' יום וברייתא ר"ע היא לרבנן דאמרי שגדלין על מי שנה שעברה כל גדולתן משמע דבתר רובא לא אזלינן הכא ואלו שמוסיפין ע"י מים לשנה הבאה אע"פ שתוספתן משהו מתעשרין לשנה הבאה משום דכירקות דמו וה"ר שלמה מפרש בחילוף ולעולם מעשר ירק דרבנן וקרא דבאספך אסמכתא בעלמא.

[דף טו ע"א] אמר רבה אתרוג בת ששית וכו' פי' רבה ורב המנונא תרוייהו אליבא דר"ג קיימי דאמר אתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך א' כל חד וחד מפרש לה לדר"ג כטעמיה ולא תיקשי לך הא דאמרי' במס' סוכה והא בין לר"ג בין לר"א אתרוג בשביעית לבתר חנטה אזלינא דלמאי דקס"ד לפי פשוטא קא מקשי' התם דקס"ד לשביעית בין למעשר בין לביעור מדלא פליג בה ר"ג עליה דר"א והתם נמי אסקינן כרבותי' דמסקי לה הכא והכל עולה לטעם א' שלא הוזכרו לשביעית בדברי המשנה אלא לענין ביעור בלבד ובדין הוא שיהא אתרוג שוה לאילן לכל דבר שהרי עץ הוא ולא ירק אלא חומר הוא שהחמירו בו חכמים לענין מעשר כיון שדומה לירק בגדלתו שגדל על כל מים וזה הוא נוסח השמועה לפי שיש חילוף במקצת הנוסחאות. אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת במעשר וחייב בביעור אמר ליה אביי בשלמא סיפא לחומרא פי' שהיא חייבת במעשר בשעת לקיטה שחיוב הביעור כדינו הוא כדין כל אילן דאזיל בתר חנטה אלא פטורה מן הביעור אמאי דאמרי' זיל בתר חנטה אי הכי תחייב במעשר פי' דכן הוא דהוה לך לחיובי במעשר שאם אתה הולך אחר לקיטה למעשר להחמיר כ"ש אחר חנטה להחמיר אמר ליה יד הכל ממשמשין בו ואת אמרת תתחייב במעשר כלומר שעשאוה כהפקר וכמי שנתיאשו ממנה הבעלים. ורב המנונא אמר אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית. פי' רב המנונא לא פליג אלא ארישא בלחוד דלא ס"ל הדין סברא דיד הכל ממשמשין בה וחייבת במעשר ופטורה מן הביעור מיתיבי ר"ש בן יהודה אומר וכו' תנאי היא דתניא א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום ה' זקנים וכו' ובדין הוא דלימא רבה ורב המנונא דאמרו כר"ג אלא עיקר דמלתא נקט שאף ר"ג מעדותו של אבטולמוס למדה ועוד שלא תאמר כי בשעת לקיטתו עישורו בין להחמיר בין להקל מפני שאין עונת המעשר אלא בשעת לקיטה לפיכך באנו ללמוד החומרא מדברי רבותינו שאמרו אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית וכשם שהלכו אחר לקיטה לשביעית לחומרא כך אחר לקיטה למעשר לחומרא ומה שאמרו בשעת לקיטתו עישורו עיקרו לענין חדש וישן בכל שני שבוע וה"ה למעשר שני ומעשר עני כברייתא דר"ש בן אלעזר ורבה גמר מינה אף לשנה שביעית בין להחמיר בין להקל ורב המנונא להחמיר בלבד ומצאתי מכתיבת ידי ה"ר משה ז"ל ורבותינו נמנו באושא אתרוג אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית פי' לחומרא כלומר אף אחר לקיטתו למעשר ואף לשביעית כגון בת ששית שנכנסת לשביעית וכל שכן דאזלינן בתר חנטה לחומרא כגון בת שביעית שנכנסת לשמינית ומוקמי לה אדינא בתר חנטה כדין אילן והם ה"נ אזלי רבותי' לגבי מעשר לחומרא ומחמרי אפי' בשביעית הנכנסת לשמינית ולא מיבעיא בששית הנכנסת לשביעית דמוקמינן לה אדינא ורבה ורב המנונא מסתייעי מרבותינו דמשכחי דמחמרי במעשר מיהא כוותייהו כדמחמרי רבנן בעלמא בכולהו עניני מעשר בירקות ובעציץ שאינו נקוב אלא בביעור לא ס"ל כוותייהו דמחמרי ולא כהני דמקילי דהיינו ר"ש בן יהודה משום ר"ש ומוקמי' לה אדינא ופטרי בת ששית הנכנסת לשביעית כל חד וחד כטעמיה ומחייבי בת שביעית הנכנסת לשמינית וכולהו הני תנאי ואמוראי מודו דבשנים דעלמא דהוו כולהו דחיובא כגון שניה ושלישית אזלינן בתר חנטה ולא נחמיר בשני עישורין פי' נכון וישר זה מצאתי בכתב ידי הרב ז"ל ודבריו צריכין עיון דמ"ל מינייהו דלאו כר"ג אזלי אלא כר"א מדקאמר דבשנים דעלמא אזלינן בתר חנטה ואפשר שהיתה דעתו של הרב לומר דלא מכרעי הני תנאי ואמוראי לא כר"ג ולא כר"א שהרי שניהם שוין בתורת שביעית שהאתרוג שוה לאילן וכי היכי דסליק טעמייהו דרבותי' לר"ג הם הכי נמי סליק לר"א שלא נחלקו ר"ג ור"א אלא במעשר של שאר שני שבוע אבל במעשר של שביעית דברי הכל מטילין אותו לחומרא אחר חנטה ולחומרא אחר לקיטה שלא להפקיע ממנו חובת מעשר כל עיקר.