המאור הקטן על ראש השנה ה:

[דף כא ע"א] וההוא עובדא דלוי דאיקלע לבבל בחדסר בתשרי מסתברא שבתוך חדש אלול יצא לוי מא"י והיו ב"ד נמלכין לעבר את החדש ולפיכך לא רצה להעיד עדות שלימה כי שמא חזרו בהן והאי דקאמר להו לא שמעתי מפי ב"ד מקודש לישנא דמתני' נקט למימרא להו כדתנן שבהן שלוחין יוצאין כדפירשה אביי בגמ' ואין המעשה מתיישב עלי לפרשו בענין אחר זולתי מה שכתבתי שאמר עמד שם לוי כל חדש אלול וראה שלא קדשו החדש בזמנו בידוע שהיה מעובר ועל מה גמגם בעדותו.

[שם ע"ב] וכן זה שאמרו שאין שלוחין יוצאין מבערב עד שישמעו מפי ב"ד מקודש נ"ל שלא אמרו אלא בשנראה החדש בזמנו ומפני הספק שמא יסכימו עליו לעברו מפני תקנת המועדות צריכין השלוחין לשהות עד שישמעו מפי ב"ד מקודש אבל אם עבר אותו ולא קדשו ב"ד את החדש מה צורך לנו להשהותם עוד הלא בידוע שהחדש מעובר וכגון זה יוצאין בניסן אפי' מבערב וזה שאמרו שבהן שלוחים יוצאין ובהן מתקנין את המועדות אין יציאת השלוחים טעם לחלול השבת ע"י עדים ואין ביציאת השלוחים שום סמך וסעד לעדות העדים אלא הרי הוא כמונה והולך המעלות שיש לניסן ותשרי על כל החדשים כאילו אמר הם הם החדשים שבהן שלוחין יוצאין לאחר שישמעו מפי ב"ד מקודש והם הם שיש בהן תקנת המועדות כל אלו המעלות יש בהן ואילו אמר ובהן שלוחין יוצאין ובהן מתקנים את המועדות גם הוא היה נכון ודומה לזה מה ששנינו במקום אחר שאילו בתחלה מצאו נוטלו ואת תפיסתו וה"ר שלמה ז"ל מפרש שיש ביציאת השלוחין סמך וסעד לחלול השבת ובעיני א"צ לומר כן.

[דף כג ע"א] אפ"ה אתי למטעי אמרי מלא הוא והאי דלא עביד אתנוסי אתניסו פי' בשכרות משתה של אותה שבת נאנסו ולפיכך לא השיאו משואות במוצ"ש דאע"ג דאונס שכרות לא שכיח כיון דרגילין למעבד בין אמלא בין אחסר והשתא לא עבדינן כי מיקלע חדש חסר בע"ש אתי למיטעי ותלו מלתא דלא שכיחא במלתא דלא שכיחא אבל השתא דעבדי' אחסר ולא אמלא כי מיקלע חדש חסר בע"ש משיאין משואות למוצ"ש ויודעין שהן תשלומין לע"ש וחדש חסר הוא ואם הוא מלא לא עבדינן כלל וידעי דמלא הוא דאי נמי מקלע יום ל"א בשבת או יום ל' בשבת ולא עבדי' למוצ"ש לא אתי למתלא באונס שכרות דלא שכיחא וניחא להו למיתלא בחדש מלא דשכיח וידעי ביה כ"ע דלא עבדינן ביה משואות. הדר פריך בגמ' וליעביד אמלא ולא ליעביד אחסר כלל דכי מקלע חדש חסר בע"ש ולא עבדינן במוצ"ש לא אתי למימר מלא הוא ואתנוסי הוא דאתנוס דלא שבקי חדש חסר דשכיח וידעו ביה כ"ע דלא עבדינן ביה משואות ותלו באונס שכרות של השבת דלא שכיח דכל היכא דאיכא קמייהו מלתא דשכיחא ומלתא דלא שכיחא בדשכיח תלו ולא תלו בדלא שכיחא אמר אביי משום ביטול מלאכה לעם פי' בשני ימים טובים של ר"ה דמספקי להו בין חסר למלא וישמרו שני ימים טובים ואנן השתא כיון דעבדי' אחסר כל זמן שבא אלול חסר משיאין למוצאי יו"ט שהוא אור עבורו והכל עושין מלאכה מיד.

[שם ע"ב] היינו לפני החמה היינו לצפונה היינו לאחר החמה היינו לדרומה פי' מפני שיישוב העולם בצפון וגלגל המישור נוטה מעל נוכח ראשיהם כלפי דרום לפיכך החמה נראית להם לעולם כאילו היא הולכת כלפי דרום עד חצות היום ומחצות היום למעלה כאילו היא פונה ללכת מדרום לצפון וזהו שאמרו במקום אחר הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה סובב סובב הולך הרוח אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן וכיון שהחמה נראית בשקיעתה כאילו היא מהלכת מדרום לצפון לכך נקראת רוח צפון פני החמה ורוח הדרום אחר החמה כאדם שמהלך אל נוכח פניו כי במהלכת מן המזרח למערב אין אדם שאינו יודע שהלבנה בחדושה אחר החמה היא וא"צ בדיקה בזה לכך שאלנו בגמ' היינו לפני החמה היינו לצפונה וכו' כלומר למה לי למתנייה בתרין בבי בחדא מינייהו סגיא ופירש אביי כי זה ששנינו לפני החמה ולאחר החמה על פגימתה היא שאין הכל בקיאים בדבר ולעולם שתי שאלות הן. ובפיסקא דמתני' דתנן כמה גבוה היה ולאן היה נוטה הואיל ותנינן עלה במתני' אם אמר לפני החמה לא אמר כלום הוזקקנו כמו כן לחקור גם על הבדיקה הראשונה של צפונה ושל דרומה ומאי דלא פריש במתני' פי' בברייתא דתאני חדא לצפונה דבריו קיימין לדרומה לא אמר כלום ותניא איפכא ופרשינהו אביי כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ופירשוה בירושלמי מתקופת תמוז ועד תקופת טבת לדרומה דבריו קיימין ונקראו ימות החמה מפני ששתי התקופות של תמוז ותשרי הם תקופת היובש ומתקופת טבת ועד תקופת תמוז לצפונה דבריו קיימין ונקראו ימות הגשמים לפי שתקופת טבת וניסן שכיחי גשמים ושכיחי קטרי ועל זו הדעת מסכימים חכמי המזלות בראיית הלבנה בחידושה וה"ר שלמה ז"ל לא פי' כן.

[דף כה ע"א] מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב וכו'. תניא אמר להן רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה יש מחכמי המזלות שמוציאין לעז על ר"ג לומר שלא היה יודע בחכמת המזלות כלום לפי שקבל העדים הללו שאמרו דבר שאינו לפי שא"א לעולם שהעדים שראו את הישנה שחרית במזרח יהיו רואים את החדשה בו ביום ערבית במערב וה"ר שלמה ז"ל פי' שהחדשה היא שראו כאן וכאן וכ"ש שהוסיף לנו בפירושו תמה על תמה ויש שסומכין דברי המשנה בדברי הברייתא בטעם הארוכה והקצרה והם סומכין בפי' זה על תלמוד ירושלמי א"ר חייא בר אבא מפני מה קבלם ר"ג שמסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה ופעמים בארוכה ואני מפני שראיתי בעלי החכמה הזאת מרחיקים הדבר הזה מהיות הישנה והחדשה נראות ביום א' חזרתי לבקש דרך אחרת בדברי התלמוד שלנו שיהיו דברי חכמים קיימים ועל כן נ"ל דמתני' טעמא לחוד וברייתא טעמא לחוד וטעמא של ר"ג במשנתנו כדאמרי' בעלמא כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה וכההיא דאמר ר"נ בפ' חזקת הבתים נהי דאתכחוש באכילתא באבהתא מי מתכחוש אף כאן יש לומר כיון שאין לנו שום עדות תלויה בראיית הישנה אלא בראיית החדשה שאנו מקדשין אותה על פי ראיית העדים הויא לה עדות החדשה מלתא דרמיא עלייהו דסהדי ויהבי ביה דעתייהו וסמכינן ביה עלייהו ועדות הישנה כיון דמלתא דלא רמיא עלייהו היא אמרי' כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזו ולא כוונו בה עדותם יפה ואין זו הטעות דומה לטעות הבדיקה ששנינו במשנת כיצד ראיית הלבנה וכו' שכל אותן בדיקות בחדשה הן לפי' אם לא כוונו עדותן עדותן בטילה אבל בדיקת הישנה אין לה ענין בראיית החדשה ומאליהם העידו העדים שלא בבדיקה לפיכך לא חשש ר"ג לטעות שטעו בה העדים וקבל עדותן בחדשה וכ"ש אם ראה בחשבונו שהיה לו בחדש הלבנה שהיא יכולה להראות באותה שעה שהעידו העדים שראו אותה בה כדאי היה לו שיקבל עדותן וברייתא דתניא א"ל ר"ג לחכמים וכו' לאו לפרושה למתני' איתני' אלא מלתא באפי נפשה היא והוא סוד בחכמת העיבור ובמהלך הלבנה שהוא בגלגל קטן הנקרא גלגל ההקפה ומוצקו נתון בעצם גלגל הגדול הסובב את גלגל ההקפה וכל זמן שהלבנה בחצי העליון מן הגלגל הקטן חוצה מגלגל הסובל היא הולכת לפאת מערב בחילוף מהלך המוצק וחילוף מהלך החמה שהם הולכין ממערב למזרח וזהו מהלך הלבנה במתינותה וזה הוא פי' הארוכה וכל זמן שהלבנה בחצי התחתונה מן הגלגל הקטן לפנים מן הגלגל הסובל היא הולכת לפאת מזרח לנוכח מהלך המוצק ומהלך החמה וזה הוא מהלך הלבנה במרוצתה וזהו פי' הקצרה ותמצא דבר זה מפורש בצורתו העשויה לו בספר חכמת הכוכבים שחיבר הנשיא ר' אברהם בר' חייא הספרדי ז"ל בשער השלישי מן החלק הראשון וכן תמצאנו גם בספר העיבור אבל העדות האחרונה שבמשנתינו שקבלה ר"ג אותן העדים ברור היה שעדות שקר היה והטעו את ר"ג ובאותה עדות לא ראה ר"ג בחשבונו עד שקדש את החדש ואעפ"כ כיון שכתוב אתם אפי' שוגגין ואפי' מזידין ואפי' מוטעין לא רצה ר"ג לחזור בדבריו אע"פ שהיה בטעות שכיון שנתקדש החדש נקדש ואע"פ שחלקו עליו ר' דוסא בן הרכינס ור' יהושע חזרו והודו לדבריו.

[שם ע"ב] למימרא דעד נעשה דיין לימא מתני' דלא כר"ע וכו' אפי' תימא ר"ע עד כאן לא קאמר ר"ע אלא בדיני נפשות דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה וכו' ובמס' מכות מפקינן לה לר"ע מקרא אחרינא דגרסי' התם מנין לסנהדרין שראו בא' שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר שנאמר עד עמדו לפני העדה למשפט אלא שיש לנו לומר ר"ע לדבריו דר"ט קאמר לדידי אין עד נעשה דיין לעולם בדיני נפשות ואע"פ שראוהו ביום מדכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט אלא לדידך דפליגת כשראוהו ביום לומר שממיתין אותו בראייתן בלא עדות לפי שיש לומר לא תהא שמיעה גדולה מראיה ולא סבירא לך משמעות מדרש דעד עמדו וסברת למימר היכא דראוהו בלילה מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין וה"נ אוקימנא להא ברייתא בב"ק בפ' החובל בשראוהו בלילה אודו לי איזה מיהת מאחר שראוהו בשעה שלא היו ראוין לדין אלא לעדות הרי נעשו כולן עדים ואין עד נעשה דיין בד"נ כה"ג משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה שיש להם לבדוק בעדות העדים כדי להציל הרוצח והאי כיון דחזיוה דקטל תו לא חזו ליה זכותא ולא בדקי להו לעדים בדיקה יפה הלכך אין עד נעשה דיין בכה"ג ור"ט אמר לך לבדיקה יפה לא חיישינן ולעולם עד נעשה דיין כלומר הראוי לעדות כגון שראה בלילה ראוי לדין וכ"ש אם ראה ביום שיש לומר לא תהא שמיעה גדולה מראיה אבל עד מאחר שהעיד עדותו אינו ראוי לדין לד"ה וכבר כתבנו במקצת דברים הללו בכתובות בפ' האשה שנתארמלה.