המאור הקטן על פסחים יג.

אלו עוברין בפסח פירוש כמו אלו מתבערין בפסח כותח הבבלי וכו' ר"א אומר אף תכשיטי נשים רבי אלעזר גרסי' ולא רבי אליעזר דהא אסיקנא בגמ' דלית ליה לרבי אליעזר נוקשה בעיניה ואם תשאל לרב שימי מחוזנאה דפריש קולן של סופרים טפולן של בנות עשירים שמשיירין אותן לבנות עניים שהם בנות סופרים כדאמרי' לקמן בפירקין על כותבי ספרים שלא יתעשרו אם כן היינו ת"ק ותו למאי דאסיקנא פרורא דאושכפי מאי קא מוסיף ר"א יש להשיב ולומר שהוסיף ר"א תערובות נוקשה שטיפולי נשים שהעשירות עושות כן לבנותיהן הסולת מעורבת בטיפולין אחרות וכשמשיירות לבנות עניים מתוך ששאר הטיפולין דמיהם יקרים חוזרות ונותנות בהם סולת מרובה עד שהוא כולו סולת וזו היא נוקשה בעיניה וכן פרורא דאושכפי אין בו אלא סולת בלבד ולפיכך הוסיף ר"א אף תערובות נוקשה בעיניה הרי אלו באזהרה באכילתן ואין בהם משום כרת:

וכתב הרי"ף אע"ג דאמור רבנן על עירובו בלא כלום מלקא הוא דלא לקי איסורא מיהת איכא ואי אית ביה כזית בכדי אכילת פרס אפילו לרבנן חייב נראה מדבריו שאין הלכה כר"א אלא כרבנן והא ליתא דכסתמא דמתני' קי"ל ואוקמא רב יהודה לרבי מאיר דאמר נוקשה בעיניה בלאו וכ"ש חמץ דגן גמור ע"י תערובות ותנן נמי שיאור ישרף וכו' ותנינן לה לדר"מ במתני' בלשון חכמים וכן פסק שם הרי"ף כרבי מאיר ודברי ר"א הרי הם בכלל דבריו של רבי מאיר שר"מ מוסיף על דברי ר"א הוא הילכך לית הלכתא כרבנן דפליגי עליה דר"א דאמרי על עירובו בלא כלום ולית הלכתא כר' יוחנן דאמר כל איסורי תורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר דאליבא דרבנן דפליגי עליה דר"א אמר לשמעתיה ולא קי"ל כותייהו מאחר דקי"ל כר"מ ודר"מ עדיפא מדר"א דאילו לר"א לית ליה אלא ארבעה מיני מדינה בלאו ואילו רבי מאיר אית ליה אפילו שלשה מיני אומנות דהיינו סתם מתניתין ונפקא ליה לר' מאיר מהיכא דנפקא ליה לר"א מדרשא דכל מחמצת אלא שר"א אינו מרבה אלא תערובת חמץ גמור דדמי למחמצת ור"מ מרבה מיניה אפי' נוקשה בעיניה דכיון דכתיב כל לא שייר ולא מידי וכרת לית ביה דמעטיה רחמנא מדכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו וה"ה לנוקשה בעיניה לר"מ ומאי משמע דקרא למיעוטא אתא מכדי כתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה אם במחמצת הוא חייב כרת דהיינו נתחמץ ע"י דבר אחר כ"ש חמץ שנתחמץ מאליו למה לי למיכתב שוב כי כל אוכל חמץ אלא לאשמועינן כל האוכל הוא בכרת ואין כל חמץ בכרת לאפוקי עירובו לר"א ולאפוקי אף נוקשה בעיניה לר"מ בין לר"א בין לר"מ מכרת מעטינהו רחמנא וקיימא להו בלאו דכל מחמצת לא תאכלו דהא דרשי כל ולרבנן דלא דרשי כל לגמרי מעטינהו רחמנא בין מלאו בין מכרת ואי אמרת לרבנן למה להו מיעומא לישתוק קרא מיניה יש להשיב סד"א ליהוי תערובות חמץ כחמץ שנתחמץ מחמת דבר אחר שכח אחר מעורב בו ואידי ואידי תערובות הוא קמ"ל כי כל אוכל מיעוטא הוא משום הכי מהדרינן בגמ' אדרשא דכי כל אוכל חמץ דלמעוטא דרשינן ליה כלומר כל האוכל חייב ואין כל החמץ חייבין עליו אי לר"א למעוטי מכרת אי לרבנן מלאו וכרת דלא מפלגי בחמץ דכיון דגלי רחמנא במחמצת האמור בכרת שאין בכללו עירוב ילפינן מיניה מחמצת האמור באזהרה שלא הזהיר על העירוב ואיידי דכתב כל כתב נמי כי כל דליכא למדרש ביה טפי מ"מ בין לר"מ בין לר"א דאית להו תערובת חמץ בלאו סבירא להו היתר מצטרף לאיסור בחמץ בפסח: