המאור הקטן על פסחים יא.

ובמעשה אילפס כתב הרב ר' אפרים ז"ל מספקא לן מילתא טובא ונקטינן בחלה כר' יוחנן ולענין מצה כר"ל ואני רואה דברי הרי"ף במעשה אילפס כמו שכתב בהלכותיו אבל ההוא פירכא דאייתי מדגרסי' בפ' החולץ צ"ע דקשיא עליה הא דת"ר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה והוא ז"ל הביא את שניהם ולא חשש להקשותם ולא לפרקם וכתב ה"ר אפרים ז"ל ל"ק כאן בחלוט במים בלבד כאן בחלוט בשאר משקין כגון יין ושמן ודבש דלא תיהוי מצה עשירה ודיקא נמי דקתני לה דומיא דאשישה לישנא דחשיבותא אלו דברי הרב ר' אפרים ז"ל ול"נ התם בשחלטו במים וחזר ואפאו בתנור ולפיכך יוצא בו בפסח וכאן שחלטו במים הרותחים כל צרכן ובשל בהן כל צרכי הפת שהוא דומה להמעיסה והחליטה ותרתין קא דייקי' מקרא דכתיב לחם עוני פרמ לחלוט ואשישה כלומר לחם פרט לחלוט עוני פרט לאשישה ומאי דמייתי הרי"ף ז"ל פירכא לאו פירכא היא דמאן דפסק כר' יהודה לא פסק לפום האי שנויא דשנינן בגמ' ואוקימנא דר"י סבר אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא דההיא שנויא אליבא דריש לקיש הוא אבל לר' יוחנן לית ליה הדין שנויא ומוקי לה לשמעתיה כתנאי ולדידיה לא פליג ר' יהודה בלחם שחלטו וחזר ואפאו ואע"פ שאין לחם אלא האפוי בתנור בלבד לא בא לומר בלבד אלא למעט המעיסה והחליטה ומעשה אילפס ולא בא לומר שיהא אפוי בתנור מעיקרא אלא אע"פ שחלטו וחזר ואפאו לעולם לחם הוא הדין סברא דמאן דפסק כר' יהודה וליכא עליה פירכא מההיא דבפ' החולץ ואעפ"כ אין לנו ראיה לפסוק כר' יהודה אלא נראין הדברים שהלכה כר' יוחנן וליכא למדחייה:

והוי יודע דהא דכתב הרי"ף ז"ל במעשה אילפס נהמא הוא ואדם יוצא בו י"ח בפסח אחלת המשרת קאי ולא אסופגנין ודובשנין ואסקריטין דהוה להו מצה עשירה וכדתניא הדובשנין והסופגנין והאסקריטין אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה: