המאור הקטן על עירובין לב.

הא דתנן הקורא בספר על האסקופה אוקמה רבא באסקופה נררסת ומשום בזיון כתבי הקדש שרו ליה רבנן ורישא דברי הכל היא. ואביי אוקמה כברייתא דתניא תוך ד"א גוללו חוץ לד"א הופכו על הכתב ואסיקנא באסקופה ארוך דאדהכי והכי מדכר. והאי דלא כהלכתא דהא קיימא לן כרבא דאמר לא יקרא שמא יטה ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו גבוה שתי מרדעות ולא אמרינן אדהכי והכי מדכר:

תוב אוקימנא אפילו באסקופה שאינו ארוך וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו ונחו להו ומסקנא כבן עזאי ובפרק המצניע תנן סתמא דלא כבן עזאי דתנן המוצא אוכלין ונתנן על האסקופה פטור ואוקימנא דלא כבן עזאי הלכך סתמא דרבים עדיף ולא סמכינן אברייתא אלא על תנא דמתני' סמכינן דלא מפליג בין נתגלגל לתוך ד"א ברה"ר בין נתגלגל חוץ ד"א ברה"ר לעולם גוללו אצלו ובאסקופה נדרסת וכדרבא והרי"ף ז"ל לא פי' בזה כלום:

כי משוניתא כך שמעתי פירושה משום ה"ר שלמה ז"ל כשן סלע שבהר שמשופע לצדדין כך יוצאין שרשי' קטנים מתוך הגדולים לצדדין וכפופין לארץ מכאן ומכאן והגדולים הולכים ומגביהין באלכסון יותר מששה טפחים וצורתו כמין שלשלת שבטעמי סופרים דסלקי לעילאי אסירי כלומר הגדולים משהוגבהו למעלה מג' אסורין לדברי הכל. דנחתי לתתאי הגדולים לראשו של צד האילן כל זמן שלא גבה ג' וכן קטנים היוצאין בשיפולו שרו לדברי הכל דאכתי לאו לכלל איסור אתו לצדדין השרשים הקטנים היוצאין מתוך גובהן של גדולים למטה ומוטין לארץ לתוך ג' לרב ששת אסירי דמכה איסורא קא אתו לרבה שרו:

וכן ניגרא אילן שיוצא מתוך חריץ ושני צדי האילן של צד גדרי החריץ נכנסין בגדרין ואם בא למדוד מצדיו שבתוך הנגר' הרי הוא גבוה ג' ויותר ואם בא למדוד מצדיו השניים שהם מגדרי החריץ למעלה אין גבוה ג' לרבה שדי דמעילאי משחינן ופחות מג' לרב ששת אסור דמלתחת משהי' ומכח איסורא קא אתו וכן קרן זוית אילן שעולה במקצוע שני כותלי של חצר ואין נראה אלא צדו בחוץ והולך ועולה עד למעלה מן הכותל גבהו [נ"א פחות] מג' לרבה דאמר מעילאי משהי' שרי דהא לא גבוה ג' לרב ששת דאמר מתתאי משחי' מכח איסורא קא אתי ואסיר ודוקא קרן זוית אבל אילן הסמוך אצל כותל או קורה מודה רבה דאסיר הואיל וג' צדדין גבוהין אע"פ שהרביעי שוה לארץ או לכותל אסור: