המאור הקטן על עירובין כ.

[דף סז ע"א] ונכרי שיש לו ד' על ד' פתוח לבקעה אפי' מכניס ומוציא קרנות וגמלים כל היום כולו דרך מבוי אינו אוסר על בני מבוי מאי טעמא בההוא פתח דמיחד ליה ניחא ליה מפי וכן אם היה פתוח לקרפף והוא דהואי יותר מבית סאתים אבל בית סאתים אוסר ההוא נכרי במבוי וחילופה בישראל יותר מבית סאתים אוסר ישראל במבוי מפני שאינו יכול לטלטל באותו קרפף כול' אבל בית סאתים אינו אוסר משום דבההיא דמיחד ליה מפי ניחא ליה:

וסלע שבים גבוה עשרה ורוהב ארבעה ממלמלין בתוכו בכולו והוא דהואי עד בית סאתים ולא יותר מכאן ואין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו כל שהוא פחות מבית סאתים או כבית סאתים פחות מכאן כלומר שאינו גבוה עשרה או שאינו רחב ארבעה מטלטלין בתוכו עד ד"א ומטלטל בתוכו לים ומן הים לתוכו בין שהוא כבית סאתיים בין שהוא פחות מכאן או יתר על כן ואם היה גבוה עשרה והוא יותר מבית סאתים אין מטלטלין בתוכו אלא בד' אמות אבל מטלטלין מתוכו לים ומן הים לתוכו כרב אשי דאמר הן אמרו והן אמרו והרי"ף ז"ל לא הזכיר מזה כלום:

[דף סט ע"א] וקי"ל כאביי דאמר ל"ק כאן שהחזיקו בני מבוי במבוי כאן שלא החזיקו ונקטי' מינה שכל מי שביטל רשות חצירו או מבואו והחזיקו בו בני מבוי או בני חצר אינו יכול לחזור בו לאותה שבת ואם לאו יכול לחזור בו והיינו דתניא אם עד שלא נתן רשותו הוציא ישראל שלא עירב לחצר בין בשוגג בין במזיד יכול לבטל רשותו ר' יהודה אומר בשוגג יכול לבטל אבל לא במזיד מפני שהוא מומר משנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר"מ ד' יהודה אומד במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר בד"א בשלא הוחזקו בני מבוי במבוי אבל החזיקו בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר וקי"ל כד' יהודה והאי בד"א משמע דאדר' מאיר קאי ולא אדר' יהודה דאילו לר' יהודה הא שמעינן ליה במתני' דאמר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם אלמא אפי' לאחר חזקה יכול לחזור בו לאפוקי מת"ק דאמר מהרו והוציאו את הכלים למימרא דכיון דאחזוק אחזוק ולא מצי צדוקי למהדר ביה בתר חזקה והשתא דתניא בברייתא רבי יהודה אומר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא תחשך ותריצנא למתני' מאי עד שלא יוציא עד שלא יצא היום משום דסבר ר' יהודה צדוקי הרי הוא כנכרי ולא השכיר רשותו הלכך האי דקתני בברייתא בד"א בין אדר' מאיר בין אדר' יהודה קאי ובישראל שלא עירב עסקי' בברייתא ולא קשיאן אהדדי ואע"ג דשנינן להו שינויא אחרינא לא קשיא כאן במומר מחלל שבתות בפרהסיא כאן במחלל שבת בצנעא לענין חזקה הדין שנויא סמכי' דמאי עד שלא יצא עד שלא יצא היום משום דמתרץ ביה בד"א דברייתא בין לר"מ בין לר' יהודה וכיון דתריצנא למתני' חסורא מיחסרא והכי קתני צדוקי הרי הוא כנכרי קי"ל הלכתא כסתם מתני' הלכך צדוקי אינו מערב ואינו נותן רשות עד שישכיר והרי"ף ז"ל השמיט מלכתוב זה: