המאור הקטן על עירובין יט:

[דף סה ע"ב] הא דא"ר יהודה אמר רב ישראל ונכרי בפנימי' וישראל בחיצונה מעשה בא לפני ר' ואסר לפני ר' חייא ואסר אוקימנא כר' אליעזר בן יעקב וכר' עקיבא דאמר רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה ומסקנא ה"ה לישראל ונכרי בחיצונה וישראל בפנימית כדא"ל רב לר' אלעזר תן לחכם ויחכם עוד ובכל מקום קי"ל מעשה רב וי"ל משום דירת נכרי החמירו כר"ע גזיר' שמא ילמד ממעשיו אבל בעלמא לא קי"ל כר"ע והרי"ף לא הזכיר מזה כלום ושמא סמך על הא דגרסינן בסוף פירקין א"ר אלעזר נכרי הרי הוא כרבי' ועיקר השמועה ההיא אינו אומר אלא על נכרי בפנימית ושני ישראל בחיצונה ושמא היתה דעתו של הרי"ף כי ה"ה לישראל ונכרי בחיצונה או בפנימית דאפילו לרבנן אסור משום דילמא איכא מאן דלא ידע ונכרי אם איתא דאוגר מיפעא פאעי:

[דף סו ע"א] והא דאמר שמואל כל מקום שאוסרין ואין מערבין אין מבטלין אוקימנא לאיתויי נכרי שבא בשבת ומאי אין מבטלין דקאמר כלומר שאין שוכרין ממנו בשבת ולא סמכינן עלה אלא אדר' יוחנן וכו' סמכינן דאמר יפה עשיתם ששכרתם וכיון דקי"ל הלכתא הכי ליתה לדרב המנונא דאמר אין מבטלין כשמת הנכרי בשבת כלומר שאין השנים שהיו דרים עמו מבטלים זה לזה אע"ג דמסייעא לי' מתניתא דתניא כל שנאסר למקצת שבת נאסר לשבת כולו ואוקימנא בגמרא זה הכלל לאיתויי מת נכרי בשבת לא סמכי' אהא דכי קתני זה הכלל ארישא קאי כל שהותר למקצת שבת ואף אההוא כללא לא סמכי' דסתמא כר' יהודה ורב פסק הלכתא כר' יוסי בפרק כל גגות העיר אבל על מה דאתי מרבויא דזה הכלל דרישא סמכי' דהיינו עירב דרך הפתח ונסתם הפתח ולעולם זה הכלל ארישא קאי אבל אסיפא לא קאי ואגב שיטפא דרישא פרישו לה בגמ' נמי אסיפא לאיתויי מת נכרי בשבת ולא סמכי' עלה אלא אדר' יוחנן סמכי' דאמר שוכרין מן הנכרי בשבת ואח"כ מבטלין השנים שהיו דרין עמו זה לזה וכיון דתרתי עבדי' דהיינו שכירות וביטול רשות לא מיבעיא דעבדי' חדא דהיינו ביטול רשות כשמת נכרי בשבת הלכך ליתא לדרב המנונא ואף רב ששת פליג עליה ואף רבה ואביי פליגי עליה דא"ל אביי לרב' מת נכרי בשבת מאי כלך אצל יפות איכא כלומר ועל מה מבטלין הדרין רשותן זה לזה דהא ליכא למימר איגלאי מילתא למפרע דמבעוד יום ניחא ליה בהדין בטול כאומר כלך אצל יפות שאם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ניחא ליה במאי דעבד אע"פ שתרם שלא ברשות והרי"ף ז"ל לא כתב בענין מת נכרי בשבת כלום:

[שם ע"ב] רבא אמר אפי' שתי חצרות זו לפנים מזו פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין באיזה צד נתנו את עירובן בחיצונה ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות פי' אם שכח אחד מן הפנימית האי בר פנימית למאן ניבטל ניבטל לבני פנימית כי היכי דתחוד פנימית דשא באפה ותשמש לעצמה ליתא לעירוב גבייהו שהרי נתנוהו בחיצונה ואי אחדא דשא באפה ומשתמשת הרי הם בני פנימית כמי שאבד עירובן שהרי סגרו הדלת לפניו להפריש רשותן מרשות שהעירוב נתון בה נבטיל לבני חיצונה כלומר אף לבני חיצונה יבטל רשותו כדי שיהו כולן מותרין אין ביטול רשות מחצר לחצר כה"ג אליבא דשמואל אע"פ שאוסרין ומערבין שבכל מקום שאין בו נעילת דלת אין בו בטול רשות מחצר לחצר אליבא דשמואל זה הדין בששכח אחד מן הפנימית ולא עירב ואם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב כמו כן שתיהן אסורות דהאי בר חיצונה למאן ניבטיל ניבטיל לבני חיצונה כי היכי דלישתרי בני חיצונה וליאסרו בני פנימית אתי בני פנימית ואסרו עלייהו שאפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה לר"ע כ"ש רגל האסורה במקומה ופנימית אסורה היא במקומה מאחר שעירוב כולן בתחלה כאחת ונתנו עירובן בחיצונה וזה לא ביטל רשותו לבני פנימית אלא לבני חיצונה ניבטיל לבני פנימית כלומר אף לבני פנימית כדי שיהו כולן בחצר אחת ויהיו כולן מותרות אין ביטול רשות מחצר לחצר וכיון דפנימית אסורה חיצונה נמי אסורה משום דריסת הרגל נתנו עירובן בפנימית שכח אחד מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות דהאי בר פנימית למאן ניבטיל ניבטיל לבני פנימית כדי שתהא היא מותרת וחיצונה אסורה איכא חיצונה דאסרה עלה מפני שהעירוב שלהן שהוא נתון בפנימית מרגילה בתוך הפנימית והוו להו בני חיצונה כבני פנימית והמבטל רשות צריך שיבטל לכל אחד ואחד כרבנן דפליגי עליה דר' אליעזר ולא מצי פנימית למיחד דשא באנפה ולאישתמושי כל כמה דלא מצי אמרה לתקוני עירוב שתפתיך ולא לעוותי וזה שהעוות בא על ידה אינה יכולה לומר כן ניבטל לבני חיצונה כלומר אף לבני חיצונה כדי שיהו כולן כחצר אחת ויהיו כולן מותרין אין בטול רשות מחצר לחצר וה"ל כאילו לא בטל להם לבני חיצונה כלום ואסרי בני חיצונה על בני פנימית מפני שעירובן שהוא נתון בפנימית מרגילה לתוך הפנימית וכדאמרן זה הדין בששכח מן הפנימית ולא עירב אבל אם שכח א' מן החיצונה ולא עירב והעירוב נתון בפנימית פנימית דאחדא דשא ומשתמשא מותרת וחיצונה אסורה ולא אסרה חיצונה לפנימית אע"פ שהעירוב מרגילה משום דאמרה לה פנימית לחיצונה לתקוני שתפתיך ולא לעוותי ובהא מודה שמואל דיש בטול רשות מחצר לחצר כגון זה שבני חיצונה מבטלין לבני פנימית אותה זכות שהיתה להן ברשותן ע"י הרגל עירובן ונותנין להן רשות לסגור הדלת בעדם ולא ירגילו על ידי עירובן ליכנס לתוכן וזה הוא שאמר רבא אליבא דשמואל שתי חצרות זו לפנים מזו פעמים מבטלין ולא משכחת בהו בטול רשות אלא בכה"ג והיינו דאמרינן לקמן בסוף פירקין ולר"ע נמי אמרה לה לתקוני שתפתיך ולא לעוותי דאמרה לה מבטילנא לך רשותא ולרבנן לא צריכה למימר לה הכי אלא פנימית אחדא דשא באפי נפשה ומשתמשא ואינה צריכה לביטולה של חיצונה ושמואל כר"ע אמרה למילתה לפום מאי דמפרש רבא פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ואנן השתא לא קי"ל כשמואל ולא כר"ע ויש ביטול מחצר לחצר בכל ענין שצריך בו בטול כר' יוחנן והא דאיבעי לעירובי מאתמול מצו מערבי א"נ יכלי למעבד שריותא אחריתי אכל היכא דאי בעי לעירובי מאתמול לא מצו מערבי ולא מצו למעבד שום שריותא מאתמול כנון ב' בתים בשני צדי רה"ר והקיפום נכרים מחיצה בשבת כזו אפילו ר' יוחנן מודה שאין מבטלין וכדפשט ליה רב ששת לרב חסדא ונכרי שמת בשבת מבטלין אע"ג דאי בעי לעירובי מאתמול לא מצי מיערבי מיגר מיהא מצו אגרי והוה להו שריותא מאתמול וכן יורש שירש אביו בשבת מבטל רשות אע"ג דאי כעי לעירובי לא מצי מערב איהו הוא דלא מצי מערב הא אבוה מצי מערב והוה להו שריותא מאתמול וכדפשט ליה רב נחמן לרבא יורש כרעא דאבוה הוא אע"ג דתאני ר' שמואל אין מבטלין דרב נחמן עדיפא משום דקא רבי יוחנן כותיה דאמר הני מתניאתא מני ב"ש דאמרי אין בטול רשות בשבת והרי"ף לא כתב מזה כלום: